אהוד אולמרט ועמיר פרץ, הובילו אותנו, אומנם בהססנות, למלחמה הצודקת הזו במדינת החיזבאללה, כאשר הם מצוידים בתמיכה ציבורית ובנכונות להקרבה אישית חסרת תקדים, בתמיכה והבנה בינלאומית וערבית סונית וכשלמרותם סרים חיל האוויר והצבא הטוב בעולם. אולם עושה רושם שצמד הטירונים הללו (כלשונו של נסראללה), בדומה לארתור נוויל צ'מברליין וללורד הלפיקס, מצליחים באופן מפתיע, בניגוד לכל הסיכויים, להוביל אותנו לתבוסה ולהסכם כניעה שטומן בחובו את זרעי הפורענות למלחמת קיום איומה מכל, שתתרגש עלינו בעתיד הקרוב.
נוסח החלטת האו"ם על הפסקת אש הוא נוסח רע לישראל, הסכמת ראש הממשלה לנוסח מבטאת רפיסות וויתור על כל מטרות המלחמה. החשוב מכל לא נכלל כתנאי ראשון, מחייב והכרחי לכל הסכמה להפסיק את האש. בין מכלול הסעיפים והתנאי המפורטים בהחלטה, לא כלולה כתנאי מפורש ומחייב הדרישה להחזרה מיידית של חיילי צה"ל האסורים בידי החיזבאללה. האם ממשלת ישראל חוזרת על מחדל רון ארד? מתי ואיך יוחזרו השבויים?
ב-19 בנובמבר 1937, הגיע ראש ממשלת בריטניה, כשהוא מלווה בשר החוץ שלו הלורד הלפיקס, לפגישה עם היטלר. הפגישה אותתה להיטלר כי ראש הממשלה הבריטי, מאמין בפייסנות (Appeasement). תפיסתו של צ'מברליין את היטלר הייתה תפיסה נאיבית, והוא לא הבין עד כמה מוכן היטלר לשקר ולרמות כדי להשיג את מטרותיו, עד שהיה מאוחר מדי. הדבר ניכר הן ביחסו להיטלר בעת החתימה על הסכם מינכן, והן ביחסו כלפי ערביי ארץ ישראל והטרור שהפעילו כלפי יהודי הארץ במאורעות 1936-1939.
מדיניות הפייסנות של צ'מברליין ניכרה יותר מכל בהסכמתו לסיפוח צ'כוסלובקיה, כפי שנקבע בהסכם מינכן, אולם את השלמתו של צ'מברליין עם מעשיו של היטלר, מעשים שהפרו חוזה חתום (חוזה ורסאי), ניתן היה לראות עוד בשנים שלפני חתימת הסכם מינכן. בשנים אלו התחמש הוורמאכט מעל ומעבר למותר לו, ברוכשו ובבנותו צוללות, טנקים ומטוסי קרב רבים. בשעות הקטנות של ליל ה- 29-30 בספטמבר, חתמו הצדדים על הסכמי מינכן. לאחר החתימה התעקש צ'מברליין להמשיך ולדון עם היטלר בעניינים הנוגעים לשלום העולם, והחתים אותו על פיסת נייר שבה נאמר כי בריטניה וגרמניה מתחייבות שלא לצאת לעולם למלחמה זו כנגד רעותה.
צ'מברליין שב ללונדון במטוס, ונשא נאום בפני קהל נלהב בשדה התעופה. כשהוא אוחז במטריה שחורה (שהפכה לסמל לכניעה המבישה, ולדימוי הויזואלי המזוהה ביותר עם אישיותו של צ'מברליין עד ימינו אלו), הכריז את הכרזתו הידועה לשימצה כי הביא לעולם "שלום בזמננו", ונופף בפיסת הנייר שעליה חתם היטלר.
ההסכם זכה לשבחים נלהבים הן בבריטניה והן בעולם. בין המשבחים היו האפיפיור פיוס האחד עשר, ראש ממשלת אירלנד אמון דה ולירה, ונשיא ארצות הברית פרנקלין דלנו רוזוולט. צ'מברליין זכה לשיאים של פופולריות מבית, והתקבל כמנצח אצל המלך ג'ורג' השישי. אולם עד מהרה התברר גודל טעותו והשלכותיה הרות האסון. הטיב לבטא זאת ב-12 בנובמבר 1940, וינסטון צ'רצ'יל, כאשר נשא נאום בפרלמנט, ובו הספיד את צ'מברליין באלו המילים:
"נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין, באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו תיסתרנה על-ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה מרומה ונגזל על-ידי איש זדון."
לא הייתי פותח ומרחיב במאמר זה בסקירה היסטורית לולא הדמיון המדהים והרלוונטיות של ההתרחשות ההיא למתרחש ממש עכשיו, בימינו אנו. התרחשויות דרמטיות שאנו חווים בימים אלו, עת ניצבים אנו מול האויב "היטלר" חסן נאסראללה ובראשנו, קיים חשש רב, עומדים "צ'מברלין" אולמרט ו"הלפיקס" פרץ, השועטים, על-פי הדיווחים בכלי בתקשורת וההדלפות ממשרד ראש הממשלה, ל"הסכם מינכן" משלנו, בדמות הסכמה על נוסח אמריקני צרפתי חדש להפסקת הלחימה במדינת החיזבאללה והטרור האיסלאמי הראדיקאלי מבית מדרשה של טהרן.
משעות אחה"צ ובמהלך כל שעות הערב אנו מצויים בעיצומו של ספין תקשורתי היזום ע"י לשכת ראש הממשלה, כפי שדיווח הכתב רביב דרוקר בפנים עגומות, הממהרת לקשור לעצמה כתרים של ניצחון מדיני למרות הכישלון הצבאי, אותו היא מייחסת לצה"ל, בחוסר אחריות מדהים ובעיוורון מוחלט לפגיעה הקשה בכושר ההרתעה שלנו ולהשלכות שייתכנו לכך.
מטרת הספין להכשיר את דעת הקהל המדמם, הכואב והסובל, להחלטתם של ראש הממשלה ושר הביטחון לתת את הסכמת ישראל לנוסח החדש ולמנוע את יישום החלטת הקבינט הביטחוני, להתיר את האזיקונים שהונחו מראשית המערכה על ידיו ורגליו של צה"ל ולאפשר לצה"ל לנצח ולמגר את מדינת החיזבאללה הממטירה את טיליה על ראשי תושבי הצפון.
אין חולק כי המערכה הצבאית הזו שהחלה עם חטיפת חיילינו ב-12/7/06, סופה יהיה בהסכם מדיני שמבטיח ראשית את שחרור בנינו החטופים, תנאי מוקדם ובל יעבור להפסקת לחימה ובהמשך במסגרת מהלך והסכם מדיני יישום החלטה 1559 של האו"ם, קרי פרוק מוחלט של החיזבאללה מאמל"ח ונשק רקטי כלשהו, הצבת כוח בינלאומי איכותי ואפקטיבי בגבול לבנון סוריה למניעת הזרמה מחודשת של אמל"ח וטילים לחיזבאללה וכמובן הצבת כוח בינלאומי איכותי ואפקטיבי בגבולנו עם לבנון.
אסור למדינת ישראל שתנאי הסף הללו לא יכללו בכל יוזמה והסכמה בינלאומית, במידה ולא יעשה כן שסבלנו היה לשווא, ודם בנינו ניגר לשווא. עיון ביוזמה המדינית החדשה, שעושה רושם, שראש הממשלה אץ רץ לאמץ, מעלה מסקנות חמורות שראוי כי הציבור יהיה מודע להם, ובראש וראשונה כי ישראל מוותרת על המטרות שבשמן יצאה למלחמה.
ראשית, על-פי דיווחים שונים, ההסכמה כאמור איננה מבטיחה את החזרת השבויים. אולם ההסכמה גם אינה כוללת פירוק חיזבאללה מנשקו ומתבססת בשלב הביניים על פרישת כוחות יוניפיל וצבא לבנון מתוגברים בחיילים צרפתים ואחרים. הכוח הבלתי מוגדר הזה שלא ברור כמה זמן יארך גיבושו עתיד להיכנס במקביל לנסיגת חיילי צה"ל לאזורי חיץ הנקיים מאנשי חיזבאללה.
לקצרי הזיכרון שביננו נזכיר את התפקיד שמילאו חיילי יוניפיל בשנת 2000 בעת חטיפתם של עומאר סוועאד, בני אברהם ועדי אביטן, ייתכן שיוניפיל סייע לחיזבאללה בחטיפתם ולבטח שחייליו עמדו מנגד והנציחו את החטיפה במצלמתם. כן אותה קלטת שהמזכ"ל קופי ענאן העלים לאחר שהכחיש קיומה.
לתמימים שביננו נציין כי רוב רובו של צבא לבנון הרופס מושתת על חיילים שיעים והגיוס של 15,000 החיילים החדשים עלול שיהיה מושתת על גיוסם של לוחמי החיזבאללה, בבחינת אותה גברת בשינוי אדרת.
כאמור, כמה זמן יארך גיבוש הכוח, הלכאורה, אלטרנטיבי הזה? מה יהיה על חיילי צה"ל בדרום לבנון בשלב הביניים? נוכח נאומו אמש של נאסראללה ברור כי בתקופת הביניים חיילי צה"ל בדרום לבנון, יהיו נתונים להתקפות החיזבאאלה בעוד נכפה עליהם לשהות במצב נייח ובהמתנה. האם תהיה זאת החלטה מוסרית ואנושית להסכים, נוכח הודעת החיזבאללה, כי הם לא יקבלו כל החלטה שתאשר מועצת הביטחון של שאו"ם שתותיר את חיילי צה"ל על אדמת לבנון וימשיכו בלחימה, כך שחיילי צה"ל הנייחים יהיו בבחינת ברווזים במטווח?
ההסכמה כאמור איננה כוללת את פירוק החיזבאללה על-פי החלטה 1559 של האו"ם ובמהותה בפועל תסתפק בדקלרציה בלבד, קרי הכוח של חיילי לבנון ויוניפיל המתוגבר לא יעסוק בפרוק אנשי החיזבאללה מנשקם ומהארסנל המגוון של הטילים המצוי ברשותם ולא יעסוק בעקירת תשתיות החיזבאללה בדרום לבנון. עוד ברור בנסיבות אלו כי "הכוח" הזה בוודאי לא ימנע את הברחת קטיושות ואמצעי לחימה מסוריה ואירן ללבנון ופועל יוצא מכך החיזבאללה, עד מהרה, יצטייד מחדש ואף יגדיל, יעצים, יגוון וישפר את מאגריו ותשתיותיו בחסות "הכוח" הזה.
החלטת הממשלה והסכמתה לנוסח זה למעשה תהווה הסכמה לשחיקה בקונצנזוס הבינלאומי שמצא ביטויו בהחלטה 1559, שהייתה הבסיס להוצאת סוריה מלבנון, ושמיטת היתרונות המדיניים והצבאיים, הגלומים בה, במלחמתנו במדינת החיזבאללה.
ושוב נחזור ונשאל, את הצ'מברלין והליפקס שלנו, ומה על החזרת 2 הבנים החטופים? מי נושא באחריות להחזרתם? האם באמת החיזבאללה יחזיר אותם אלינו באמצעות ממשלת לבנון? ואם לא?עיון בהסכם מעלה בברור כי הסכמת ממשלת אולמרט-פרץ ליוזמה הזו ולתנאים אלו תהיה החלטה גרועה מההחלטה לקבל את הבנות מבצע "ענבי זעם", תהיה זאת החלטה הממשכנת את העתיד לטובת ההווה, החלטה המאיצה את השחיקה המתמשכת בכוח ההרתעה של צה"ל שתעודד את החיזבאללה וגורמים אחרים באזור להמשיך במדיניות "ההתנגדות", הטרור והטילים ותזרע את זרעי המלחמה הבאה שתהיה קשה ואיומה מכל מה שידענו עד כה, אולי אף בחסות איום הגרעין האירני.
הסכמת ממשלת אולמרט-פרץ לנוסח הזה, בעולם הדימויים ובזירת מלחמת ההסברה, תהווה ניצחון לחיזבאללה. כפי שטען נסראללה, החיזבאללה יטען כי ניצחונו גדול מכל ניצחונותיו בעבר. ניצחונו ניתן לכימות והמחשה שהרי לראשונה אלפי טילים הומטרו על ערי ישראל ולמרות זאת הוא שרד. הוא שוב הוכיח את הנרטיב שהוא מנסה להנחיל לעמי ערב לפיו רק בכוח הזרוע אפשר להכניע את ישראל ולקבל ויתורים. הסכמה ישראלית לתנאים אלו תהיה ניצחון גדול לקיצוניים ומכת מוות למתונים בעולם הערבי שניסו לשכנע שרק דרך משא-ומתן ניתן להשיג ויתורים מישראל.
קיים יותר מחשש עצום כי נוכח מבחן התוצאה, כאמור, ארגונים וגורמים אחרים באזור יאמצו את הנוסחה האסטרטגית של החיזבאללה ובכלל זה הסורים שעלולים לחשוב כי הדרך היחידה לקבל את הגולן היא באותה דרך שבה נקטו חיזבאללה וחמאס, והם עלולים לפעול באותה המתכונת, ישגרו טרור מגבולם לרמת הגולן, יאיימו בשיגור עשרות אלפי טילים על העורף הישראלי ויאיימו לעשות מעשים מטורפים נגד ישראל.
פגיעה נוספת ואנושה ממהלך כניעה מעין זה של ממשלת אולמרט-פרץ תהיה למורל של הציבור הישראלי, למורל של חיילי צה"ל וקציניו ולאמון שרוחש הציבור הישראלי לצה"ל ובטחונו ביכולתו לספק לו ביטחון וחיים.
בשם רבים ואעז אף להתיימר ולבטא את מחשבותיהם ורחשי ליבם של רוב מקרבם של אותם -95% מהציבור שתמכו ביציאה למלחמה, אני פונה לראש הממשלה, שר הביטחון ושרי הממשלה ומבקש כי תגלו ולו מעט מאותה יכולת עמידה שגילה ראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, אותו כיניתם בלגלוג "הבכיין", גלו מעט מאותה יכולת עמידה שגילה כאשר החליט כי הוא דוחה את הנוסח הקודם.
אם תאמצו את נוסח ההחלטה במתכונתו הקיימת, תיזכר החלטתכם ותזכרו אתם לדיראון עולם בתודעה הלאומית ובתולדות מפעל ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. תזכרו כמי שהובילו אותנו לתבוסה למרות שזכו להיות מצוידים בתמיכה ציבורית ובנכונות להקרבה אישית חסרות תקדים, ולמרות שבתחילה עמדה מאחוריהם באופן חסר תקדים תמיכה והבנה בינלאומית וערבית סונית ולמרות שלמרותכם סרו חיל האוויר והצבא הטובים בעולם. תזכרו כמי שהיססו ובהססנותם המיטו עלינו תבוסה.
תזכרו כמקבילה הישראלית לממשלת צ'מברליין הבריטית, שבהסכם מינכן זרעה את זרעי הפורענות של מלחמת העולם השנייה. תזכרו כמי שזרעו את זרעי הפורענות והאסונות שיומטו על ישראל ושיהיו מנת חלקנו במלחמה הבאה.