לרון לא הייתה אפשרות להיוולד נטול-מום. לכן קבעה שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שרה דברת, כי קיים קושי מובנה להטיל אחריות על רופא שאינו אחראי למום זה, ולא הייתה לו האפשרות למנוע את היוצרות המום. בנסיבות אלה נמנעה השופטת מלחייב את הנתבעים בפיצוי בגין "הולדה בעוולה", אך חייבה את הנתבעים בפיצוי בגין ההוצאות העודפות שנגרמו להורים בשל גידול ילד בעל מום.
רון נולד להוריו כשהוא סובל מחסר מולד של האמה הימנית ומום בלב. נכותו הרפואית נקבעה בשיעור של 60%. השאלה המהותית והעיקרית לדיון בתיק דנן, היא: האם המום ממנו סובל רון של חסר מולד של האמה הימנית מקים עילת תביעה של הולדה בעוולה כנגד הנתבעים, מכבי שירותי בריאות ואח'?
בית המשפט ציין בהחלטתו כי במאזן ההסתברויות הנדרש, הוכח שהוועדה הייתה מאשרת הפסקת ההיריון כבר בשבוע ה-16 בהסתמך על עדות ד"ר פלג, הסומכת על ניסיונו רב השנים, ובהיעדר ראיה לסתור. נקודת המוצא בתביעה של הולדה בעוולה, שהנתבעים אינם אחראים למום עצמו. המום לא נגרם באשמת הנתבעים או ברשלנותם. המום לא היה בשליטת הנתבעים כך שלא ניתן בנסיבות אלה להחזיר המצב לקדמותו.
עילת התביעה נובעת מעצם הולדת התובע, והטענה כלפי הנתבעים שלא מנעו את בואו לעולם בידעם (או בחובתם לדעת) על המום ממנו הוא סובל. לרון לא הייתה אפשרות להיוולד נטול המום. לכן קבע בית המשפט כי קיים קושי מובנה להטיל אחריות על רופא שאינו אחראי למום זה ולא הייתה לו האפשרות למנוע את היוצרות המום.
האפשרות היחידה שהייתה לרופא היא מתן האפשרות להורים למנוע את היוולדו של רון. הבחירה היא בין חיים לאי-חיים. הכרה בקיום נזק לקטין במצב המתואר מנוגדת לתקנת הציבור ולעיקרון קדושת החיים גם יחד. אם הקטין נולד עם מום גופני קל יחסית, אין לגרוס שנגרם לו נזק בר-פיצוי מחמת הרשלנות, שהרי בעטיה (כאמור) הוא זכה בחיים. הפיצוי יכול לבוא שעה שניתן לומר לאותו רופא כשלת בזה שלא גילית המום הקשה ממנו סובל התובע שהופך את חייו ללא חיים, במצב זה יש מקום לפיצוי.
בית המשפט ציין בהחלטתו, כי יש מקום לפיצוי גם במצב בו המום אולי אינו עולה לכדי אמירה של טוב מותי מחיי, כיון שלאחר שהילוד בא לעולם, אמירה זו קשה היא אך ישנם מומים הגורמים לקושי של ממש בחיי היום יום.
במצב ביניים, גם כשלא ניתן לומר טוב מותי מחיי אך המומים משפיעים השפעה קשה על תפקודו של הקטין ועל השתלבותו בחברה, תביעתו של רון נדחית. אולם, יחד עם זאת, תביעת ההורים נפרדת מזו של רון. בית המשפט קבע, כי הם זכאים להשבת ההוצאות העודפות בגין גידולו של ילד במומו של רון. ההורים זכאים גם לפיצוי בגין כאב וסבל שנגרם להם, מהיולד ילד עם מום. הנתבעים ישלמו לתובעת 2, יחד ולחוד את הסך של 210,000 ש"ח, ולנתבע 3 את הסך של 100,000 ש"ח. (לגביו לא נטען ולא הוכח שנגרמו הפסדי שכר).