דומה שברוב מלחמות ישראל, אם לא בכולן, מדינת ישראל לא פתחה במלחמה, אלא עשו זאת אויביה וישראל רק השיבה מלחמה שערה, ביודעה כי מלחמתה היא על עצם קיומה; בין שני גופים המצויים ביחסי איבה - זה בהחלט מצב לא מאוזן.
מדינת ישראל, עד כה, מראש ויתרה על יתרון ההפתעה שהוא יתרון צבאי מובהק, והיתה תמיד די חזקה כדי להגיב ולהכניע. זאת, אף כי במלחמת ששת הימים הומחש עד כמה יתרון ההפתעה הוא חשוב; פעולת חיל האוויר ששיתק את מטוסי האויב בשדות התעופה שלהם, איפשרה לסיים את המלחמה בשישה ימים ועם ניצחון שאינו עומד לויכוח.
כיום - מדינת ישראל ניצבת מול אלפי משגרי טילי סקאד במצרים ובסוריה יחדיו, כשהתשובה לכך [טילי חץ] היא חלקית ביותר. כמאתיים טילי חץ [אם ישנם] בידי ישראל לא יכולים להוות תשובה לסקאדים, בכל מערך שהוא.
במצב דברים זה, עיקר ה"עבודה" של ביטול סכנת הטילים שבידי האויב הפוטנציאלי הקרוב [בטרם דיון על אירן], קרי: מצרים + סוריה, מוטלת על חיל האוויר.
אין שום סכנה למדינת אויב, כי ישראל תתקוף עיר אזרחית במתקפת טילים פתאומית, ויש סכנה ממשית כי מדינת אויב תתקוף בעשרות ובמאות טילים את גוש דן. ברור כי המענה הישראלי במקרה כזה יהיה כואב, אך ישראל לא יכולה להרשות לעצמה עתה סיכון של יתרון הפתעתי לאויב, היא אינה יכולה להסתמך עוד על הרתעת תגובתה.
גם בחישוב קר, יתכן מצב שבו יחליט שליט ערבי, לבדו או בשיתוף עם שליט ערבי אחר, להסתכן ולהפקיר עיר ערבית או שתיים, ובלבד שגוש דן יותקף, ואין צורך להכביר במלים לגבי סוג התקיפה ומידת השפעתה על ישראל.
האמנם אנו נתונים לחסדי שליט ערבי, שבדרך כלל הוא דיקטטור, נתון ללחצים בלתי פוסקים ולסיכוני הישרדות מבית, ולא תמיד שפוי? תלוי בנו.
וכדי להסביר, נלמד הלכה מספר "הפלאה" של "משנה תורה" לרמב"ם, הלכות נזירות, פרק ראשון, להלן ציטוט:
"האומר: לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר, הרי זה נזיר מיד, שמא ימות עתה. ואם אחר נזירותו - הרי זה עובר בבל תאחר לשלמו (דברים, כ"ג, כ"ב)".
אכן אין לדעת באיזו חזית תפרוץ המלחמה הבאה, ובאיזו מתכונת היא תתקיים, אך בהנחה כי יהיה זה לפי התיאור לעיל, שהוא בבחינת תסריט (בלהות) אפשרי, בידי ישראל שתי אפשרויות בהן תתנהל המלחמה הבאה: להיות מופתעת - או להפתיע.
מדינה הנאבקת על קיומה מאז היווסדה, מול אויבים שלא מסתפקים בפחות מהשמדתה ואשר על אף מזעורה הטריטוריאלי - הם לא אומרים די לויתורים על שטחיה, ומתחמשים בנשק השמדה אפקטיבי - לא חייבת להיות מופתעת פעם אחר פעם, ואולי זו העת להפתיע כדי לשרוד. בסטטיסטיקה של מלחמות ישראל יירשם, במקרה כזה, כי מלחמה אחת היתה ביזמה תוקפנית של ישראל.
ומה עניינו של הרמב"ם לכאן? הרמב"ם אומר: כדי לעשות מעשה, שעליו החלטת [נדרת], עשהו עכשיו פן תמות ונדרך יופר.
מהרגע שישראל מבינה כי כדי להתקיים, אסור לה להיות מופתעת במלחמה הבאה על-ידי מטחי טילים לעבר גוש דן, היא צריכה ללא שום דיחוי ושיהוי לקחת את היוזמה לידיה. לו הרמב"ם היה ראש ממשלה כיום הזה, אסד הבן לא היה מספיק לסיים את איומו כי הגולן "ישוחרר" על-ידי צבאו, וכבר לא היה לו צבא לבצע מזימתו זו.
אכן, ההנהגה המדינית הנוכחית [אולמרט, פרץ] לא מתאימה, וההמתנה המיותרת והארוכה של כוחות המילואים באמצע מלחמת "בין המצרים" היא רק אחת ההוכחות לאי ההתאמה. אך יש אחרים, שאפשר לסמוך על שיקול דעתם ועל פעולותיהם כנדרש: צוות אחר [בנימין נתניהו, יובל שטייניץ, אריה אלדד, בני אלון ואחרים] עשוי להתגבש בצמרת הנהגת המדינה, כשבועת-קדימה תפרח ותופרך, דבר שכבר קורה.