הסכם הפסקת האש שהתקבל על-ידי מועצת הביטחון בהחלטה מס' 1701, במאמץ עילאי של הרגע האחרון על-ידי לבנון, בלחץ החיזבאללה ובהתנגדות אירן וסוריה, שונה מהותית מנוסח טיוטת ההחלטה הקודמת של הצרפתים והאמריקנים בהסכמת לבנון.
ממשלת ישראל אישרה ברוב קולות בהימנעות אחד (מופז) את הנוסח הסופי וזאת בלית ברירה, גם מבחינת לחץ זמן וגם כמי שלא יכולה להרשות לעצמה להצטייר כמתנגדת להסכם הפסקת אש שכל מדינות העולם תומכות בו. בנוסף ללחצים הפנימיים.
אך הבה ונביט על עיקרי סעיפי ההסכם ונדון בהיבט ראיית השחורות ונבואות הזעם שאינן מבשרות את כינון השלום הנכסף בעקבות מלחמה זו.
חלק המבוא בהחלטה - האשמים האמיתיים
ההסכם מדגיש אומנם שיש צורך לטפל דחוף בנסיבות שהביאו לפרוץ המשבר, אך נמנע בפירוש לציין את האשמים העיקריים לכך, קרי חיזבאללה, אירן וסוריה, שבעטיים נוצר המשבר והם אשר הזינו את המאמץ המלחמתי בהכנות ארוכות, ברוח, ציוד ואספקת אמצעים גם במהלך הקרבות. אי הצבעה עליהם כאשמים ברורים ליצירת המשבר והעימות, ללא כל אזהרה, ואי הענשתם, יוצרת מצב שהם כביכול אינם אשמים ובכך טמונה סכנה ליצירת משברים עתידיים נוספים, כי הרי הכוונות נשארו והם מצהירים עליהן בגלוי. לכן כבר מכינים את הקרקע לסיבוב נוסף.
עניין החיילים החטופים, שגם למענם יצאנו למלחמה
עניין זה אינו כלול בחלק של ההחלטות האופרטיביות, רק בחלק המבוא קיים אזכור שיש צורך לטפל בכך. כתוצאה מכך משאירים פתח לאי בהירות בעניין האחריות לטיפול ולוח זמנים. ההחלטה מאפשרת סחבת בהחזרתם עד אין קץ. ובכך לא הושגה מטרת המבצע. את אי החזרת החיילים החטופים, יש לראות כהפרה של הסכם הפסקת האש והיא מאפשרת לישראל לפעול להחזרת החיילים החטופים בכוח הזרוע , וכך תהיה סכנה להתלקחות נוספת.
פריסת כוחות צבא לבנון בדרום - הבעייתיות
בשל אופיה הבלתי יציב, וזרמי הכוחות הפנימיים של מדינת לבנון, צבא לבנון מורכב גם מחיילים שיעים, ביניהם יש להניח חיילים מקרב "משמרות המהפכה" תומכי חיזבאללה, זיקתם תהיה תמיד לאחרונים, איך הצבא בתנאי כזה יכפה מרות? הדבר בהחלט יהווה פתח לכרסום בהחלטה ושוב עימותים עם צה"ל.
בנוסף לכך,לא נקבע כל לוח זמנים, להערכתי, כדי לקיים את החלטת מועצת הביטחון כלשונה, על מדינת לבנון להקים צבא של 15.000 חיילים יש מאין, הכוח הקיים אינו כוח לוחם ואופרטיבי. אין זו משימה קלה להקים כוח לוחם. עליה לבצע מספר פעולות מסיביות, כמו: מיון וגיוס כוח אדם המתאים למשימות של הגנה על דרום לבנון. ביצוע אימוני הקמה ייעודיים, כמו לחימה, הקמת מפקדות, אימון הכוחות, הכרת השטח, בניית תקציב להקמת תשתית, מבנים, אמצעים וציוד ואספקה. תהליך שלוקח זמן. לא תהיה כשרות לחימה לכוחות אלה וזה יארך הרבה זמן. ובינתיים, מה קורה בשטח? מי לוקח אחריות ביטחונית בשטח שלא יחלו שוב פעולות האיבה עד להגעת כוח או"ם בין לאומי? יונפי"ל, עם משקפות וכמשקיפים? בסרט בזה כבר היינו.
הנשק שבידי החיזבאללה
לעניין המבוא בהחלטה, שלא יהיה נשק בלי אישור ממשלת לבנון. הרי ממשלת לבנון כוללת גם את שרי חיזבאללה, והפרלמנט הלבנוני והעומד בראשו מיוצג אף הוא גם על-ידי השיעים תומכי חיזבאללה. לא תהיה כל בעיה לאשר החזקת נשק על-ידי חיזבאללה באישור ממשלת לבנון וכבר יש החלטות חיוביות בעניין זה על-ידי ממשלת לבנון.
המשמעות היא שהחיזבאללה לא יפורק מנשקו, הוא יישאר כוח פוליטי וכוח חמוש מצפון לליטני, ויותר מכך, הוא יטמע בתוך הפליטים החוזרים מלבנון.ואם יחליט מסיבות של הגנה על לבנון מפני האויב הציוני, לשגר טילים וקטיושות מטווח זה לעבר צפון ישראל בתמיכת סוריה ואירן, הוא יוכל לעשות זאת, ובכך יצור מיד עימות נוסף עם כל המשמעות לכך.
לעניין ההחלטות האופרטיביות בהסכם הפסקת האש
הפסקת פעולות האיבה ההתקפיות באופן הדדי - צה"ל הגיע בסמוך ללטיני עם כוחות גדולים וכעת מסיג את כוחותיו, החיזבאללה כבר הודיע שהם ילחמו בצה"ל עד שלא יוותר חייל ישראלי על אדמת לבנון. בנתיים נשמר השקט. זכותנו להגיב להתקפות אלו בתקיפות ובנחישות כדי לא להיות "ברווזים במטווח" ואם למשל תראה חולית חיזבאללה על-ידי כוח צה"ל הולכת לקראת ירי טילים או הנחת מטענים, זה מחייב תגובה מיידית ואז תיווצר שוב לחימה.
אין אנו יכולים לסגת בטרם פרס כוח בין לאומי או צבא לבנון את כוחותיו בשטח, כי אחרת החיזבאללה עשוי לחזור לעמדותיו. וזה ייקח הרבה זמן. אכן המצב מסובך, נזיל ונפיץ למדינת ישראל. ומה עושים בנתיים? התקווה שמדינת לבנון בלחץ בין לאומי תבהיר לחיזבאללה שעליה להסיג כוחותיו מצפון לליטני, לשבת הפעם בשקט ולא להתעמת עם כוחות צה"ל. שאם לא, המצב יגרור עימות נוסף.
פרוק הוחיזבאללה מנשקו - זו הבעיה המרכזית, השאיפה של כולם, לפרק את הארגון מנשקו, ובמקרה הטוב השארתו ככוח פוליטי בלבנון. מועצת הביטחון לא הצליחה לכפות ליישום את ההחלטה מס'1559 ומי יתקע כף לידינו שהפעם תצליח לעשות זאת? דבר חשוב זה גם נעלם מההחלטה האופרטיבית גם הפעם. מה יקרה אם החיזבאללה בכל זאת לא יפורק מנישקו, אלו סנקציות יופעלו? אין כל אזכור לכך בהחלטה זו. הרי בסופו של דבר זה שורש הבעיה, בנתיים טוב עשתה ממשלת ישראל שהחליטה שאם תחודש אספקת הנשק והציוד מגבול סוריה, היא תראה בכך הפרה של הסכם הפסקת האש. והסכנה לעימות נוסף בדרך.
יתכן שבאמת יהיה מצב שחיזבאללה, בלחץ ממשלת לבנון, "יפורק מנשקו", כלומר יאפסן אותו בימחי"ם (מחסני חרום) במספר מקומות בצפון המדינה, ובאישור כמובן ממשלת לבנון יכינו וישביחו אותו ליום פקודה בתמיכה ובעידוד האירנים והסורים. או כהצעת הפשרה, שאימצה לה ממשלת לבנון, הנשק יוטמן בבתים ולא יינשא בגלוי. אז מה השתנה מהותית ממקודם? סיכוי רב שיחל העימות מחדש.
הפסקת אש משחקת בכל מקרה לטובת החיזבאללה - לדעת מירב המומחים, החיזבאללה משווע להפסקת אש ויעשה הכל כדי לשמרה בינתיים, אך לא כדי שתיווצר הזדמנות להסכם שלום, אלא כדי להתארגן, ללקק את הפצעים והם ישנם, להשלים מלאים והכל בחסות אירן וסוריה, להפיק לקחים להכריז על ניצחון ולחגוג אותו ולשוב בכוחות מחודשים למערכה כמקודם. אם ממשלת לבנון ומועצת הביטחון לא ימנעו זאת, העימות הבא בהחלט עומד בפתח.
ימים יגידו.