והיה אם השר רמון יזוכה - מי יפצה אותו על עגמת נפש, סכנה לאבדן קריירה פוליטית ועננה של חשד מיני - היועץ המשפטי, החברה, המתלוננת או בית המשפט?
הטרדה מינית, או מעשה מגונה בכפייה, הן עבירות פליליות מוגדרות, עם כוונה פלילית או מינית מוכחת ולפעמים אף מתוכננת ומתוזמנת מראש.
הטרדה מינית אינה אקט מיני חד פעמי קצר, פרט אולי למקרה של שליחת ידיים גסה וביצוע מגע גופני בכוח בכפייה, תוך התנגדות הצד השני - מקרה שיכול לחול גם על נשיקה כפייתית בלתי רצונית (לעניין זה ראה את מאמרי - "הטרדה מינית - מה זה?").
לאור העובדות שפורסמו והודלפו לתקשורת, בשתי הגרסאות הידועות לציבור, אין בסיס מוצק להגשת כתב אישום, על כל המשמעויות ותופעות הלוואי.
גרסה מול גרסה אינה בהכרח בסיס ראייתי מוצק להוכחת אשמה. העברת הכדור לידי בית המשפט, מנוגדת לקונספציה, עליה הצהיר היועץ המשפטי, מני מזוז, עם כניסתו לתפקיד. בראיון שנתן לתקשורת סמוך לחילופי התפקידים, כאשר עדיין היה אנונימי, הודיע מפורשות, כי מה שהיה לפניו בנושא זה עומד להשתנות. הגישה של פרקליטת המדינה, הגב' עדנה ארבל ששלטה בפרקליטות משך שנים - היתה כשיש ראיות לכאורה, בעבירות הנוגעות לענייני ציבור או מבוצעות ע"י אנשי ציבור - מי שיחליט על גורלם יהיה בית המשפט.
היועץ מזוז החליט לשנות גישה זו, עליה קיבל שבחים ממשפטנים רבים, וקבע כי היועץ והפרקליטות המדינה ישקלו את התיקים לגופם, וההחלטה לא תועבר על ידם לבית משפט, אלא בכל מקרה תישאר בידיהם. פירוש הדבר, שהגשת כתב אישום והגשתו לבית משפט, תיעשה רק אם יש ודאות גבוהה להרשעה, וראיות לכאורה או שתי גרסאות שוות במשקלן המשפטי ראייתי - לא יועברו להחלטת בית המשפט שפירושה, התמשכות דיונים התקפות תקשורתיות עם תוצאות לא צפויות מראש.
גישה זו של היועץ באה לביטוי עם סגירת תיק "האי היווני, בצירוף חוות דעת ארוכה ומנומקת התוקפת את עמדתה של גב' ארבל פרקליטת המדינה, ותומכיה ובישרה על מדיניות חדשה בתחום. לאחר תיק זה, נסגרו גם התיק נגד גלעד שרון וספיחים נוספים לפרשה. מזוז היה נתון עקב סגירת התיקים האלה, להתקפה תקשורתית מאסיבית, אך עשה רושם שהוא עמד איתן על דעתו.
בפרשת רמון, נראה לי, שיש נסיגה מהעמדה הרשמית של מזוז עליה הכריז עם כניסתו לתפקיד. מעט מאד עבירות פליליות מתבצעות בנסיבות שהיו במקרה זה, כפי שנודעו לציבור.
המתלוננת ביקשה להצטלם עם השר ויש גם תמונות המוכיחות זאת לפני הנשיקה ואחריה. המתלוננת התרגשה מכך שהשר הסכים לצילומים ולשיחה קלה שביניהם ואולי אף פלירטטה ופיזזה סביבו בתום לב. אם השר רמון היה יוזם את כל האירוע, הזמנת המתלוננת, צילומים חיבוקים נשיקות, היה מקום לדון אותו לחומרה. אך מאחר שמדובר באירוע מקרי לא מתוכנן - ונשיקה לא מתוכננת ורצויה (עפ"י המתלוננת) לשלוש שניות, כלומר בחטף, קשה לראות ולהבין - איפה ההלם, הטראומה, איבוד כושר הדיבור וכל יתר הקלישאות הנבובות המתלוות למקרה שהושמעו הן ע"י המתלוננת והן על-ידי הממונים עליה.
מדובר בבחורה בוגרת, רצינית שהחלה במהלך ואולי נגררה בלי רצונה לסיטואציה מביכה במקצת, יתכן מאוד, מה עוד שהתלונה הוגשה רק כעבור 10 ימים וע"י הממונה על המתלוננת.
מה יש לנו אם כן - התנהגות טיפשית ומיותרת של השר רמון, שנסחף כנראה עם האירוע מעבר לרצוי ולנדרש. כשר רציני ואדם רציני - אסור היה לו להיגרר ולהימצא בסיטואציה שעלולה להתפרש כהתנהגות לא הולמת, על כך צריך להיענש ע"י העיתונות והציבור. היועץ היה מיטיב לעשות אם היה גוער בו ונוזף בו - משפטית וציבורית ואולי שולח אותו לוועדת האתיקה של הכנסת.
המעניין בדבר שכנספח לפרשה זו יצאו פמיניסטיות מובהקות בהתקפות רושפות אש, כנגד רמון ודומיו, המאמצים דפוסים מעוותים של התנהגות עם נשים, של בכירים המנצלים את שררתם לרעה מבלי להבדיל בין מקרה למקרה ומבלי להעביר ביקורת על המתלוננת ודומות לה, שמעוררות פרובוקציה בהתנהגותן, מפזזות ומפלרטטות וכשלא נוח להן - מתלוננות.
טוב שהיו גם קולות שונים מבין ציבור הנשים שרואות בהחלטת היועץ המשפטי חדירה מיותרת ליחסים שבין גבר ואישה בוגרים, כל עוד אין סטייה בולטת ובוטה - ויש לתת משקל הולם גם לדעות אלה.
המצב הנוכחי לפיו עומדת גרסה מול גרסה היא לא בריאה ולפעמים מביאה לעיוות דין - וכבר היו מקרים בעבר שהוכחו כנטולי בסיס, כרצון לנקמה, סחיטה ואיומים.
הפתרון המתבקש - תיקון החוק, כך שתלונה שתבשיל לכדי כתב אישום, תחויב בעדות נוספת חיצונית, תומכת ומסייעת. על הצורך בתיקון החוק, כבר הצביעו משפטנים בעבר, והגיעה העת לזרז את התיקון - לפני שיביא החוק נזקים בלתי ניתנים לתיקון.
אז מה היה לנו? התנהגות מיותרת של השר חיים רמון, תלונה מיותרת של הממונה על החיילת - והחלטה מיותרת של היועץ המשפטי על העמדת שר המשפטים לדין. נקווה שהנשיקה המיותרת והמדוברת הזו לא תהיה "נשיקת מוות" ציבורית לשר המשפטים.
