בתום כחודש של לחימה בצפון, כאילו לא מרחפת הסכנה הקיומית של הפונדמנטליזם האיסלאמי מצפון, כאילו לא חלחלה ההכרה באליטות בצורך באחדות אמיתית ובערבות הדדית אל נוכח הסכנות הקיומיות המרחפות כעננה כבדה מעל ראשינו, שוב חוזר לו, כמדי שנה, הריטואל של פרסום דוח העוני בצד פרסום הגזרות שתנחתנה על עם ישראל בשנה הבאה שלא לטובה.
כמדי שנה מתפרסם דוח העוני המסכם את תוצאותיה של מדיניות התקציב הקפיטליסטית בשנה שחלפה. ובצידו של דוח העוני מתפרסמים הגזרות הכלולות במדיניות התקציב של הממשלה שגיבשו נערי האוצר. שוב חוזר הריטואל של ייקור שכר הלימוד, קיצוץ קצבאות הזקנה, קיצוץ קצבאות הילדים, שוב מתייקרים מחירי הלחם, מוצרי הבסיס, ירקות ופירות, שוב נגע האבטלה המכרסם בנו מצוי בצמיחה, שוב גדל מדד אי השוויון בחלוקת ההכנסות, שוב נמשכת המגמה של ריכוזיות ההון ואמצעי הייצור בידי הפיאודלים החדשים, שוב מסופרים הסיפורים האנושיים המצמררים של קורבנות המדיניות הדורסנית שוב מדווחים על מערכות קורסות: בריאות, חינוך.
שוב כמדי שנה, פקידי האוצר, אותה זרוע ביורוקרטית אליטיסטית המשרתת את אליטות ההון, מכשירים את ההקצבות וההטבות לבעלי ההון ובה בעת חוזרים על קמפיין ההסתה הציני והמרושע כנגד מקבלי קצבאות בניסיון, שתדיר מסתיים בהצלחה, לגייס את דרישות הביטחון למיגור דרישות הביטחון הסוציאלי והפעם מגויסת עלות המלחמה הצודקת וכושלת בצפון למסע ההסברה שכל מטרתו להטיל את מלוא העול על העם ולפתור את האליטות מהצורך לחלוק בנטל.
שוב ניבטים פניו של שר האוצר מכל מרקע טלוויזיה, חזותו קרה ומרגיעה לכאורה, מנסה לסממם בפורמלין את ההמונים באמירה: "מימון המלחמה לא יעשה באמצעות העלאת מיסים", בטוח שאנחנו עם של מטומטמים, מטומטמים שלא מבינים דבר וניתן למכור להם שוב ושוב את הבלוף, שהרי הקיצוץ בקצבאות, מקור בהכנסתם של החלשים, משמעו מיסוי של החלשים בלבד. שהרי אם תטיל מיסים, כעצתו של נגיד בנק ישראל, העול יוטל גם על כתפיהם של בעלי ההון. שהרי אם לא ברור לך אז ברור לנו שכאשר אנו שומעים את הבטחתך שאין כוונה להטיל מיסים אנחנו מודאגים מאחר שברור לנו כי כל כוונתך להטיל על כתפינו את כל העול.
שוב יניף עמיר פרץ את הדגל החברתי, אותו קיפל עת שעט למשרד הביטחון, שוב ישלוף את המגפון ויזעק סיסמאות חברתיות בניסיון להציל את הקריירה הפוליטית שלו. שוב מגויס העם למימון מחדלי מנהיגיו, שוב מגויס הסבל האנושי ככלי במלחמותיהם של פוליטיקאים וכסוגיה למו"מ.
שוב ינצלו פקידי האוצר את חוסר ניסיונו של שר הביטחון שנדחף להציג דרישות מופקרות, שוב זועקת אליטת פקידי האוצר ודורשת "מדור הנפלים" לאשר גזלת כבשת הרש כאילו לא נצברו בקופת המדינה יתרות של מיליארדי דולרים, שוב תוצג האלטרנטיבה של "או ביטחון החיים או ביטחון סוציאלי" כאילו אין אלטרנטיבות אחרות במסגרת התקציב, כאילו לא קיימת האלטרנטיבה של "גם ביטחון החיים וגם ביטחון סוציאלי לחיים". שוב ישלמו הורים וילדים בתרופות, במזון ובדמעות את מחיר מלחמות "ההנהגה הכושלת" ודרישות אצולת ההון.
הרי נהיר לכם כי יש אלטרנטיבה אחרת, יש אלטרנטיבה לחלוקה צודקת יותר של הנטל, יש אלטרנטיבה אחרת לחלוקת ההכנסות, ההון ואמצעי הייצור במשק, יש אלטרנטיבה אחרת למימון עלויות המלחמה ושיקום הצפון, הרי נהיר לכם שניתן לממן מהעודפים התקציביים העצומים בהיקף של כ-20 מיליארד ש"ח ויותר שנצברו בקופת האוצר. זה הזמן וזה היעוד להשתמש בהם. הרי נהיר לכם כי הממשלה חייבת להגדיל את נטל המס על אצולת ההון ובכלל זה להחזיר את מס המעסיקים או להטיל מס דומה לו, שייועד למימון המלחמה ושיקום נזקיה, מס רב-שנתי, שיוטל על החברות הגדולות ובה בעת תגדיל את נטל המס במדרגות העליונות, לדוגמה על המשתכרים מעל 40,000 ש"ח ומעלה בחודש. הרי שיש דרכים אחרות לגיוס מימון של מיליארד ש"חמאגמי הממון העולים על גדותיהם של אצולת ההון ההון.
ברור כיום כי על מפלגות מה שהיה אמור להיות "הקואליציה החברתית",קרי שס, גיל ומפלגת העבודה, להביא לסיומה את השותפות עם קדימה ולהביא ביחד עם הליכוד ומר"צ את הממשלה לסיום דרכה.
האם נופתע, האם כך יהיה, האם שרי שס, גיל ומפלגת העבודה ייפרדו מכיסאותיהם או שמא שוב נחזה בריטואל של מסבירים בשם יציבות שלטונית כי עדיפה כהונתה של ממשלה רעה על בחירות, האם שוב נצפה בדרמות הכזב של משברים לכאורה, האם נחזה בהצגות ובספינים תקשורתיים של "כאילו", האם שוב יזעקו יחימוביץ וברוורמן קולות התנגדות ויפנו את מקומם בוועדת הכספים? האם שוב יגויס נציג השכונות יורם מרציאנו, ברגע האחרון, להצביע בעד הקיצוץ החותך בבשרם של אחיו לאחר שייושרו ההדורים בין עמיר פרץ ואולמרט החלוקים בעניין ועדת החקירה הממלכתית?
לאסוננו את מקומן של "האליטות המשרתות" שאפיינו את שנותיה הראשונות של המדינה תפסו "האליטות המנצלות", המשולות לאותו העגלון המקצץ פעם אחר פעם במזונו של סוס העבודה הממשיך לשאת בנטל הגדל של העבודה ומושך את העגלה, עד שלבסוף הסוס שובק חיים. לצערנו רק כשיאבד העם את אותו זיק של תקווה, שעוד מכנן בו, שיהיה עוד טוב והדברים יסתדרו בעתיד, רק כאשר הסבל והרע יהיו בלתי נסבלים, רק שהסוס יפסיק לשאת בנטל, רק אז ייפסק הריטואל הנצלני הזה.
אדוני ראש הממשלה, מלחמה צודקת איננה מחייבת נטישת הדרישה ליותר צדק ושוויון חברתי. מלחמה ככל שצודקת הייתה איננה מכשירה את גזלת היתום, האלמנה, הזקן, הילד העני והאביון. תושבי מדינת ישראל אינם בשר התותחים ואבק אדם של הממשלה והאליטות. הממשלה משלמת מס שפתיים כאשר דובריה מטיפים לערבות הדדית, ומפליגים בשבחים ובחלוקת דקות של תהילה חסרות ערך, לאזרחי המדינה המגבים אותם.
הערבות ההדדית, שבשבחה אתה ושריך דיברתם בלהט, הערבות הזו היא חד-צדדית במהותה, מאחר שאיננה מאוזנת. הערבות הזו מתפוגגת כשזה מגיע לכיס ולכסף. מישהו שם למעלה כנראה מאמין שאנחנו בשר תותחים ואבק אדם, שכל צרכינו מסתכמים במילים ועוד מילים, הבטחות שלא צריך לקיים, קצת שבחים ובטיבול של דקות ספורות של תהילה. אתה שדיברת על תקציב עם חמלה ותיקון העוולות, מסתכן בכך שתיזכר כמי שהביא אותנו לאותה נקודה שבה כל כך רע עד שנחדל מלשאת בעול ולמשוך את המרכבה הנושאת אותך ואת חבריך מדושני ההון.
אדוני, הפסק עכשיו, הורד אותנו מהשולחן שעליו אתם חותכים את הגזרות ומצלקים את בשרינו בטרם תמצא עצמך מתמודד עם אינתיפאדה חברתית.