אולמרט, עבריין מועד

שלום אהוד, כשהושלם השבוע תהליך בחירתה של דורית ביניש לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון, הערכאה השיפוטית העליונה ביותר במדינה, קראתי והאזנתי בסיפוק לדבריהם של הפרשנים המשפטיים, שציינו לשבח את הרקורד שלה בתחום המאבק בשחיתות ואת העימותים שניהלה עם כמה אישי ציבור שסרחו. צר לי לקלקל את החגיגה, אך לו הייתי מתבקש לחוות דעה לגבי התנהלותה של ביניש בענייניך, ספק גדול אם הייתי משבח את מידת האומץ שהפגינה בארבע מתוך שלל פרשות השחיתות שבהן היית מעורב. בפרשות אלה היא טיפלה מתוקף תפקידה כפרקליטת המדינה, תפקיד שבו כיהנה עד למינויה כשופטת בבית המשפט העליון. הפרשה הראשונה התרחשה במחצית הראשונה של שנות השמונים. במהלך החקירה בפרשת בנק צפון-אמריקה, שהתמוטט בשל מעילה כספית בגובה מאות מיליוני דולרים בכספיו, נחשף שקיבלת מהבנק הלוואה ללא ריבית בסך חמישים אלף דולר, הלוואה תמוהה בתקופה של אינפלציה גואה. סכום זה, שספק גדול האם עמדת בכלל להחזירו, ניתן לך בנוסף לשכר טירחה נאה שקיבלת בעבור ייצוג הבנק בעיסקה של מכירת קרקעות בבית-שמש. בתקופה המדוברת כבר היית חבר כנסת, אך במקביל עדיין שימשת עורך-דין פרטי. במקום להשקיע את זמנך ומרצך בייצוג בוחריך, ניצלת את נגישותך למערכות השלטון כדי לקדם את ענייני לקוחותיך, שמהם גבית שכר טירחה נאה. כדרכך, כשנדרשת לנמק את קבלת ההלוואה, מסרת דיווח כוזב למשרד האוצר, ומאוחר יותר שיקרת גם בחקירה המשטרתית, שהיתה משולבת בחקירת שלטונות המס. יו"ר דירקטוריון הבנק, יהושע הלפרין, החשוד העיקרי מעילה, מסר לי אז שתי גירסאות הפוכות בעניין ההלוואה האטרקטיבית שניתנה לך. בתחילה טען שהיא ניתנה לך מתוך ידידות. על גירסה זו חזר מאוחר יותר בבית המשפט, אולי בתיאום איתך. בסוגריים, אבהיר לך שאינני מוכן להשלים עם כך שבתי המשפט שלנו נוהגים בסלחנות ובאיפוק במקרים שבהם נבחרי ציבור מקבלים מתנות שוחד ומציגים את נותני השוחד כ"חבריהם" או כ"ידידיהם". כך, למשל, חברך הקרוב, שר המשפטים קצר המועד חיים רמון, שעומד עתה לדין פלילי בגין הטרדה מינית, סירב לפני כשנה לשלם מכיסו החזר על נסיעת שוחד ואירוח מלכותי במונקו, בנימוק שהמממן, איל הון זר, הוא "חבר ותיק" שלו. תיק החקירה המשטרתי בתלונה שהגישה אומ"ץ בעניין עדיין תלוי ועומד. פרקליטות המדינה החליטה שמדובר במתנה מחבר. הערעור שהוגש ליועץ המשפטי לממשלה עדיין לא הוכרע. גם אתה נהגת כך, למשל כשקיבלת עטים נובעים יקרים מאילי הון ומאנשים אחרים שסייעת להם בתפקידיך הציבוריים: טענת שחברים נותנים לך מתנות. לאחר חשיפת הפרשה ב- Nfc הגשתי תלונה בעניין זה ליועץ המשפטי לממשלה, בשם עמותת אומ"ץ, אבל היועץ טרם החליט האם לפתוח נגדך חקירה מקיפה. לא שכחתי את מיטיבך הלפרין. נחזור אליו: בהזדמנות אחרת, אולי ברגע של חולשה, הוא גילה לי שההלוואה ניתנה לך כאות הוקרה על הסיוע הרב שהושטת לו במהלך החקירה המשטרתית. בין היתר, הגעת איתו במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה, בתקווה שנוכחותך תעזור לכווץ את החקירה ככל שניתן. פנייתך אל ראש היחידה דאז, תת ניצב יורם גונן, היתה מתוקף תפקידך כחבר כנסת או בכובעך השני כפרקליט ממולח? מתוך היכרותי איתך ועם התנהלותך העבריינית, ברור לי כשמש כי לו היתה המשטרה סוגרת את תיק החקירה בפרשה כולה - צעד שהיה מערער עוד יותר את התקינות השלטונית במדינה, תקינות שכנבחר ציבור, היית אמור להיאבק למענה - היית רחוק מלהצטער על כך. הרי בכל מקרה היית גובה שכר טירחה שמן. בחקירת המשטרה נבדק חשד שההלוואה היתה בעצם שוחד. השופטת המחוזית שניהלה את משפטו של הלפרין ושלחה אותו לכמה שנות מאסר, דליה דורנר, לימים שופטת בבית המשפט העליון, לא קיבלה את הגירסה השקרית שמסרת בפניה בעדות בשבועה וקבעה שלא היו בינך לבין הלפרין "יחסי ידידות". מה שעמד על הכף בהקשר הזה, קבעה, היו אינטרסים כספיים מובהקים שלך. בכיר במשטרה צוטט באותם הימים בעיתון "חדשות" כאומר: "זה עצוב ומזעזע לראות כיצד נבחר ציבור מנצל את תפקידו בצורה כל כך מבזה לצורך צבירת נכסים אישיים. אולמרט חייב לעמוד לדין פלילי בגין ביזוי בית המחוקקים שבו הוא חבר". בסופו של דבר, לא הועמדת לדין. היועץ המשפטי לממשלה דאז, יוסף חריש, קבע - בהסכמתה של דורית ביניש, פרקליטת המדינה דאז - שאין מקום להגיש גיליון אישום נגדך בפרשה זו. בנימוקיו לסגירת התיק טען, בין השאר, כי קשה להצביע על קשר ישיר בין קבלת ההלוואה לבין כהונתך הציבורית. משפטנים לא מעטים חלקו על קביעתו המוזרה. לימים זיהיתי אצל חריש יראה מוגזמת מפניך. ידעת זאת, ולא פעם צלצלת אליו בניסיון להנחותו בענייניך. האמן לי, אהוד, אני יודע יותר ממה שאני כותב כאן. לפרשה הזאת היה ספיח מאלף, שעד היום אני מתקשה לעכלו. כששאלתי את חריש על הכרעתו השנויה במחלוקת שלא להעמידך לדין, אמר לי, ביותר מהזדמנות אחת: "זאת לא היתה החלטה בלעדית שלי. פרקליטת המדינה, גברת ביניש, היתה שותפת מלאה בקבלתה". כששאלתי את ביניש האם היתה אכן שותפה להחלטה, השיבה בנחרצות: "לא. בתקופה שבה החליט היועץ בנושא זה, הייתי בחופשה. ההחלטה לא התקבלה על דעתי". כשחזרתי ושאלתי אותה האם, אחרי שעיינה בחומר המשטרתי בשובה מחופשתה, היתה פוסקת בדומה לחריש, סירבה להגיב. אם אכן חלקה על החלטת היועץ, מדוע לא יצאה נגדו בפומבי? הפעם השנייה שבה "כיכבה" ביניש בהקשר שלך היתה בשלהי שנות השמונים, בפרשת השימוש בחשבוניות מס פיקטיביות במטה הבחירות של הליכוד. אתה שימשת באותה העת כאחד משני גזברי המטה - הגזבר השני היה מנחם עצמון - ולא היתה פעולה שלא ידעת עליה או נייר עבודה שלא עבר דרכך. בין היתר, הגשתם בחתימתכם דוחות כוזבים למבקר המדינה, ובכך עברתם פעם נוספת על החוק. באופן מפתיע, נגד עצמון הוגש גיליון אישום, אך נגדך לא. במהלך החקירה המשטרתית היתממת וטענת, בין היתר, ששהית בחו"ל ולא היית מודע לעבירות שבוצעו. כבר אז הרבית לנסוע לחו"ל: ניסית לגייס תורמים לקופת ליכוד, אך במקביל גייסת תורמים לקופתך שלך. כבר אז קשרת קשרי ידידות אמיצים עם אילי הון. חלקם הפכו ללקוחותיך, וחלקם סייעו לך באופנים שונים במסעך אל האלפיון העליון. לא קניתי את הסבריך. פניתי אל ביניש ושאלתי אותה מדוע לא הוגש גם נגדך גיליון אישום, אף-על-פי שעצמון ואתה ביצעתם את אותן עבירות. היא ענתה: "אולמרט פיקח ומתחכם, ויש לנו בעיה עם הראיות נגדו". אולי היא לא ידעה אז שאתה גם שקרן סידרתי, שמוכן למכור את חבריך הטובים ביותר כדי להיחלץ מביצות השחיתות שאליהן נקלעת. מאוחר יותר נודע לי שניסית לסחוט את ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, ואת שר הביטחון דאז, משה ארנס, שכיהן כראש מטה הבחירות. בשיחה שהכחשת את דבר קיומה, אמרת להם שלא תיפול לבדך, אלא תפיל עימך גם אחרים. לא היתה לך בעיה להפקיר את עצמון, חברך. בשיחות בארבע עיניים, הוא סיפר לי רבות על העבירות שביצעת, אבל קבל עם ועדה הוא סירב לשמש עד מדינה נגדך, גם לא תמורת אי-העמדה לדין פלילי. אתה צברת ותק בניסיונות סחיטה ובסילוק אנשי מפתח ובעלי תפקידים שאינם ממלאים את בקשותיך או שאינם מסייעים לך לצאת מתסבוכות. כך עשית כשדרשת מאברהם עופר, שר השיכון המנוח, לכלול אותך ואת רעייתך עליזה ברשימת הזוגות הצעירים הזכאים לדיור (אגב, עד היום אני תוהה האם עליזה מכירה אותך באמת ובתמים ומודעת לפעילותך העבריינית.) כך נהגת גם כשניסית להדיח מתפקידם שני מפכ"לים מכהנים, רבי-הניצבים חיים תבורי ויעקב טרנר, שלא הסכימו לקבל ממך תכתיבים. מפכ"ל ששיתף איתך פעולה, רב-ניצב דוד קראוס, מונה במפתיע, ביוזמתך, לתפקיד של שגריר ישראל בהונגריה. שתי פרשות השחיתות הנוספות אירעו כשכיהנת כשר הבריאות, בראשית שנות התשעים, תפקיד שהעניק לך כר פעולה נרחב לסייע לאילי הון, כדרכך בקודש, וכך לדאוג גם לאינטרסים הפרטיים שלך. אחת מהן קשורה להנחיה שהועברה ביוזמתך, באמצעות מנכ"ל משרדך, למנהלי בתי החולים הממשלתיים: הורית להם לרכוש מכשור רפואי מתוצרת חברת מיקרושב. המניע שלך בהנחיה הזאת לא היה רצון לשפר את איכות מערכות הרפואה, אלא רצון לסייע לעסקיו של חברך, שר האוצר לשעבר יגאל כהן-אורגד, ששימש יו"ר דירקטוריון החברה. הוא מן הסתם סייע ללקוחותיך כשהיה שר האוצר, ולכן היית חייב לו. למרות שנחקרת באזהרה, הצלחת - כמנהגך בקודש - לתמרן את חוקריך. בסופו של דבר, היועץ המשפטי לממשלה החליט שלא להעמידך לדין. דורית ביניש העניקה הכשר להחלטת היועץ. מה שצורם הוא שפרופ' צבי אדר [1], בעלה של הפרקליטה שאמורה היתה להגיש גיליון אישום נגדך (עו"ד אמירה אדר) ונמנעה מלעשות כן, שימש בשעתו יועץ למשרד הבריאות. תפקידו שודרג, ומשכורתו גדלה באופן משמעותי. התפארת על כך באוזני מנחם עצמון. תלונה בעניין הוגשה למשטרה על-ידי מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר, פרופ' יורם לס, ועמותת אמיתי (גלגולה הקודם של עמותת אומ"ץ, שהיה לי הכבוד הרב להימנות עם מייסדיה ולעמוד בראשה), אך התיק נסגר. לבטח זכור לך שעמותת אמיתי עתרה לבג"צ בדרישה להעמידך לדין בפרשה זו ובפרשות אחרות שבהן היית מעורב. חרף כל התרגילים שעשית - לפני ומאחורי הקלעים - הורה בג"צ להגיש נגדך גיליון אישום בגין העבירות שביצעת כגזבר הליכוד. אמנם, בית המשפט זיכה אותך, אבל תוצאה זו היא תולדה של העובדה שעדים מסוימים לא סיפרו בעדותם בבית המשפט את כל הידוע להם על פעילותך העבריינית בהקשר זה. מה הפלא, קנית אותם על-ידי חלוקת טובות הנאה כאלה ואחרות. הסתדרות העובדים הלאומית, שבראשה עמד אז אברהם הירשזון, כיום שר האוצר, סיפקה לך את הסיוע הדרוש. יש לנו ראיות מוצקות בעניין. אחרי זיכוייך, הגשנו נגדך תלונה במשטרה בחשד לקניית עדים, אבל חקירת המשטרה עלתה על שרטון. גורלה לא היה שונה מגורלן של חקירות נוספות בעניינך. בינתיים פרשה ביניש מתפקידה, לטובת כהונה בבית המשפט העליון, ונפתח העידן של עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין (המכהנים גם הם כיום כשופטים עליונים), שבו היית מעורב בפרשות אחרות, שחלקן יפורט בהמשך. כך או כך, אהוד, כדאי שתזכור שעשוי להיות הבדל משמעותי בין ביניש הפרקליטה לבין ביניש נשיאת בית משפט העליון. בתפקיד הזה, כשתעמוד בראש מערכת המשפט במדינה, כבר לא תהיה חייבת דבר לאיש, אפילו לא לך. אל תבנה על כך שהיא תעניק לך הנחות בפרשות החדשות שלך, שחלקן יובילו - לפי כל הסימנים - לכתבי אישום. כידוע לך, מזה כשנה אני מנהל, באמצעות האתר Nfc ועמותת אומ"ץ, מערכה משולבת לחשיפת מעלליך. כשהתחלת לכהן כראש הממשלה (בפועל), במקום אריק שרון, ואחר כך כשנבחרת לראשות הממשלה, פנו אלי כמה מידידי הטובים - חלקם הם גם ידידיך - וביקשו שאעניק לך כמה חודשי חסד. "אין לנו ספק שאהוד ישתנה", אמרו לי, "הוא כבר עשה מעל ומעבר למען ביתו". לא למותר לציין שסירבתי בנימוס. הבהרתי להם כי לפי מיטב שיפוטי, החברבורות הרבות שעל גבך אינן ניתנות להסרה בניקוי יבש, מה גם שכל הזמן נוספות להן אחיות חדשות. תזכורת לחלק מחברבורותיך, בעבר ובהווה:

• ב- 1985 אירע שוד כספות גדול בסניף של בנק הפועלים בירושלים, שוד שבמהלכו נגנבו עשרות מיליוני דולרים, תכשיטים וזהב. אחת הכספות שנשדדו היתה בבעלותך. בעדותך במשטרה, טענת שהיו בה רק רשימות, מסמכים, קלטות וחומר סודי. בניסיון להרשים את אזרחי המדינה, טענת שאם יחשפו שמותיהם של אלה המוזכרים במסמכים, חייהם יהיו בסכנה. מפכ"ל המשטרה דאז, רב-ניצב יעקב טרנר, אמר לי שבכספת היו גם סכומי כסף לא ידועים ותכשיטים. כשנתפשת בקלקלתך, טענת שאלה שייכים ללקוחה אלמונית שלך.

• ב"תרגיל מסריח" שעשית עם חבר-הכנסת המנוח אברהם שפירא, בעת שכיהן כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת, שובץ שמה של חברת בנייה בבעלות חברך, הקבלן מתתיהו ליפשיץ, ברשימת חברות הבנייה במצוקה הזכאיות לסיוע מקופת המדינה. בתמורה לששת מיליוני השקלים שקיבל ליפשיץ, סיוע שהוא לא היה זכאי לו, קיבלת אתה שכר טירחה נאה, וגם הנחה גדולה בבית שרכשת ממנו ושהוא שיפץ עבורך. אחזור שוב, אם טרם הבנת: שאבת בתחבולה כספי ציבור בתמורה לטובת הנאה. בפרשה זו סייעה לך חסינותך הפרלמנטרית.

• היית ונשארת חבר קרוב של אריה דרעי. ניסית לסייע לו בכל מיני דרכים גלויות וסמויות. עד היום לא ברור לי כיצד עלה בידך לחמוק מפרשת מינויו האומלל של רוני בר-און - כיום שר הפנים - לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, מינוי שנרקח על-ידי חבר אחר שלך, דודי אפל, כדי לסייע לדרעי: בראון, לו היה היועץ המשפטי, אמור היה להגיע איתו לעסקת טיעון נוחה. היית אז ראש עיריית ירושלים, ויש עדויות שבראון היה בלשכתך כמה ימים לפני שהתרגיל יצא לדרך. אפל הסתייע בך גם בפרשת האי היווני. תמורת תרומה נכבדה מכיסו למטה הבחירות שלך, כשהתמודדת על ראשות הליכוד מול אריאל שרון, אירחת בלשכתך בעיריית ירושלים את שר החוץ היווני, ובכך סייעת לאפל לקדם את האינטרסים העסקיים שלו. היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי, מני מזוז, קבע בתום חקירתך באזהרה במשטרה כי אין מקום העמידך לדין.

• מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לידרשטראוס, פנה השבוע אל היועץ המשפטי לממשלה בתביעה לפתוח בחקירה פלילית נגדך בפרשת המינויים ברשות לעסקים קטנים. התקדים של צחי הנגבי צריך להדאיג אותך.

• מחכות לך כמה פרשות נוספות: הבית ברחוב כרמיה שרכשת במחיר מפוקפק, המעלה חשד לקבלת שוחד בסך מאות אלפי דולרים, וטיב קשריך עם עורך-הדין אורי מסר, בעבר שותפך למשרד הפרקליטים. אתה מוסיף לדאוג לקידום עסקיו, מסיבות שאני לא מתקשה לנחשן.

וזה עוד לא הכל. לצערי הרב, המציאות העגומה מלמדת שלא השתנית. אתה עדיין אותו אהוד הישן, זה שחולב את כספי המדינה ומזרים אותם לכיסך ולכיסי אחרים. אמנם, בחלק מהפרשות שבהן היית מעורב, נחלצת ללא כתב אישום, למשל: פרשת מכירת ביתך - במחיר המעורר חשד לקבלת שוחד - לאיל ההון דניאל אברהמס. אבל, אין זה אומר שפעילותך העבריינית פסקה, או אפילו התמתנה: היא נמשכה בתפקידיך כשר התקשורת, כשר התמ"ת, כשר האוצר, ובשלוחות שעליהן חלשת - מרכז ההשקעות ומנהל מקרקעי ישראל. אתה מגלם באישיותך שילוב הרסני של הון ושלטון. בערב יום הכיפורים נוהג החזן, אחרי תפילת כל נדרי, לפנות אל הקדוש ברוך הוא ולבקש ממנו רשות להתפלל בחברת עבריינים המצויים בקהל. תורת ישראל מאפשרת חזרה בתשובה. ספק אם תהיה השנה בבית כנסת, בערב יום הכיפורים, ולו מסיבות פורמאליות: סביר ששירות הביטחון לא ירצה ליטול את הסיכון הכרוך בכך. אך אם בכל זאת תגיע, דאג מראש לעדכן את החזן. מוטלת עליו משימה לא פשוטה: להדגיש בקול רועם שהוא נאלץ התפלל בחברת עבריין עם קבלות.