שלא בטובתו של ח"כ רמון הפך כתב האישום שהוגש נגדו לתביעת מבחן. יש מקום לחשש שעובדה זו, כשלעצמה, עלולה לחרוץ את גורלו של רמון לשבט. שופטיו עלולים להיות מושפעים מההשלכות החיצוניות העלולות לנבוע מתוצאות המשפט. נדמה לי שכבר עברנו את עידן התמימות וזנחנו את האשליה לפיה שופטים מקצועיים פועלים אך רק על בסיס חומר הראיות והדין ואינם מושפעים מגורמים חיצוניים. הדיון בהשלכות הכלליות של המשפט אינו רק מותר, אלא, מתחייב בנסיבות המיוחדות של פרשה זו.
כאשר התפוצצה לראשונה פרשת רמון, לא יכולתי להימנע מהחשד כי מדובר במארב, פשוטו כמשמעו, במקרים רבים מדי הוגשו כתבי אישום נגד אישי ציבור שלא היו נוחים למערכת אכיפת החוק, או שנפתחו נגדם הליכי חקירה, שדי היה בהם כדי למנוע מהם מינוי נכסף. יעקב נאמן,דרור חטר ישי, רפאל איתן ז"ל, ראובן ריבלין ואביגדור ליברמן הם שמות בולטים.
כל הכתבים המסקרים את תחום המשפט הבטיחו לנו נאמנה שזה לא המקרה ומערכת אכיפת החוק מתייחסת לכך כאל כל תלונה אחרת הנוגעת לעבירת מין. נדמה לי שהפרסומים האחרונים שגילו לנו את מידת החריצות המופלגת, והדחיפות הבלתי מוסברת [לאור העובדה שגם גדולי המקטרגים על השר אינם סוברים שמדובר במקרה חמור במיוחד] שגילתה המשטרה וכן האמצעים החריגים שהושקעו בחקירה לימדו אותנו כי אכן קיים חשש ממשי מאוד שמניעים זרים השתרבבו לחקירה. לחשש זה ניתן ביטוי על-ידי עיתונאים ואחרים ואין בכוונתי להרחיב בנושא זה.
הכחשתו הנזעמת של היועץ המשפטי לממשלה, שבחר באופן הדמגוגי ביותר להציג את עובדות המקרה כמשהו קרוב מאד לאונס, בצירוף הטיעון המשפטי המבריק המתבטא בשאלה "מה היית אומר אם זו היתה הבת שלך?", דווקא הגבירו בי את החשד המוקדם. ברור לי כעת כי היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות לא יסבלו כל תוצאה אחרת מאשר הרשעה ואין מה לדבר על עיכוב הליכים מחוסר עניין לציבור.
אגב, במוסף השבת של הארץ מצאתי תשובה הולמת שנתנה ח"כ שלי יחימוביץ לשאלה הרטורית של היועץ המשפטי. כאב לבנות הייתי עונה כי לו זו היתה הבת שלי הייתי עושה הכול שנשיקה לא רצויה תישאר חוויה רגעית לא נעימה והייתי חוסך ממנה את ההליך המביך והמיותר הזה.
עמדת היועץ המשפטי מהווה בשורה קשה לחיים רמון, שכן לי אין ספק שעל-מנת להגן על עצמם ולא על החיילת חסרת המזל, יצאו היועץ המשפטי והפרקליטות למסע צלב. אני נמנה עם אלו המשוכנעים כי לגופי אכיפת החוק קיימת השפעה אדירה על מערכת המשפט וזו מופעלת בערוצים רבים הסמויים מן העין. בצד הרצון להרחיק שר שכבר הבהיר את כוונתו לחולל שינויים בלתי רצויים למערכת המשפט. קיימת כעת מוטיבציה של הגנה עצמית פשוטה. אם יזוכה רמון, משמעות הדברים תהיה גם אי אמון במערכת אכיפת החוק בכללותה וגם - חזרתו של רמון לתפקיד שר המשפטים ולסדר היום שלו - מה הסיכוי שיש לנאשם רמון לצאת זכאי בנסיבות אלו?
כתב האישום נגד רמון הפך להיות גם תביעת מבחן לסוגיית ההטרדה המינית ולסוגיית הכפייה המינית, אף על-פי שעקרונית נשיקה כפויה המתבצעת למטרת סיפוק מיני, או בהקשר מיני, נחשבה כעבירה פלילית זמן רב בטרם חוקק חוק מניעת הטרדה מינית.
רשימה זו אינה המקום המתאים לדיון בוויכוחים הנוקבים שעורר, מבחינה משפטית, חוק מניעת הטרדה מינית ואזכיר רק כי משפטנים ידועי שם בתחום הפלילי כמו פרופ' מרדכי קרמניצר הסתייגו נמרצות מהגדרותיו העמומות ועקב עמדתם זו זכו לקיתונות של רותחים, בין היתר ממשפטנית ידועה יוזמת החוק - ד"ר אורית קמיר.
הטענה בתמצית של מתנגדי חוק איסור הטרדה מינית היתה ונותרה כי בתחום היחסים שבינו לבינה מתקיימים מצבים "אפורים" רבים באופן שניתן יהיה להעמיד לדין על ביצוע מעשי כפיה ו/או הטרדה מינית בגין מעשים שרובו המכריע של הציבור יראה בהם מעשים מכוערים, אך לא פליליים. הגדרות עמומות לעבירות אשר מטבען יכולות להתרחש במצבים אנושיים מורכבים הינן פתח לתקלות רבות.
מאידך - מי שבחן את הפסיקה הנוגעת להטרדות מיניות גילה כי החשש להעמדה לדין בשל מעשים השייכים לתחום האפור לא התבסס על עובדות ממשיות. נשים, עדיין, מעדיפות לא להתלונן והמעשים בגינם הוגשו תלונות, נחשבו ברובם ממילא כעבירות פליליות קודם לחקיקת החוק והיו מעשים חמורים על-פי כל מבחן חברתי מקובל.
היה יסוד להנחה כי העמימות שבהגדרות החוק תאוזן במדיניות של שכל ישר והימנעות מהעמדה לדין בשל זוטי דברים. מצבים אלו אינם נדירים במשפט וזכורה אמירתו של השופט זילברג בהקשר אחר כי תקיעת מסמר בקיר יכולה להיחשב כבנייה ללא היתר ולא יעלה על הדעת שיוגש בשל כך כתב אישום. דומה כי העובדות בפרשת רמון מחייבות את בחינתה מחדש של הנחת השכל הישר.
המעיין בפסיקה הדנה במצבים בהם נקבע כי נשיקה היוותה מעשה מגונה מבין כי בדרך כלל מדובר במסכת עובדות מטרידה וחמורה בה הנשיקה עצמה היתה עובדה נוספת ומחמירה. נשיקה כאקט חד-פעמי במשך מספר שניות, אפילו יש בה כוונה מינית ואשר אינה מלווה בכל התנהגות כופה נוספת לא נחשבה בעבר ועדיין אינה נחשבת בעיני רבים כחוצה את הגבול הפלילי, אם כי היא בהחלט עלולה לחצות את גבולות הטעם הטוב.
במילים פשוטות,על-פי השקפה זו, גם לפי הגרסה העובדתית המחמירה ביותר, לא ביצע השר רמון עבירה פלילית, למרות שנהג בגסות ושלא כפי שאנו מצפים משר בממשלה. אם, בניגוד לעמדה זאת, ייקבע שאכן בוצעה עבירה של ביצוע מעשה מגונה, צפויה להתעורר דרישה לבחון מחדש את הגדרות החוק.
בעצם ההחלטה להגיש כתב אישום בעובדות המקרה, כפי שהתפרסמו, גרם היועץ המשפטי לחידוש הוויכוח הציבורי על מדיניות החקיקה וההעמדה לדין בנושא עבירות מין. המתנגדים לחוק מניעת הטרדה מינית וכן להצעת חוק איסור כפייה מינית הנידונה בכנסת יוכלו להצביע על כך שקיים תחום אפור וקיים חשש חמור מאד שנאשמים רבים יועמדו לדין פלילי ללא כל הצדקה. אני סבור כי ויכוח זה לא ישרת את הדוגלים בחקיקה המרחיבה את הגדרת העבירות והם בהחלט יכולים לצפות לתגובת נגד של הציבור.
מכל מקום, בצד הרצון של מערכת אכיפת החוק לראות בהרשעת רמון בשל הסיבות שהוזכרו קיימת מגמה ברורה של רצון להרשעה בקרב אלו השואפים להגדיל את טווח המעשים בגינם מועמדים עבריינים לדין בשל כפייה מינית, אם כי נשמעו גם קולות חשובים ומסתייגים גם בקרב קבוצה זו. יש לציין כי במציאות כיום, כאשר בעלי הגישה המרחיבה נהנים מעצמה בלתי רגילה בתקשורת, יחששו שופטים רבים לצאת נגד גישה זו.
מצבו של השר רמון אינו מזהיר, לא מפני שהגנתו חלשה, אלא מפני ההשלכות הרבות שיהיו אם אכן יזוכה במשפטו. מאידך ניתן כבר כעת לצפות כי הרשעתו, אם אכן יורשע, לא תגרום להשתקת הוויכוח והביקורת הנוקבת על עצם ההחלטה להעמידו לדין, על מניעי ההחלטה ועל השלכותיה של ההרשעה בכל הנוגע לחקיקה הנוגעת לעבירות המין.
