המושג דמנציה מתייחס לקבוצה של סימפטומים הנגרמת מהשפעת מחלה על המוח. דמנציה שכיחה יותר בקרב אוכלוסיית הגיל השלישי.
הרופאים המטפלים בדימנציה הם גריאטרים ופסיכו-גריאטרים. אך גם הטיפולים התרופתיים לא מצליחים למנוע את התופעה. במקרה הטוב, התרופה ממתנות את תופעות הלוואי המתלוות לדמנציה.
היהדות הכירה בתופעה הזאת ואף נקטה בצעדים למנוע אותה. בכל ראש-השנה ויום כיפור, יהודים מתפללים ואומרים: "ורוח קודשך אל תיקח ממני". אנו פונים בבקשה ובתחינה לאל שבמרומים, "אנא שמור לנו על היכולת המוחית הטובה ומנע מאיתנו את השבר והקושי של הפגיעה הנפשית והרוחנית הזו".
מעבר לכך, היהודי המגיע לתפילה מידי יום, נוטל על עצמו גם ללמוד. הלימוד הוא ההתעמלות של המוח. כפי שאנו מתרגלים את שרירי הגוף כך אנו מתרגלים את המוח. בדרך זו אנו מעכבים ואף מונעים את הניוון המוחי ומאמנים את חמשת החושים. חמשת החושים מכסים לנו חלק גדול מאוד של המוח. גירויים חוזרים ונשנים של חמשת החושים, יכולים לתמוך בחלקים מאוד גדולים של המוח ולעזור לו להתמודד במקרה של מחלה.
חוש הטעם: במצב רגיל, אנו מסתפקים בתזונה דלת טעמים - מתוק, מלוח ואולי גם מעט חריף או חמוץ. אנו נמנעים מלגרות את כל הטעמים בכל ארוחה כפי שנחוץ. הטעמים מהווים תדר מסוים הנחוץ לגוף ובחוסר, אנו לוקים למעשה בתת-תזונה של תדרי הטעמים. קל לאמן את חוש הטעם, בעזרת מרכיבי המזון והתבלינים והעשרת התפריט בטעמים חדשים. כדאי להימנע מכל האבקות והתוספים המלאכותיים, אשר מעניקים לגוף מעט טעמים.
חוש הריח: חוש הריח גם לא פועל אצלנו די הצורך. הריחות המלאכותיים מסתירים את מרבית הריחות. המזונות השונים והלא בריאים לנו יוצרים גודש בנחירי האף ומונעים מאתנו להריח. הזיהום ההולך וגדל בגין התעשיה, הרכבים והעישון, בולמים גם הם את יכולת רירית האף להפריד בין הריחות השונים. חוש הריח הוא הפרימיטיבי ביותר מבין החושים, אזור הביטוי שלו במוח הוא הרחב ביותר. ושוב אנו לוקים ב"תת-ריח" ובחוסר פעילות של שטח נרחב ביותר של המוח. ניתן לאמן חוש זה בעזרת החשפות לריחות טבעיים שאיננו נחשפים להם בדרך כלל.
שמיעה: הצלילים שאנו שומעים הם בודדים ובעוצמה שעל סף הנזק השמיעתי. שוב איננו ניהנים משלל הצלילים אשר הטבע והמוזיקה הקלאסית מציעים. במוזיקה המודרנית אנו מקשיבים למעט צלילים צורמניים ובעוצמה רבה מידי. כיום ישנן עבודות רבות המציגות את הנזק הרב הנגרם מרעשים מוגברים. התעשיה עצמה מרעישה ביותר והמיגון לעובדים לא מתאים או לא נאכף כיאות. רעש המכוניות החולפות מהווה מטרד קבוע הממסך על הצלילים האחרים. הפתרון במקרה זה הוא להאזין לצלילי הטבע, למוזיקה קלאסית ולכל צליל חדש ומעניין אחר.
חוש הראייה: איננו מנצלים את חוש הראייה שלנו במידה הנדרשת. אנו לא יוצאים די אל הטבע בכדי ליהנות משלל הצבעים והגוונים. החשיפה שלנו לכל קשת הצבעים הקיימת בטבע מועטה ביותר, הואיל ואנו סגורים בארבע קירות הבית או במקום העבודה. חוש הראייה קשור לאזור נרחב בחלקו האחורי של המוח, באזור גזע המוח, שלא מתפתח ואף מתנוון, לאורך הזמן.
חוש המישוש: שטח המגע של העור עם העולם החיצון הוא רב ביותר. במקום לאפשר לעור לחוש את האוויר, את הריחות והצלילים, את השדות האלקטרומגנטים ולהתחכך כך סתם בטבע הנפלא, אנו מטעים את הגוף בבגדים הסינטטיים אותם אנו לובשים. הבד הסינטטי נטען בשדות החשמל הסטטי האופף אותנו ומטעין את הגוף בשדות חולניים. אנו פוסעים עם נעליים בעלות סולית גומי, המבודדת את השדה האלקטרומגנטי המגיע מן האדמה, שהוא חיוני ביותר לגוף. בה בעת איננו פורקים שדות חולניים בגין אותן סוליות. במחקרים של השנים האחרונות הולכת ומתבהרת החשיבות הרבה של אותם שדות המגיעים ממעמקי האדמה וחודרים אל הגוף.
ניוון של חמשת החושים יגרור ניוון של אזורי הביטוי שלהם במוח. האזורים הללו הם - קדמיים, צידיים, מרכזיים ואחוריים. למעשה אנו נותרים עם הפעילות האוטונומית בלבד, אך ללא היכולות הגבוהות יותר של המוח.
הרפואה הסינית גם עוסקת רבות בנושא. המוח נחשב לאיבר "חיצוני" ולא אינטגרלי של הגוף. אין לו שום תפקיד ייחודי, בדומה לאיברים של חמשת היסודות, כמו הלב, הכליות, הכבד, הריאות והטחול. הווה אומר, המוח ניזון ופועל על סמך מסלולי האיברים החוצים את הגולגולת. לכל איבר יש את החלק הנפשי הייחודי לו. המוח משמש למעשה מעין תחנת ממסר פעילה ויעילה. נתק של המוח, על-רקע של נזק, יפגע בהרמוניה של פעילות הממסר המוחי מן האיברים השונים. בכך יגרם נזק גופני ונפשי בהתאם למיקום הנזק.
מבחינה תפקודית, פגיעה באיבר מסוים אשר חוצה את המוח על-פי תוואי המסלול המוכרים ברפואה הסינית, יגרור פגיעה תנועתית ו/או נפשית בהתאם. הפגיעה בכליות למשל, תתבטא בקשיי בליעה, בקשיי הליכה עם נזק של חולשה או שיתוק צד בגוף. פגיעה בכבד ובכיס-המרה תתבטא בפגיעה בראייה באופנים שונים, פגיעה בצדדים הקוגניטיבים ואף בהנעת גפיים ועד כדי שיתוק.
מבחינה נפשית, בפגיעה באיברים שונים ימצאו נזקים אחרים. בפגיעה בכליות, נאבד את כושר הרצון שלנו, את המוטיבציה לבצע פעילות ו/או לנוע בכלל. בפגיעה בכבד, נהפוך לרגזנים, דיכאוניים ואף נאבד את היכולת הרוחנית שלנו. בפגיעה בטחול, כל האינטלקט שלנו יכול להיפגע. לא נוכל להבין, ללמוד ולבצע פעולות המחייבות חשיבה. בפגיעה בלב, המאכסן של הנפש והנשמה, נאבד את יכולת המודעות שלנו ועד כדי אובדן-הכרה ומוות.
כיצד ניתן להתמודד ביעילות עם תופעות ההתבגרות?
א. נחיה נכון, לפי הכללים של הרפואה הסינית, במהלך כל החיים. זה מחייב יעוץ מתאים של רופא סיני מוסמך וכושר עמידה בפיתויים לא מעטים.
ב. נפעיל את חמשת החושים, ככל הניתן ולאורך זמן. אנו ניזום את גירוי החושים ולא נמתין לגרייה מזדמנת.
ג. נשתדל להימנע מנזקי הסביבה האופפים אותנו. משימה לא קלה בתנאי החיים של המאה שלנו.
ד. נאבחן את מצב האנרגיה של האיברים השונים. נתמוך באלו החלשים והלא מאוזנים. באוכלוסיה הבוגרת נתמוך במיוחד בכליות.
מהו הטיפול הסיני למצבים הללו?
נמליץ על שינוי אורח החיים בהתאם לכללי הרפואה הסינית. נתייחס במיוחד לתזונה, לפעילות הפיסית והנפשית של האדם וכן גם נטפל באדם לפי הצורך. הטיפול יכלול דיקור וצמחי-מרפא. משך זמן הטיפול תלוי במצב הבסיסי של האדם.
האם ניתן למנוע לחלוטין את הנזקים הללו?
קרוב לוודאי שאת רובם המכריע ניתן למנוע, אך חשוב להתחיל במניעה ואחר-כך לשלב גם בטיפול הנכון, כל עוד התהליך הפיך. כאשר הנזקים מלאים, קשה מאד לשנות את המצב ולהשיבו לקדמותו.
האם מצבי הרוח יכולים להשפיע על התהליך?
ודאי, כי החלק הנפשי של כל איבר יכול להוציאו משיווי-משקל ובכך לגרום לנזק בו עצמו, ולפי חמשת היסודות גם באיברים ותפקודים נוספים אחרים.
האם תרופות נפשיות יכולות לסייע בכך?
ודאי שלא, כי הן מתפרקות בכבד ומתפנות דרך הכליות והשתן. הן יכולות לפגוע בכבד ובכך בחלק הנפשי שלו. הפגיעה בכליות יכולה להפחית את הזנת המוח ובכך ירידה תפקודית כללית של המוח בכל ההיבטים, הגופניים והנפשיים.
האם יש תקווה לעתיד?
ללא ספק. אם נסגל לנו אורח חיים נכון ומתאים לנו ונפעיל את כל החושים.
