אני יודעת מה תגידו. הנה עוד כתבה על סושיה. אבל זה לא נכון. זו כתבה על ה-סושיה. כמו פלאפון או פריג'ידר, גם הסושיה הפכה לשם גנרי למסעדות המגישות סושי, רק שהם היו הראשונים. לא רק הראשונים לחשוב על השם המוצלח, אלא מחלוצות זא'נר הפאסט פוד סושי. כשנפתח הסניף הראשון באבן-גבירול לפני חמש וחצי שנים, לא רבים הכירו או יישמו את האפשרות לאכול סושי בזול ובמהירות. מאז מים רבים, מזוהמים יותר או פחות, זרמו בירקון וסלמון רב, ורוד יותר או פחות, עבר בחיכם של חובבי סושי ותיקים וחדשים (אך למרבה הצער, לא בירקון).
לא קשה למצוא היום סושי לא יקר, אך השאלה היא מה המחיר של הזול. עופר, הבעלים של רשת הסושיה, חזר מספר פעמים על המנטרה Value for Money, אך אני רוצה לשנות אותה במקצת ולציין שבסושיה מקבלים A Great value for money. מפתיע ומשמח היה לגלות שממש מתחת לאף מסתתרת האפשרות לאכול ה-ר-ב-ה סושי טעים, מגוון ובמיוחד לימים טרופים אלו - גם זול.
סניפי הסושיה לא מיועדים לישיבה ארוכה על סאקה חם ולהתלחשויות רומנטיות לאור הירח, כפי שאומר עופר. זה פאסט-פוד במלוא מובן המילה. כולל כלי הפלסטיק החד-פעמיים, התפריט הישיר והלא-מתחכם, והקופות שתקתוקן לא חדל מלהשמע. אבל לפעמים לא צריך יותר מזה, בעיקר כשרעבים. וכך היינו אתמול. אחרי צעידה נמרצת בפארק שבמהלכה שפשפנו את היפנית שהספיקה להישכח מאיתנו מאז הביקור האחרון שלנו במסעדת-סושי, בן הזוג ואני דידינו (אני דידיתי, הוא המשיך לצעוד בקלילות) לכיוון אבן גבירול, בואכה כיכר רבין. הסניף היה הומה בדיוק כמו שאני רגילה לראות אותו מהכביש, מה שהוביל להתמקמות לאור הניאונים (בלי ירח, זוכרים?) על הדלפק, צמוד-צמוד למגלגלי הסושי למיניהם.
בסושיה מתגאים בתפריט הידידותי שלהם, שאמור לסייע בהמרת כל מתנגד-סושי למעריץ אמיתי. ואכן, לא קשה לבחור ממנו. שילובי הטעמים ברורים ולא קיצוניים מדי, המבחר עשיר אך לא מבלבל ולטובת מי שעדיין עושה את צעדיו הראשונים בעולם זה, יש גם מספר מנות למתחילים. ממש עכשיו התפריט התחדש והתעדכן, ולקראת 2009 מובטחות הפתעות נוספות.
בזה אחר זה נפרשו על פלח הדלפק שלנו שיפודי שרימפס (18 שקל), שיפודי יקיטורי (22 שקל) וספאגוס - גבעולי אספרגוס עטופי סלמון (26 שקל). שלושת המנות היוו ספתח לא-רע, אם כי הספאגוס היה המוביל בשלב זה. המשכנו עם קצת קלאסיקה בדמות רול אינסייד-אאוט סלמון-אבוקדו (23 שקל), אליו חזרנו גם בהמשך, משום שהיה ללא ספק אחת מהמנות המוצלחות בארוחה.
יחד איתו הגיע גם רול סלמון מעופף - סלמון טרי, סלמון מעושן, מלפפון, אספרגוס וגבינת שמנת (24 שקל), ורול פרשוטו וגבינה (18 שקל). כן, כן, מה ששמעתם. פרשוטו וגבינה. העין אמרה שזה סושי, בעוד החיך טען בתוקף שזה סנדביץ' איכותי במיוחד. הקונפליקט הוביל למסקנה שמדובר בעוד מנה מנצחת (עד כדי כך שבן הזוג אכל גם אחד מהרולים שלי, ועל-פי רוב הוא מגלה קצת יותר איפוק).
על מגש נוסף הוגשו לנו אורה טרילוגיה - דג לבן, סלמון וטונה (19 שקל), אורה פרגית ים תיכוני עם פרגית וטחינה (14 שקל) ואורה בטטה (14 שקל). על אף שקשה היה להכניס לפה בביס אחד את הרולים האקסטרה-לארג' האלו, המאמץ השתלם. בעיקר בכל הקשור לאורה בטטה. כדי לנוח טעמנו סלט ווקאמה - אצות, טופו ושלל ירוקים (14 שקל), שהיה חידוש מרענן בשבילנו. למנה אחרונה קינחנו בקונוס סקיני-לוסי המבוסס על סלמון וסלמון-סקין (13 שקל), וקונוס פרגית ים-תיכוני (14 שקל). שוב, למרות שהלסת שלי מתקשה לעמוד באתגרים כגון אלו, זה היה שווה את זה.
על-פי כמות האנשים שפקדה את המקום בפרק הזמן הקצר שאנחנו היינו בו, נראה שהרבה אנשים כבר גילו את היתרונות של הסושיה. שמחנו גם אנחנו להצטרף למועדון ולהכיר (לעומק, אני מרשה לעצמי לומר לאור כמות האוכל שדגמנו) אפשרות לאכול סושי באמת טעים בלי למשכן את הבית או למכור כליה. כאמור, זה לא המקום לדייט רומנטי. אך למילוי שלל צרכים אחרים, והרעב בראשם, אין לי ספק שאחזור.