נשירת שיער היא תופעה שכיחה בחורף. כשמדובר בנשירת שיער חריגה, היא צריכה להדאיג ומחייבת בדיקה. לעיתים היא יכולה להעיד על בעיה עמוקה יותר וזהו רק הביטוי החיצוני שלה. עם זאת, ישנם מקרים בהם נשירת שיער אפילו בהיקף חריג, היא טבעית.
בכל רגע נתון כ- 90% משיער הראש נמצא בצמיחה ואילו כ- 10% מהשערות נמצאות במצב מנוחה. לאחר כחודשיים-שלושה של מנוחה השיער נושר ושיער חדש מתחיל לצמוח במקומו. כל שערה צומחת בקצב של סנטימטר לחודש ומשך הצמיחה הוא בין שנתיים לשש שנים. לכן, נשירת שיער בהיקף מסוים היא טבעית, כחלק ממחזור החיים.
מספר גורמים יכולים לגרום לנשירת שיער מוגברת. לדוגמא, כשלושה-ארבעה חודשים לאחר מחלה או ניתוח גדול ניתן לראות לפתע נשירת שיער ניכרת. נשירה זו מיוחסת לסטרס של המחלה והיא זמנית. נשירת שיער תתחולל בחלק מהמחלות הכלליות - לופוס או סוכרת. מאחר ונשירת השיער יכולה להיות סימן מוקדם של מחלה, חשוב לאבחן את המחלות מוקדם ככל האפשר ולטפל בהן.
בעיות הורמונליות עלולות אף הן לגרום לנשירת שיער. אם בלוטת התריס פועלת יתר על המידה או בתת-פעילות, השיער ינשור. ההתמודדות בנשירה זו היא באמצעות טיפול בבלוטת התריס. נשירת שיער יכולה להתפתח אם הורמוני המין הזכריים והנקביים הידועים בשם אנדרוגן ואסטרוגן, יוצאים משיווי משקל. החזרת שיווי המשקל של ההורמונים תעצור את נשירת השיער.
נשים רבות חוות נשירת שיער כשלושה חודשים לאחר לידה. נשירת שיער זו קשורה לשינויים הורמונליים. במהלך ההיריון, רמה גבוהה של הורמונים אחדים גורמים לגוף לשמר שיער אשר באופן רגיל היה נושר. כאשר רמת ההורמונים שבה למצב טרום הריון, השיער נושר והמחזוריות הנורמלית של צמיחה ונשירה חוזרת לסדרה.
ישנן תרופות אשר עלולות לגרום לנשירת שיער. נשירה זו מתמעטת עם הפסקת נטילת אותן תרופות. התרופות השכיחות הגורמות לנשירה כללית: נוגדי קרישה, תרופות למחלת גאוט, תרופות כיניות הניתנות במחלות ממאירות, ויטמין א' במינון גבוה, גלולות למניעת הריון ותרופות נגד דיכאון.
בנוסף, ישנם זיהומים העלולים לגרום לנשירת שיער. ניתן למצוא למשל מחלה פטרייתית של הקרקפת בקרב ילדים. הזיהומים מגיבים היטב לטיפול אנטי פטרייתי.
אם חובשים אביזר הדוק מדי לקרקפת, התוצאה יכולה להיות אובדן שיער. התופעה זה נקרא בלועזית TRACTION ALOPECIA. אם הלחץ הופסק טרם היווצרות צלקות בקרקפת, השיער יצמח שנית למצבו הנורמלי. לעומת זאת, הצטלקות עלולה לגרום לנשירת שיער בלתי הפיכה. שימוש ממושך בשמן חם או בתכשירים כימיים שונים עלול לגרום לדלקת ונפיחות של זקיקי השיער. התוצאה הסופית של התהליך הוא הצטלקות ואובדן שיער קבוע.
כידוע, ההתקרחות שכיחה יותר אצל גברים. דפוס ההתקרחות בגברים מתאפיין בנשירת שיער מקו השיער ובקדמת הראש. לאחר שהגבר מגיע לבגרות מינית, קודקוד הראש הופך לעבה וללא אלסטיות בגין השינוי בהורמון הגברי-טסטוסטרון. קודקוד חסר אלסטיות ועבה חוסם בדרך כלל את כלי-הדם המזינים את זקיק השיער. באירופה קיים סוג ניתוח ייחודי המקל על הלחץ בכלי הדם.
כ- 15% מסך הנשים ביקום מתקרחות. התקרחות זו מתרחשת בתהליך איטי יותר מאשר בגברים וגם הרבה יותר מאוחר. נשים מפתחות לרוב דפוס התקרחות שונה, שבו השיער נעשה דק ודליל בכל הקרקפת. שיער דק מפוזר באישה מתחיל לרוב לאחר הפסקת המחזור, כאשר יצירת הורמון המין הנשי, אסטרוגן, פוחת משמעותית או מפסיק לגמרי.
טרם הפסקת המחזור, רמת ההורמון אסטרוגן גבוהה דיה בכדי למנוע עלייה רבה מדי ברמת הטסטוסטרון באישה (כידוע לנשים רמה נמוכה של טסטוסטרון במצב נורמלי).
מספר השערות על הראש הוא 100,000 בממוצע. כאשר השערה עוזבת את תעלת השערה היא מתה. במהלך השנים, השערה יכולה להסתלסל, להתיישר או להיות דקה אך היא לא תחזור למראה הבריא של גיל העשרה ושום תכשיר הנמכר במספרות, מכוני יופי או חנויות טבע לא יכול לעזור לכך.
