את 'קיוטו' הראשונה אני זוכרת בבירור, למרות שעברו לא מעט שנים מאז אכלתי שם. היו אלו ימים אחרים מהיום, עת עמישראל בולס סושי בידיים בזוית של 42 מעלות. מדובר בימי תחילת הבהלה לסושי, כשבעיקר תל אביבים ואנשי העולם הגדול נחשפו לפלא היפני הזה, וגם אני - חיילת ברגילה שלה - חשתי יראת כבוד מסוימת כלפי המעמד, ואף כלפי המלצרית (איך לעזאזל היא שולטת בכל התפריט העצום והמורכב הזה? חשבתי לעצמי).
היום, כשסושי מתגלגל על לשונו של כל פעוט וחיילים מרביצים קומבינציה בהפסקת הצהריים שלהם, כבר נדמה שמדובר במאכל הלאומי החדש שלנו. הרבה סושי אכלתי מאז ובאמת שכבר קשה להרשים אותי, למרות שעדיין מדובר באחד המאכלים האהובים עליי. ובכל זאת, כל ביקור במסעדת סושי תמיד משמח אותי וכך שמחתי ביותר כשנקרתה בדרכי ההזדמנות לאכול שוב בקיוטו, הפעם בהרצליה פיתוח.
לכבוד החורף, מתהדרת המסעדה במרפסת סגורה ממנה משתלשלים מאות פנסים זעירים שמרחוק מקנים רושם מושלג משהו. מקסים. בפנים, מסתבר, מותר לעשן, אבל י' מתאפק ומוותר ואנחנו נכנסים פנימה. החלל גדל מימדים ואפלולי במידה הנכונה. הוא מעוצב בצבעי אדום, אפור ושחור וגופי תאורה רבועים מאירים באור רך. אנחנו חוככים בדעתנו האם לשבת על הבר, אבל מגלים שהוא מלא ומתיישבים בשולחן פינתי. המסעדה הומה אדם. לא מפתיע. מדובר במסעדה שקיימת כבר 9 שנים, ממשיכת דרכה של המסעדה המיתולוגית ממונטיפיורי, שהייתה סוג של חלוצה בתחום. גם בהרצליה פיתוח הם תקעו יתד כמעט ראשונים, כשעוד הכל היה חול (ובנייני היי-טק).
מתוך התפריט הרחב (שהפעם לא הצליח לבלבל אותי) פתחנו בספרינג רול עוף (30 שקל) ובסלט סשימי (45 שקל). הספרינג רול נחמד, אבל לא מסעיר ודווקא סלט הסשימי הפתיע. בהתחלה הוא נראה מעט סתמי - רצועות של טונה אדומה וסי בס נחות על ערימה של כרוב מגורר, שערות צנון ומלפפונים פרוסים דק, אבל כשעירבבנו את הכל עם וינגרט המיסו והשומשום, התקבל מעדן. הדגים היו טריים ברמה מעוררת פליאה (יש להם בריכה שם מאחור?), והשילוב שלהם עם הרוטב העדין ועם הירקות הקראנצ'יים, יצר שלם שגדול מסך חלקיו.
המשכנו עם דגימה מכמה מחלקות שמציע התפריט: מהמיוחדים הזמנו קיוטו צ'יז (58 שקל) וספיישל אונאגי (59 שקל), מהשיפודים ביקשנו לטעום מפילה הבקר (32 שקל) והצלופח (28 שקל) ומהקונוסים הזמנו קונוס המאצ'י חריף (25 שקל). משהו שלא עבר לי עד היום, מאז התחלתי לאכול סושי, הוא הספק שלא הזמנתי מספיק. קול קטן תמיד לוחש לי שבטח לא אשבע מזה. אולי זה הישראלי הקטן שבתוכי, שבעצם מעדיף איזה על האש. לא יודעת. גם הפעם, כמו תמיד, ביקשתי מהמלצרית שתשאיר את התפריט. כרגיל, לא היה בזה צורך.
ראשית הגיעו הקיוטו צ'יז, חמימים ורכים - 4 משולשי אורז חובקי סלמון, גבינה צהובה ואבוקדו, שטוגנו בטמפורה. סושי מעדות אמריקה, אבל טעים לאללה. בכלל, אני מתחילה להתרגל ואף לחבב לאחרונה את מני הסושי המטוגנים שפעם בזתי להם. אולי זה החיים במחיצתו של י' חובב הטיגון, אבל האמת שזה לא רע. אבל את לבי כבש רול הספיישל אונאגי המורכב משרימפס, מקל סרטן, ירקות ומיונז ועטוף בצלופח. ראיתם פעם צלופח? מדובר ביצור די מבחיל, שרק תכונות חלקלקות מיוחסות לו ולא זוכה להרבה אהבה. אבל מה לעשות וזה הדג החביב עליי, ממני הוא זוכה לאהבה בכל ביקור שלי בסושיה.
הרול הזה היה פשוט מושלם. עשוי כהלכה, משחק של מרקמים וטעמים רוקד על הלשון: שרימפס מתקתק ופציח, צלופח רך ונימוח ורוטב טריאקי חובק את הכל לכדי שלמות. גם הקונוס היה מעולה - אינטיאס, שרימפס טמפורה ואבוקדו - כולם טריים טריים וטעימים ביותר.
השיפודים הגיעו כשי' יצא להפסקת הסיגריה שלו ואני ניצלתי את ההזדמנות להתייחד עם אהובי החלקלק. זה הגיע משופד, חמים ורך, זלוף טריאקי, ידידו הטוב ביותר. לצידו תלולית של חמוצים יפניים, שלשמחתי לא היו מתוקים להחריד כמו בהרבה סושיות אחרות, וסיפקו איזון מושלם לדג. פילה הבקר מהצד השני נתן אף הוא פייט רציני, אבל לבי שייך לצלופח. למרות הספקנות המקדימה, כרגיל, סיימנו את הארוחה שבעים ומחויכים.
מתפריט הקינוחים הזמנו עוגת גבינה (37 שקל) לי', שהתגלתה כקלילה ומתוקה במידה, וקוקו מנצ'ו (38 שקל) בשבילי. כרגיל, ניחנתי ביכולת למצוא את הקינוח המעניין ביותר בתפריט. בדגש על מעניין. בשיחה עם מנהל המסעדה, אחרי שסיימנו את הקינוחים, גיליתי שמדובר בקינוח שאו שנחרדים ממנו, או שמתאהבים בו. אני התאהבתי. מדובר בשלושה כדורי בצק אורז, ממולאי שוקולד לבן ומטוגנים בטיגון עמוק. הם הגיעו כשעליהם נח כדור גלידת וניל. לאחר שהסתבכתי עם הכפית, פשוט אכלתי אותם בידיים. בצק האורז דביק וצ'ואי, עם טעם לא מוכר שבהתחלה מזכיר בצק משחק אבל מיד הלשון מתרגלת אליו, שפריצים של שוקולד לבן חם ניתזים לחלל הפה (וגם, אופס, כמעט ועל י') והגלידה משלימה את החוויה בקרירותה. בהחלט קינוח לא שגרתי, אבל - כמו צלופח - או שאוהבים או שלא. אני, מבחינתי, מצאתי את הקינוח האולטימטיבי שלי.
מסביבנו הלכה המסעדה והתמלאה. הרבה שפות זרות, הרבה נשים יפות ושולחן של ארבעה גברברים בני 18 שהתיישב לידנו. בטח יזמינו נודלס, חשבתי, אבל בדרך החוצה ראיתי אותם עטים על מגש של סושי וסשימי! אכן ימים יפים, חייכתי לעצמי. אבל אין כל פלא שהמקום מפוצץ - קיוטו מציעה חווית סושי כהלכתה, עם חומרי גלם מעולים ובמחירים סבירים להפליא.
מבצע 'חורף חם' ששווה לשמוע עליו מעניק מדי יום בין השעות 16:00-19:00 10% הנחה על כל התפריט ומהשעה 22:30 ועד הסגירה - 15% הנחה ומבצע 1+1 על כל האלכוהול שבתפריט.
כל הדרך הביתה חשבתי על תירוץ טוב שיאפשר לי לחזור באיזה ערב בגפי, ללילה סוער בו אתייחד עם אהובי החלקלק ועם הקינוח המופלא שגיליתי. אולי פשוט עדיף לומר את האמת.