כלל ידוע בעסקי תקשורת אומר שכאשר כלב נושך אדם מדובר במעשה שגרתי, ואין מדובר בחדשה המצדיקה פרסום. ולהפך, כאשר אדם נושך כלב - המעשה ראוי לפרסום נרחב. ככל הנראה כלל זה נכון גם בעסקי זיתים: כאשר ערבי פוגע במסיק הזיתים, המעשה שגרתי וניתן להסתפק בפרסום שולי, אם בכלל. ולהפך, כאשר יהודי פוגע במסיק הזיתים, המעשה חריג ומצדיק פרסום רעשני.
השבוע (21.11.06) הופיע ב- Ynet, תחת הכותרת "4 פלשתינים עוכבו בחשד שכרתו עצי זית בשומרון", המבזק הבא: "משטרת מרחב שומרון עיכבה לחקירה ארבעה פלשתינים שנצפו משחיתים עצי זית סמוך לשער אפרים בשומרון. הארבעה הועברו לחקירה וטענו כי בעל הקרקע הוא ששלח אותם לבצע את המעשה. המשטרה זימנה את בעל הקרקע לחקירה, ובמקביל החלה בבדיקה האם החשודים ביצעו מעשים דומים בעבר". בערוצי תקשורת אחרים המעשה ככל הנראה לא הוזכר כלל. מהו הערך החדשותי של ידיעה מסוג זה ושל מעשה שכנראה מתבצע לעתים קרובות כדי לזכות בפיצויים? ומדוע לא נעשה ב"תקשורת החוקרת" תחקיר ראוי לשמו בשאלה מי פוגע בעצי הזית ואת מי משרתת ההתנכלות? ככל הנראה היא משרתת בעיקר את אותם פעילי שמאל מתוקשרים, שחלקם מתגוררים על אדמה ערבית בתוך תחומי "הקו הירוק", שעיקר עיסוקם הוא הלשנה על יהודים המתגוררים על אדמות מדינה מעבר לקו זה, במטרה לגרשם מבתיהם.
אבל, כאשר יש חשד - אף אם זה לא הוכח - שעצי זית של ערבים נכרתו בידי יהודים, מיד מזדעקת התקשורת, דוברים של "שלום עכשיו" ושל תנועות אחרות של השמאל הקיצוני מצוטטים בהרחבה, ושר הביטחון מפעיל את צה"ל לגונן על המוסקים הערביים, שספק אם נפגעו בידי יהודים. מתי נשלחו כוחות הביטחון לגונן ו/או לחקור פגיעה במאות עצי זית של יהודים תושבי נווה-צוף למשל?
האיפה ואיפה בהתייחסות התקשורתית לפגיעות במסיק הזיתים הן דוגמא בלבד לאופן שבו מוצגים דברים בעיתונות הישראלית. הכינוי "קיצוני" מוצמד רק לימין, כאילו לקשת הפוליטית יש קצה אחד בלבד, ואין לה קצה שמאלי; ארגונים העוסקים בזכויות האזרח (האגודה לזכויות האזרח, בצלם, אמנסטי, ועוד) רק כל עוד מדובר באזרח ערבי מוצגים כארגוני זכויות האדם, מקבלים פינה קבועה כמעט בקול ישראל, דוחותיהם מצוטטים באמצעי השידור ה"ממלכתיים" כאילו היו תורה מסיני, ומערכת הביטחון מגיבה כלפיהם בהתגוננות; מפגיני שמאל המתנכלים להקמת הגדר מוצגים כ"פעילי שלום", בשעה שאנשי "ימין קיצוני" הם "מיליטנטים".
כלב השמירה של הדמוקרטיה נרדם בשמירה, או שמא גרוע מזה, פועל בצורה בלתי אחראית ובלתי מקצועית, תוך התגייסות לטובת סדר יום אנטי ישראלי. במציאות של התקשורת הישראלית אין פלא שרבים וטובים צופים ומאזינים פחות ופחות במסרים המשודרים והכתובים שלה, או כדברי אוסקר ויילד: "בעבר השתמש העם בגלגל עינויים; עתה די לו בעיתונות".
