ידידים יקרים,
היום הזה הוא יום מיוחד כשמדובר פה על פיתוח הנגב, כי אפשר שלא לעשות את החיבור הבלתי נמנע לזכרו של בן-גוריון שצוואתו הגדולה האמיתית לעתיד עם ישראל התמקדה לנגב.
שמעון פרס אמר הרגע, שהוא לא בא מבית מדרשכם. איתי זה סיפור יותר מסובך. אני לא בא מבית מדרשו של בן-גוריון אלא בא מבית מדרש אחר לגמרי. ובכל זאת עם השנים אינך יכול שלא לראות את הגדולה העצומה של בן-גוריון, שהיה אחד מהמנהיגים הגדולים שהיו במאה העשרים בכלל, לא רק לעם היהודי.
הוא עמד בראש המהפכה הכי דרמטית והכי מדהימה שהתחוללה במאה העשרים. כשאתה מסתכל היום על החזון שלו, אני זוכר את הימים עוד כנער צעיר כהוא דיבר על הנגב אז הוא נשמע קצת טרחן ואנשים אמרו "מה הוא מבלבל לנו את המוח עם השטויות שלו". אך מכיוון שהיה כבוד אדיר למה שהוא יצג, למורשת שלו, למה שהוא עשה, אז נהגו אליו בדרך ארץ מסויימת.
עם זאת, היום כשאנחנו מסתכלים אחורה, אנחנו מבינים שהוא זה שהרחיק ראות והוא זה שהבין ולא אנחנו. הוא הבין שבסופו של דבר אין תחליף לנגב כחישוק שיכול להכריע את גורל קיומה ועוצמתה של מדינת ישראל.
אני לא רוצה ולא באתי לכן היום הזה כדי להיכנס להתנצחות, כי בהרבה מאוד מובנים בתחושה שלי ובמה שאני מרגיש ובמה שהרגשתי כל חיי אני יותר איתכם מאשר שאני חולק עליכם. בתחושה העמוקה של הקשר שלנו לאדמה שלנו שהיא תמיד הייתה שלנו וגם כשלא נהיה בה היא שלנו. יש דבר אחד שאנחנו יכולים להסכים עליו בוודאות. הנגב-יש בו פוטנציאל אדיר שמחכה לרוח סערה שתטלטל את החברה הישראלית ואת מדינת ישראל כדי שנשקיע כאן את היזמות את האנרגיות את הדמיון את כושר הביצוע של עם ישראל במיטבו. הרי פה אפשר לעשות דברים אדירים. יכול להיות שכאן לפני 50 שנה כשבן-גוריון דיבר על זה, הוא לא יכל לדעת שבשנת 2006 ישראל תהיה המדינה מהמובילות בעולם בטכנולוגית מים, שאנחנו נהיה מסוגלים לתת פתרונות לכל הבעיות שלכאורה היו צריכים להכביד על אפשרות של קיום חקלאות פורייה, אורגנית, על שטחים אדירים שיכולה להיות בסיס ליצוא בהיקפים של מילארדי דולרים בשנה. זאת בעבודה עברית כמובן.
יש פה יש פוטנציאל אדיר וכשאני רואה כאן את הניצנים הראשונים של החלוציות הזו שרוצים להקים כאן, אני אומר אם לרגע אחד נפליג על כנפי הדמיון ונסתכל על האזורים האלה בעוד חמש שנים, לא נאמין לעצמנו שאנחנו ראינו את האזורים האלה כשהיו חולות בלבד. זה פשוט לא יאומן משום שתוך תקופה לא ארוכה עם כושר הביצוע והיכולות שיש לנו. מה שאנחנו יכולים לעשות זה לא רק ציונות והגשמתה. זה למעשה השלמת תהליך בנייתה ותשתית קיומה של מדינת ישראל באופן שרק כשהוא יתגשם, נבין כמה זה חיוני ליציבות של הקיום שלנו בארץ ישראל.
לכן אני אומר לכם, אתם באמת עסוקים עכשיו בהגשמתה של השליחות הציונית הנעלה שתזכה למלוא הגיבוי, התמיכה, והסיוע. זאת כמובן מכל הבחינות- לא רק סיוע מוסרי אלא סיוע חומרי של ממשלת ישראל. שאלו אותי אם אני מכיר את רפי פרץ, אז אמרתי כי לצערי היינו הרבה פעמים מספידים ביחד. אני לא יכול לשכוח את אותו יום שישי, שבלילה חדרו לישיבה והרגו חמישה צעירים, ארבעה מהם ירושלמים. ואנחנו הולכנו אותם לקבורה בתשע, ובתשע וחצי, ובעשר, ובעשר וחצי. אחד לאחר השני. ורפי, אביהם, המורה הרוחני שלהם, המדריך שלהם, האח הגדול שלהם, הספיד אותם ואני ראש העיר שלהם הספדתי אותם אחריו. ראיתי את כל הקהל הגדול הזה ואת המעין הבלתי נדלה הזה של התלהבות ואיזו שהיא אנרגיה פנימית עצומה שטמונה בהם ומטלטלת אותם קדימה גם כשיש כוחות אדירים של כאב ושל שנאה ושל יריבות שמנסים לעצור אותם. אני אומר את זה לא בהקשר הפנימי של המחלוקת הפנימית אלא בהקשר של השנאה של האויב החיצוני.
במקום הזה תיפגש ארץ ישראל כולה. אתם וכל מי שאוהב את הארץ הזו, תהינה דעותיו הפוליטיות אשר תהנה. פה אין מחלוקות. פה זו ההסכמה הלאומית, פה זו נקודת הקונצנזוס. ואנחנו נהיה פה איתכם בכל הכוח ואם היינו צעירים יותר, אז היינו באים במו ידינו ורגלינו. לכן אני אומר לכם, אנחנו נעשה הכל.
צדקתם כשאמרתם שהמנכ"ל של משרד ראש הממשלה, רענן דינור, הביא איתו בעניין הזה רוח חדשה, אני חס וחלילה לא מטיל דופי באלו שהיו לפניו. אבל הוא שילוב מופלא של אמונה אדירה בתרומה של המהלך הזה- בבניינה של הארץ יחד עם היכולת לתרגם את היכולת הזו לביצוע. והיות שיש לו מידה מסוימת של קשר איתי אז אני מקווה שאני אצליח לעשות את כל מה שהוא ילחץ עלי לעשות כדי לסייע לכם.
מה שאני כבר מבקש, רענן, בסיוע מנכ"לי משרד הפנים והשיכון, תתחילו מיד בתכנון כביש מהיר בין באר שבע לכאן. זה לא דבר פשוט זה גם לא דבר זול אבל אני מאמין שהחיבור של האזור הזה בכביש מהיר למטרופולין של הדרום יהיה תרומה אדירה זה יחולל פיתוח אדיר שישנה את כל הקצבים באזור הזה ואנחנו ניתן לזה עדיפות גבוהה מאוד. אני רוצה שתבדקו מיד אפשרות להציב קרוואנים זמניים בהליכי אישור מהירים כדי לאפשר לאנשים להגיע לשטח במהירות, ואנא תגלו בעניין הזה את הגמישות המקסימלית.
אנחנו חייבים לשדר לכל עם ישראל שהחלק השני של ההינתקות הוא בניה. החלק השני של היציאה מעזה זה לא בריחה מארץ ישראל אלא הוא בנייה בארץ ישראל במרחבי הנגב. אם אתם רוצים זה המפגש של הקונצנזוס ההיסטורי, של הגשמת חלומו של בן-גוריון, לבין אלה שלא גדלו בבית מדרשו אבל שיודעים להתחבר לחזון הזה ברגע שבו זה יכריע את גורלה של מדינת ישראל.
שיהיה לכולנו בהצלחה.
