ארבעת פרקליטי ההון

מדי שנה נוהג ארגון השקיפות הבינלאומי לפרסם את מדד השחיתות הבינלאומי, שבו מדורגות מאה חמישים ושבע מדינות על-פי רמת שחיתותן. הסניף הישראלי של הארגון - שבי"ל (שקיפות בינלאומית לישראל) - האחראי, בין השאר, על הפצת נתוני המדד לתקשורת הישראלית, פועל במסגרת הפקולטה למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. בראש הסניף הזה עומד עו"ד פרופ' יוסף גרוס. מעניין מה חשב לעצמו גרוס לפני זמן לא רב, כשעיין בממצאי המדד החדש, שהצביע על החמרה משמעותית ברמת השחיתות בישראל. האם ייחס את ההידרדרות הנמשכת בנורמות המוסריות במדינה להתנהלות המפוקפקת של מחותנו, ראש הממשלה אהוד אולמרט? אני בספק. למעשה, ספק זה התעורר בי כבר לפני כשנה, כשהסעתי את גרוס במכוניתי בתום ישיבת הנהלת שבי"ל, בה הייתי חבר בארבע השנים האחרונות, בין היתר כנציג עמותת אומ"ץ. באקראי שוחחנו על מחותנו, שכיהן אז כממלא-מקום שר האוצר וממלא-מקום ראש הממשלה. כשהבעתי בפני גרוס את דעתי על אולמרט, הוא שלל אותה והגן עליו בלהט, מה שגרם לי להבין שהאחווה המשפחתית חשובה בעיניו יותר מהמוסר הציבורי, למרות שהוא עומד בראש גוף הפועל למען קידום האתיקה בחיים הציבוריים. כעבור זמן-מה החלטתי להתפטר מהנהלת שבי"ל, מתוך חשש שבמוקדם או במאוחר - כשעמותת אומ"ץ, כפי שאכן אירע, תטפל בפרשות השחיתות של אולמרט - ניקלע למצב של ניגוד אינטרסים בארגון, על-רקע הקירבה המשפחתית בין יו"ר הנהלת שבי"ל לבין ראש הממשלה. לפני שבועות ספורים נודע שמבקר המדינה בודק חשדות שלפיהם אולמרט חשוד לכאורה כי היה מעורב, בעת שכיהן כשר האוצר, בהטיית המכרז לרכישת גרעין השליטה בבנק לאומי לטובת אילי הון שחפץ ביקרם. רק מאוחר יותר נודע שאחד מאילי הון, פרנק לואי, מאוסטרליה, הוא לקוח של משרד הפרקליטים של גרוס, העוסק בתחום המסחרי. בעיצומה של מלחמת לבנון, בעוד הצפון בוער ועשרות חיילים נופלים בחזית, אולמרט - שכבר מזמן איננו שר האוצר, כידוע - מצא זמן לקיים בביתו, ביום השבת, פגישת רעים עם לואי. כשנשאל בנושא מכרז בנק לאומי טען גרוס, כי לא עסק בנושא, וכי פרנק לואי הוא לקוחו של עו"ד דוד חודק, השותף הבכיר במשרד. גרוס אמר עוד בתגובה, כי אבנרי התפטר משבי"ל כחצי שנה לאחר אותה נסיעה יחד במכונית. גרוס ציין, כי באותה נסיעה אמר אבנרי כי הוא מתכנן לכתוב ספר על אולמרט, ולכן הוא (גרוס), מיוזמתו, אמר לאבנרי שאולמרט הינו קרוב משפחתו ולכן הוא אינו מעוניין לדבר על כך.

את העובדה שעו"ד רם כספי מוכן לסייע לפוליטיקאים בכירים שעברו על החוק זיהיתי לראשונה בראשית שנות התשעים, בעת שעמדתי להוציא לאור את ספרי "הגביר", שעסק במעלליו של איש העסקים חבר הכנסת אברהם שפירא, אז יו"ר הקואליציה ויו"ר ועדת הכספים. אחרי שכל מאמציו של שפירא - הגלויים והסמויים - לשכנע אותי לגנוז את פרסום הספר עלו בתוהו, החלטנו שעו"ד כספי יקבל ממני רשימת שאלות לשפירא, יעביר אותן לאיל השטיחים, יבחן את תשובותיו ויחליט האם יש ממש בחומר הנחשף בספר. שמתי את מבטחי בו, למרות שידעתי שהוא מקורב לשפירא. אך כספי, במקום לבצע את המלאכה, העדיף להזמין את עצמו לביתי, ביחד עם שפירא, כדי לנסות לשכנע אותי פעם נוספת - ללא הצלחה - להימנע מפרסום הספר. מאז ועד היום אני עוקב בעניין אחר להיטותו הבלתי-נלאית של כספי - חביב הפוליטיקאים ואיל הון בזכות עצמו - לחבר בין הון ושלטון, תוך שהוא הודף כל ביקורת המושמעת נגדו. מעניין האם כספי עצמו זוכר שהיו זמנים שבהם צבירת כסף לא היתה הדבר החשוב בחייו, זמנים שבהם חלם להיות בעצמו ראש ממשלה, ואף נתן לכך ביטוי בראיון עיתונאי. בהדרגה איבד אולי את המוטיבציה לשרת את הציבור, אבל מעורבותו בחיים הפוליטיים - כיועץ וכפרקליט של ראשי ממשלה, שרים, חברי כנסת ומפלגות - היתה ונותרה עמוקה. וכנראה גם משתלמת. מזה שנים, כספי נושא ונותן, מתווך ומייעץ, בוחש ומפשר - לפני ומאחורי הקלעים - בפרשיות פוליטיות שונות, בעיקר כאלה הקשורות במפלגת העבודה. גם במו"מ הקואליציוני האחרון הוא היה מעורב, הפעם בהזמנת אולמרט, מתוקף היותו יועץ קרוב ואיש סודו של ראש הממשלה. כשהואשם אולמרט כי התנהלותו המושחתת מדרדרת את המערכת הפוליטית לתהום שלא נודעה כמותה, כספי היה שם שוב: הוא נחלץ לעזרת ראש הממשלה, ובראיונות לתקשורת העניק לו רוח גבית רבת עוצמה, שעודדה את אולמרט להמשיך בשלו. הסתבכותו של אולמרט בפרשת הטיית המכרז למכירת גרעין השליטה בבנק לאומי, הנחקרת על-ידי המשטרה, הדליקה מחדש את כספי הפעלתן, שבישר לציבור בראיונות בכלי התקשורת שהחקירה לא תוליד כתב אישום נגד ראש הממשלה. השבוע טיווח כספי במאמר חריף שפרסם ב"גלובס" לעברו של החשב הכללי של משרד האוצר ד"ר ירון זליכה, שמסר לצוות האגף לטיפול בשחיתות אשר במשרד מבקר המדינה, עדות המעלה חשדות פליליים מצד אולמרט במכרז לאומי. בעודו רוקם תחזיות כפרשן תמים, אני מוצא לנכון להזכיר לכספי כי לו עצמו יש נגיעה מקצועית להתנהלות הבנק, כפרקליטו וחברו של מנכ"ל הבנק לשעבר, צדיק בינו הצדיק, וכפרקליטם של עובדי הבנק במו"מ על הפרטתו. בשבועות האחרונים נזעק כספי לסייע לחבר קרוב אחר שלו, שמעון פרס, עימו הוא מנהל מערכת יחסים הדוקה מזה שנים רבות. פרס נחשד כי בפריימריז האחרונים במפלגת העבודה, כשהתמודד מול עמיר פרץ על הנהגת המפלגה, קיבל משלושה אילי הון תרומות לא חוקיות בסך שלוש מאות אלף דולר. מבקר המדינה בדק את הפרשה על כל היבטיה, לרבות חלקה של יו"ר הכנסת, דליה איציק, אשר שימשה בתפקיד יושב-ראש ועדת ההיגוי של מטה הבחירות של פרס. אחד החשדות שנבדקו הוא שתרומתו הנדיבה של איל ההון חיים סבן למטה הבחירות של פרס קשורה להטבה משמעותית שקיבל בעת שרכש את מניות השליטה בבזק, בימי כהונתה של איציק - המקורבת מאוד לפרס, כידוע - כשרת התקשורת. איציק נחלצה מהפרשה בעור שיניה. כספי היה צריך לעמול קשות כדי לשכנע את אנשי משרד המבקר, בשימוע שנערך לפרס, שהתנהלותו של המשנה לראש הממשלה לא חרגה מהחוק. עמותת אומ"ץ החליטה לא להרפות, ופנתה באחרונה אל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בדרישה לבדוק האם אין מקום לפתוח בחקירת משטרה בפרשה. היועץ טרם השיב לפנייתנו. כספי - מדושן עונג, כרגיל - פתח מצידו במתקפה רבתי על מבקר המדינה, ערער על בדיקותיו התכופות ועל ממצאיו ומתח ביקורת חריפה על "היטפלותו" כביכול לאישי ציבור. בעיני עורכי דין מסוגו של כספי, עדיפה כנראה מציאות שבה ייאסר על רשויות אכיפת החוק לטפל בפוליטיקאים שהתעשרו על חשבון הקופה הציבורית.

היו ימים שבהם שררו קשרי ידידות פסיביים בין פרקליט הצמרת עו"ד אלי זהר לביני, בעיקר בזכות העובדה שרעייתו נילי, פרקליטה מצליחה בזכות בעצמה, שימשה בשעתו כמפיקה בתוכנית שהגשתי בגלי צה"ל. זהר הוא הפרקליט המקצועי היחיד בחוג חבריו הקרובים של אולמרט, חוג המורכב ברובו מכמה עיתונאים בכירים. חברי החוג ערבים זה לזה, דואגים זה לזה ומייעצים זה לזה. זהר עושה זאת בתחום המשפטי. בזכות חברותו בחוג, נפתחו בפניו במהלך השנים דלתות שלטוניות שונות, והוא זכה לכיבודים ציבוריים שונים. כשכיהן חבר אחר בחוג, יוסף (טומי) לפיד, כשר המשפטים בממשלת שרון, הוזכר שמו של זהר כמועמד טבעי לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. אחד התומכים הנלהבים במינוי היה - איך לא – ממלא-מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שרצה להיערך מבעוד מועד לאפשרות שהיועץ יידרש לבחון האם יש מקום להגיש נגדו כתב אישום בגין אחד או כמה משלל מעשי השחיתות שביצע, מעשים שבאותה העת (ולמעשה, עד היום) טרם נחשפו במלואם. מן הסתם, חברו זהר לא היה מעז לסמן לו את הדרך לכלא. בתחילה לא הביע זהר את התנגדות למהלך, חרף רמיזות שונות שהוזכרו בעניין בכלי התקשורת. אולי העדיף להמתין עד שההד שעוררה הידיעה יתפוגג. עמותת אומ"ץ לא ישבה בחיבוק ידיים: הזדרזנו לפנות לשר המשפטים, הבענו את התנגדותנו למינויו הצפוי של זהר (המשמש כפרקליטו האישי של לפיד) והודענו שלא נהסס לעתור לבג"צ נגד המהלך. בסופו של דבר, המינוי לא יצא אל הפועל. זהר הפגין אצילות והסיר את מועמדתו. כשאולמרט התיישב בכיסא ראש הממשלה, הפך זהר לאחד מיועציו המשפטיים הקרובים. תלותו של אולמרט בעצותיו המשפטיות של חברו הפרקליט הלכה וגברה ככל שהתברר שראש הממשלה הוא החשוד העיקרי בשורה של פרשות הנבחנות על-ידי רשויות אכיפת החוק. כשהחליטה ועדת זיילר, החוקרת את פרשת האחים פריניאן, לשגר מכתב אזהרה גם לרב-ניצב משה קראדי, מפכ"ל המשטרה, פניתי בדחיפות אל היועץ המשפטי לממשלה והסבתי את תשומת לבו לכך שקראדי נעזר בשירותיו המשפטיים של זהר, המשמש במקביל פרקליטו של אולמרט. ניגוד האינטרסים האפשרי זועק כאן: שני לקוחותיו של זהר ניצבים משני עברי מתרס החקירות; קראדי ממונה על חוקריו של ראש הממשלה. מזוז השיב כי הואיל ובאותה העת (שבה פניתי אליו) לא מתנהלת חקירת משטרה נגד אולמרט, אין כל סיבה להתערבותו. עם זאת, הוא הציע לי לפנות אל לשכת עורכי הדין בשאלה האם במעשה הייצוג הכפול לא מבצע זהר עבירה אתית. הואיל ואני מייחס משקל רב לא רק להנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה, אלא גם לעצותיו, פניתי בשם עמותת אומ"ץ לראש לשכת עורכי הדין, עו"ד שלמה כהן, בבקשה לבחון את הנושא. ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין העבירה אותה לזהר, כדי שיגיב. במקום להגיב לגופו של עניין, העדיף זהר לפנות אלי השבוע בכתב ולהציג לי שורה של שאלות שמהן השתמע כאילו עמותת אומ"ץ תומכת ללא סייג ביועצו של מבקר המדינה למאבק בשחיתות, ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי (שאנשי ראש הממשלה מנסים לתפור לו תיק) ומשתלחת ללא הרף בראש הממשלה רק משום שקרוב משפחה של בורובסקי חבר בעמותה. לא ברור לי מה הקשר בין פעילותה הלגיטימית של עמותת אומ"ץ לבחינת כפל תפקידיו של זהר לבין השאלות הקנטרניות שהציג לי. דחיתי בשאט נפש את רמיזותיו. במקביל פניתי שוב אל היועץ המשפטי לממשלה, הסבתי את תשומת לבו לכך שבינתיים נפתחה בדיקה משטרתית נגד אולמרט, הקליינט הוותיק של זהר, בפרשת מעורבותו במכירת גרעין השליטה בבנק לאומי, ושאלתי האם לא הגיעה העת לקבל החלטה בנדון.

את הפרקליט הירושלמי אורי מסר, שותפו לשעבר של ראש הממשלה במשרד עורכי דין מצליח בבירה, אינני מכיר באופן אישי. אחד ממכריו סיפר לי כי מסר, שהיה בצעירותו סטודנט מצטיין למשפטים, הוא אדם צנוע מטבעו, הבורח מפרסום אישי. איך קרה אפוא שפרקליט ערכי כזה ניצב עתה במוקד בדיקתם של חשדות שונים בפרשות הקשורות לראש הממשלה? אולי האחריות לכך מוטלת בראש ובראשונה על אולמרט, בעל האופי ההרסני; אולי הוא זה שלימד את מסר, בימי שותפותם, את שיטות ההתעשרות הקלה על חשבון הקופה הציבורית, את שלל קיצורי הדרך ואת הקומבינות למיניהן. מסר עקב מקרוב אחר תהליך התעשרותו של אולמרט - שצבר תאוצה רבה בתקופה שבה כיהן במקביל כפרקליט וחבר כנסת - והחליט כנראה שגם הוא צריך לעשות לביתו. הקשר בין השניים לא פסק גם לאחר שנתקבלה בשעתו ההחלטה הגורפת האוסרת על חברי כנסת לעסוק בעבודות נוספות. כוונת המחוקק היתה בעיקר עיסוק בענף המשפטי. החלטה זו חייבה את אולמרט רק באופן פורמלי, כמובן. הוא העתיק את מרכז הכובד של התנהלותו המשפטית-עסקית אל מחוץ לישראל והירבה להיפגש עם אילי הון ישנים וחדשים בנסיעותיו התכופות לחו"ל, בעיקר לארה"ב. כל זאת בשעה ששימש כחבר כנסת והשתכר מהקופה הציבורית. כאמור, במשך כל השנים הללו הקפיד אולמרט לשמור על קשר הדוק עם מסר, שמדי פעם העניק שירותי יעוץ משפטיים גם לעליזה. כשכיהן אולמרט בתפקידיו הציבוריים השונים, מסר היה תמיד בסביבה. על-פי חשדות הנבדקים עתה, לקוחותיו של מסר זכו להעדפות בצינורות שלטוניים שונים, בידיעתו האישית של אולמרט, עד כדי כך שהשמועה עשתה לה כנפיים: מי שרוצה לקדם עסקות, להסדיר קבלת רישיונות, לקבל סיוע מגופים ציבוריים אשר עליהם מופקד אולמרט - כדאי שיפנה אל עו"ד מסר. ולא ישכח שלם. נושא זה מצוי בחקירה אצל מבקר המדינה, וכבר התגלה מידע לפיו לקוח של מסר בדרום הארץ, קיבל העדפה לא ראויה מהמרכז במהלך כהונתו של אולמרט כשר התמ"ת. כמובן, הוא לא היה היחיד. אולמרט לא הסתפק בכך: הוא גם נעזר בקשריו כדי לגייס למסר לקוחות. אחד מהם הוא לא אחר מאשר המיליארדר הנדיב, ארקדי גאידמק. כשהאחרון רכש בשעתו את קבוצת בית"ר ירושלים, מסר - בהמלצת אולמרט - היה אחד הפרקליטים בעסקה השמנה. דומה שאולמרט להוט לסייע לשותפו לשעבר להוסיף לצבור נכסים. ספק האם הוא עושה זאת מתוך אלטרואיזם. הבדיקות שעורכות רשויות אכיפת החוק בעניינו של מסר עומדות בצל בעיה רגישה: רעייתו, עו"ד דוידה לחמן-מסר, היא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. הדעת נותנת שהיא תהיה מחוץ למעגל הבדיקות, בהן מעורב גם משרד היועץ המשפטי לממשלה. למען הסר ספק, עמותת אומ"ץ הפנתה באחרונה את תשומת לבו של היועמ"ש לסוגייה הזאת. רווח לנו לשמוע ממנו, בתשובה שהעביר לנו, שהמשנה שלו אינה מעורבת בבדיקות הללו. בהכירי מקרוב את שיטות פעולתו של אולמרט, אני יודע שהוא תר באופן מתמיד אחר מידע על כל מה שמתרחש סביבו, לרבות ברשויות אכיפת החוק המתעניינות בו. זו הסיבה לכך שעו"ד בועז ארד פנה באחרונה, בשם עמותת אומ"ץ, אל היועץ המשפטי לממשלה, וביקש ממנו לקבוע שראש הממשלה אינו יכול לכהן כשר משפטים, בשל החקירות המתנהלות נגדו. גם חברת הכנסת שלי יחימוביץ' פנתה אל היועץ בנדון. שמחתי לגלות כי בסופו של דבר חזר בו אולמרט מכוונתו הערמומית להחזיק בתיק המשפטים והעניק את המינוי הזמני לשרת החוץ, ציפי לבני, כלת פרס אומ"ץ להגינות שלטונית.

קינוח שבועי:

שר המשפטים המודח, מאיר שטרית, בשיחה עם ראש הממשלה, אהוד אולמרט: "רמון ביקש ממני לא לפטר את עוזריו. הסכמתי. בכל התקופה הזו העוזרים, חוץ משניים, לא טרחו להגיע לעבודה. ישבו בבית וקיבלו משכורת. זו שערורייה. למרות זאת לא נגעתי בהם