כותרת הטור הזה, שכבר הוקלדה בעצבים, אמורה הייתה להיות: "מלכות היופי חייבות ללכת". אבל מה, לפעמים מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים. מלכות היופי, על הבכי הפוטוגני שלהן, הלכו בשעה טובה הביתה. איך אמרה ילנה? "הרגשתי שאלוהים מסתכל עלינו מלמעלה ואומר - די". ולא רק הוא.
אני יודעת שהטוקבקים יאשימו אותי בהיותי מכוערת, ממורמרת ואפילו שמנה, עוד אחת שלוטשת את עינה הצרה בשתי הנערות ההורסות. הכל נכון, אבל חכו, יש לי יופי של עדויות, שמוכיחות שהזוג הצנום הביא על עצמו את הקארמה הרעה הזאת. ועל קארמה רעה (כמו שיודע מי שנשאר לצפות בתוכנית של ענת גורן ששודרה מייד אחרי "המירוץ"), צריך לשלם.
נטשו את חנה ומרגלית
זה התחיל בסתם רוע לב. בפרק הראשון, כשחנה ומרגלית ("צ'יקי צ'יקי צ'יק" וגו') נתקעו עם הג'יפ עמוק בבוץ, מלכות היופי הביעו השתתפות בצער ונפנפו להן מלכותית לשלום. אלמלא נשלח לאזור ג'יפ חילוץ מיוחד, אפשר וזוג הצועדות מעמק הירדן היו נרקבות בשמורה עד עצם היום הזה. בפרק השני, הגדילו המלכות וחטפו את המונית של חנה ומרגלית בדורסנות. אמש, כשמרגלית קיבלה טיפול רפואי מבהיל למראה (התקף אסטמה, הכל בסדר) בדיונות החול, מלכות היופי לא השתהו אפילו לרגע. לא כדי לעזור או לבצע היימליך חלילה, סתם כדי לברר שכולם בחיים.
אז נכון, זה מרוץ. ונכון, יש מיליון. אבל אשר ומאור, האשדודים שבוודאי לא מרוויחים חצי ממה שאתן עושות בחלטורות, עצרו לעזור יופי-יופי. הקארמה בירכה אותם בהגעה למקום השביעי, הבטוח מפני הדחה.
זו עבודה של אפריקנים
בהמשך הפרק גילה הזוג הנאה גם גזענות קלה. במהלך הסחיבה החוזרת של חבית היין הכבדה, ילנה ציפתה שאשר ומאור יעזרו לה. "אם היה פה בחור רוסי או אוקראיני", היא הסבירה, אין ספק שהוא היה עוזר לה. כי "במוצא שלי, אנשים תמיד עוזרים אחד לשני". אחד לשני, רק לא לקשישות במצוקה, כן? לסיכום ניפקה ילנה את שורת המחץ - "מה שאנחנו עשינו היום, זאת הייתה עבודה שאפריקנים עושים!" (בהשתאות).
אני לא אומרת שלרוסים אסור להיות גזענים. הרי על-פי החישוב הזה, גם יהודים אמורים להיות סוג של חסידי אומות עולם, ומה נאמר, אם מישהו ממשטרת הפוליטיקלי קורקט היה קולט את ההערות של סבתא שלי בארוחות שישי, הוא היה משגר את כולנו למקום שאליו שולחת סבתי בעיקר ערבים. בקיצור, לכולנו לגיטימציה שווה להיות גזעניים. אבל האם זה באמת אומר שאנחנו צריכים להשתמש בה?
לירן בכתה וילנה התמרמרה
להגברת האירוניה הגיע רגע שבירה נוסף של הבנות: אכילת המעדן הדרום אפריקני המקומי, ראש כבש, לא כולל לסתות. לא ברור מה היה קשה להן יותר, זלילת הכבש או קונספט האכילה בכלל. כך או כך לירן בכתה, ילנה התמרמרה, ומשפטים כמו "קשה לי לראות את זה" נזרקו לחלל האוויר. אלא מה, שהכבש האומלל כבר איננו, לא נושם ולא סובל, ובעיקר, כבר אי אפשר לעזור לו. זוכרות את מרגלית וחנה, תקועות עם הג'יפ בלב השממה? הן נשמו (זה היה לפני האסטמה), סבלו, ודווקא יכולתן לעזור. עשיתן את הבחירה שלכן, ומה לומר, זה לא היה מאוד שלום עולמי מצידכן.
נעשה פה צדק
להגיד שהזוג עם הבכי הכי פוטוגני בדרום אפריקה פינה את מקומו למודל נשי בוגר, שפוי ובריא יותר? נו, בואו לא נגזים. כולה ריאליטי, וגם השימוש במילה "שפוי" לגבי חנה ומרגלית הוא קצת גבולי. אבל צדק כלשהו נעשה פה, זה בטוח. "מגיע לנו להיות פה", מיררה ילנה בבכי כשהבינה שהפעם כבר לא תקבל את הכתר. אולי את צודקת, ילנה, אבל לנו מגיע לראות את מרגלית וחנה צוהלות כל הדרך לרז מאירמן גם בשבוע הבא. ואחרי הכל, בנות, אם תרוצו מספיק מהר, יש סיכוי לא רע שתספיקו ל"אח הגדול VIP". שם התככים הקטנים שלכן, ובוודאי הגזענות, יתקבלו בהרבה יותר הבנה.