לא נוכל לתת ל"אח הגדול VIP" מאה ימי חסד, ולו בגלל שהעונה תיגמר בעוד חודש וקצת, בדיוק כשמפלס ההתמכרות יתחיל לעלות. אבל אם אפשר בכל זאת, רק היום - הנה כמה דברים טובים שקרו בפרק הפתיחה של הריאליטי הסלבריטאי הראשון שלנו (לא כולל מלכות יופי במדינות אפריקניות נידחות).
כמה וכמה עניינים משמחים העלה הפרק הראשון של "האח הגדול VIP". המשמעותי שבהם הוא כנראה הגילוי, שכשלא מציעים להם הנחת סלבס הידוענים שלנו יודעים גם להגיד לא. האגדה מספרת שמשה סנה, אביו של הלוחם בפשע שלא נכנס לכנסת וח"כ בפני עצמו, כתב בשולי אחד מנאומיו - "טיעון חלש, להגביר את הקול": אם כך, הרי שארז טל ואסי עזר נקטו אמש בטקטיקת משה סנה קלאסית. המשפט "אנשים שכולכם מכירים" חזר על עצמו בתדירות מעוררת חשד, עד שהתברר שגם במדינה שבה יש בערך צמד סלבים לראש, קשה למצוא מי שישתף פעולה עם הפרויקט הנמוך הזה (ואל תגידו לי "ניסוי חברתי". לתקוע את מאיה בוסקילה באותו בית עם דודי מליץ זה לא ניסוי חברתי, לפחות עד ש"מדעי הרייטינג" יוכר כתחום מחקר אינטגרלי בדיסציפלינה).
חוץ מקורין אלאל, שלפחות מייצגת את הקהילה, את הנשיות השפויה ועוד כל מיני דברים שכולנו מברכים עליהם, מעדי נוימן, שחיה בחו"ל וכנראה לא לגמרי הבינה למה היא נכנסת, וממאיה בוסקילה, שייתכן ולקתה בסוג של הלם קרב במהלך שירותה הצבאי המקוצר - הדמויות שנכנסו אמש לווילת "האח הגדול" אינן ידועה לכולנו, גם לא לרובנו, ובמקרים רבים אפילו לא זו לזו. היה אפשר להקים, בהזדמנות זו, יופי של גרסה אינטראקטיבית למשחק הילדות האהוב על כולנו "נחש מי". אני מוכנה להתערב שדודי מליץ לא היה היחיד שהתוודע אתמול לראשונה לזיו פניו של מנחם בן, ושיוסי מילשטיין לא היה היחיד שגילה רק אמש את נעם ריבועיו של גיא לובלצ'יק (נעים להכיר, אגב).
שיהיה ברור - זו לא בעיה של ההפקה, שעל-פי כל השמועות עשתה כל שביכולתה ולמעלה מכך, וגם לא בעיה של הסלבס, שדווקא נחמד לגלות שגם הם פחדנים, בררנים, או סתם לא מוכנים לישון קרוב מדי לשימי תבורי. למעשה, זו לא בעיה של אף אחד, אולי רק של אלה שחלמו להירדם עם בר רפאלי מול הטלוויזיה. עבור כל השאר, זה דווקא טוב לדעת: לתרבות הבידור שלנו יש גבולות.
עוד כמה מילים טובות? ובכן, האקדמיה, כפי שנרמז כבר קודם, מעולם לא נראתה כל-כך זוהרת. "זו הפקולטה למדעי ההתנהגות", הכריז מנחם בן בטרם תרם את גופו למדע, "חוויה פילוסופית עמוקה מאוד", התפעלה גם קורין. בפקולטות למדעי החברה והרוח בוודאי ישמחו לשמוע שנולד להן ענף-משנה מכניס כל-כך. אבל האמת היא שהעניין היחיד שדרש אמש הזדעקות סוציולוגית של ממש, היה ההזדמנות לחזות בריאליטי של שעבוד טיפוסי: נשים, לפחות הטרוסקסואליות, ממשיכות לדדות על עקבים במעלי מדרגות, קופאות מקור ורטובות מגשם כי בגדים זה לא סקסי, וגברים, גם קשישים, מוסיפים לבהות בהן, עטופים בגדי חורף עבים וחמים. גבירותיי ורבותיי, קבלו את האליטה הישראלית 2009. לא עדיף להעביר את החומרים ישר ל"עובדה"?