עונת האופרה החדשה לשנת 2006-2007 נפתחה במשכן לאומנויות הבמה בתלֹאביב עם הצגת "ארמיד". סיפור על נסיכה יפהפייה מדמשק, המתאהבת אנושות באויבה בנפש האביר הצלבני, רנו. הנסיכה היא טורפת גברים ורגילה להקסימם ביפי עיניה, ובכך להפכם לשפוטי אהבתה וממלכתה.
היא מנסה לעשות זאת גם לאביר הצלבני, עד שמאויב שנוא הוא הופך לאוהב. למעשה אנו עדים בסיפור האופראי הזה לכוחות הומאניים חזקים הנעים ביו הארוס לבין התאנטוס, ובנוסף, לקונוטציות של סיפור אהבה פוליטי. סיפור מסוג זה היה יכול להתרחש גם במחוזותינו אנו. תארו לעצמכם לו בת אצולה סורית או אירנית היתה מתאהבת במפקד צבא ישראלי והוא היה שוכח את תפקידו ופקודיו והולך שבי אחריה ומפקיר את בני עמו.
הסיפור האופראי מתבסס על "ירושלים המשוחררת", אפוס היסטורי- רומנטי. את המוזיקה חיבר גלוק עבור האופרה הפריזאית בשנת 1777. זאת אופרה קלילה, שאינה מוכרת לקהל הישראלי, היא מושפעת מתחילת עידן הנאורות האירופית, ומצטיינת באמירות חכמות ופילוסופיות על אהבה, מלחמה, שנאה, ומוות.
"ארמיד" היא אופרה של מולטימדיה פוסט מודרנית. נושא האהבה והבגידה כאן מובא בייצוג ויזואלי מעניין ומקורי. ענבל פינטו ואבשלום פולק הם זוג יוצרים צעירים, שביימו את הכוריאוגרפיה והתלבושות.
הם יצרו על הבמה רגעים עשירים ומגוונים בריקוד, וידיאו, צלליות, תפאורה ואביזרים שונים. הדמויות האופראיות אומנם שטוחות, אולם יש בהן הרבה הומור גרוטסקי. המוזיקה לירית, לא כבדה, וקולה של הזמרת הצרפתייה, סופי מרין דגור, נעים, כמו גם משחקה המצוין.
הזוג פינטו-פולק יוצרים בחיים ובאמנות. היא באה מתחום הריקוד, היתה בעברה רקדנית בלהקת המחול בת-שבע, וכן סיימה את המחלקה לעיצוב גראפי בבצלאל. ואילו פולק (בנו של השחקן והבמאי יוסי פולק), בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב, שחק בתיאטרון, בקולנוע, ובטלוויזיה. שניהם יצרו יחד את" אוייסטר, תיאטרון מחול, שזיכה אותם בשבחים ובפרס, וכן את בוביז, מה טוב בירח, ושייקר.
לפני שנתיים נסעו לפסטיבל בגרמניה, לוייס באדן, לביים את האופרה ארמיד. למרבה הפלא שניהם אינם קוראים פרטיטורה, אך ענבל אומרת כי היא מכירה את המוזיקה דרך הגוף, ופולק מתחבר אל המוזיקה דרך הרגש. אין ביניהם חלוקת עבודה סכמאטית, שניהם עובדים עם הרקדנים ועם הזמרים.
הם פותחים לפני הקהל תיבת קסמים אמנותית, בה נימפות ושדים עולות על הבמה בריקודים תיאטראליים, כמו גם דמויות מופלאות של שנאה ושאול, שארמיד מבקשת את עזרתן, על-מנת שיחלצו אותה מהאהבה האובססיבית שפוקדת אותה מול האביר רנו. ארמיד, משתנה על הבמה, היא עוברת מטמורפוזה. מדמות חזקה שתלטנית ונוקשה היא הופכת לאדם רגיש ושברירי, שחץ האהבה פוגע בו,ואילו האביר נשבה בקסמיה של אהובתו, אך הסיום הוא טראגי. הוא בוגד באהבה, וחוזר לתפקידו ולייעודו כמצביא. ארמיד מסיימת את חייה כתוצאה מאכזבה ומנטישת אהובה.
היה מרגש לראות את האופרה ארמיד, מדיום שמאחד בתוכו מוזיקה, תנועה, שירה וויזואליה.