מנהיגות אמיתית היא זו שמספרת לציבור את האמת, גם אם היא אינה תמיד נוחה. הממשלה הנוכחית נוקטת גישה אחרת: כדי לנסות ולפתור מצוקה פוליטית מיידית של התרסקות בדעת הקהל, מוכנה הממשלה להגיע להסכמים הפוגעים באופן חמור בביטחון אזרחי ישראל. במקביל היא עוטפת את חולשתה במלל ריק של שלום וויתורים מפליגים.
ברצוני לשתף אתכם במספר מחשבות בנידון, כולל השינוי הנדרש במדיניות שיאפשר את הדיפת הטרור החמאסי:
1.
ממשלת ישראל נושאת ונותנת בפועל עם החמאס. על אף הבטחותיה שלא לדבר עם החמאס, הממשלה ניהלה משא-ומתן עקיף עם ארגון טרור זה על-מנת להגיע להסכם הפסקת אש - הסכם שהופר בו ביום שנחתם. וכשישראל מוכנה להידבר עם נציגי ממשלת החמאס, כיצד נדרוש ממדינות אירופה ומארה"ב שלא לקיים עמה קשרים? כיצד ניתן לקיים חרם בינלאומי כשאנחנו הראשונים לשבור חרם זה? במו ידיה חותרת הממשלה תחת העמדות שהיא עצמה הכריזה עליהן.
2.
הפסקת האש היא חד סיטרית: מצד אחד היא מאפשרת לחמאס להתעצם ולהתחמש ומצד שני היא כובלת את ידי צה"ל מלפעול. דמיינו שודד שמבקש מכם לחכות בסבלנות בזמן שהוא טוען את אקדחו. הדבר נשמע הזוי. אולם זוהי בדיוק המשמעות של הסכם הפסקת האש של ממשלת אולמרט עם החמאס. ברור לכולם - כולל לראש הממשלה והשרים - שהתקופה הזו מנוצלת לבניית תשתיות טרור ברצועת עזה, לצבירת עוד אמצעי לחימה קטלניים ולארגון מחדש של חוליות משגרי הקסאמים. האם למישהו עוד יש ספק שברגע שהחמאס יתחזק ויתחמש מחדש הוא יחדש ביתר-שאת את ירי הטילים? (בעוד אני כותב מילים אלו התבשרתי על ירי נוסף).
3.
הדיבורים הנוכחיים על מסירת שטחים נרחבים לאויבינו בזמן שהם מפעילים נגדנו טרור הם איוולת מדינית וביטחונית ורק מעודדים עוד טרור. בנאומו בשבוע שעבר,הפליג אולמרט בנכונותו לעשות ויתורים נוספים. אויבנו בוחנים אותנו על-פי מעשים, לא מילים. המסר הוא ברור: ככל שיגביר החמאס את הטרור נגדנו כך נגדיל את הויתורים שלנו. במקום לעמוד כסלע איתן אל מול הטרור, מתקפלת הממשלה ומדרדרת במדרון חלקלק.
4.
ויתורים לחמאס רק יקרבו את הטילים למרכז הארץ. הכמיהה לשקט היא מובנת וטבעית והיא משותפת לכולנו. אבל כשמתעלמים מן המציאות ומתמכרים לכמיהה זו הדבר מוביל לתוצאות הרסניות. האם הזיכרון שלנו כל כך קצר? רק לאחרונה שילמנו מחיר כבד על אשליית הבריחה מלבנון ועל חוסר תגובה על פגיעות בנו בעבר. עד עכשיו אנו משלמים ביוקר על אשליית ההינתקות מחבל עזה, שרק אפשרה הקמת מדינת טרור של החמאס.
הרצון להגיע לשקט ולהסכמי שלום אמיתיים עם שכנינו הוא חוצה מפלגות. אבל כדי להבטיח שהסכמים אלה יהיו אמיתיים, הם חייבים להיות מבוססים על עיקרון ההדדיות, והם צריכים להתבצע רק עם גורמים מתונים ששואפים לחיות עמנו בשלום.
לצערנו אין זה המצב. עם ממשלת חמאס שכל עניינה השמדת ישראל אין שום סיכוי להגיע להסכם טוב לישראל, רק להסכמים שיאפשרו את התעצמות אויבנו. על כן הויתורים הטריטוריאליים לחמאס שמציעה ממשלת אולמרט יהפכו את ישראל למדינה עם שלושה כיווני טילים: מלבנון לגליל, מן הרצועה לנגב ומיו"ש לגוש דן.
5.
הפתרון: הפלת שלטון החמאס כדי לאפשר עליית מנהיגות פלשתינית מתונה. אתם שואלים אותי מה הוא הפתרון שלי? תשובתי: במקום לחזק את החמאס ולעשות לו ויתורים מפליגים, ישראל חייבת להפיל את שלטון החמאס.
עלינו להפעיל את כל הכלים העומדים לרשותנו להשגת משימה זו. עלינו להרוס את תשתיות הטרור ברצועת עזה. צה"ל היה בעיצומה של פעילות זו כשהכריזה הממשלה על הפסקת האש. עלינו להנחות את צה"ל לעצור את הברחות הנשק וחומרי הנפץ דרך ציר פילדלפי. עלינו להפעיל לחץ מדיני וכלכלי בינלאומי בלתי פוסק כדי להביא לנפילתה של ממשלת החמאס.
רק לפני חודשים אחדים הביא המצור הכלכלי על הרצועה לעימותים אלימים בין הפלגים הפלשתינים, עימותים שאיימו על המשך קיומה של ממשלת החמאס. גם ממדיניות זו נסוגה הממשלה כלאחר יד.
היא מנהלת משא-ומתן בפועל עם שלטון החמאס, מעניקה לו ויתורים ומאפשרת לו להתחמש מחדש. זהו אותו החמאס שאינו מסתלק כהוא זה מכוונותיו המוצהרות להשמיד את ישראל. פעולות אלו של ממשלת אולמרט גורמות לאובדן כל סיכוי להחליף את החמאס בממשלה אחרת.
נכון, הפתרון שאני מציע דורש התמדה, נחישות וסבלנות. אבל הוא אפשרי וריאלי. אם רק תפעיל ישראל לחץ עקבי ושיטתי, תוך גיוס שותפים מרכזיים בקהילה הבינלאומית וכנ"ל בעולם הערבי, אפשר גם אפשר להביא להתמוטטותה של ממשלת החמאס.
אסכם בצורה ברורה: ניתן להפיל את שלטון החמאס ולאפשר עלייתו של פרטנר פלשתיני מתון. עם שותף זה נוכל לנהל מו"מ לשלום על בסיס עיקרון ההדדיות. זו צריכה להיות מדיניותה של ישראל, וזו תהייה מדיניותנו כשנחזור להנהיג את המדינה.
