נאום קצב: ארוך, מגוחך, מביך

איזו דרמה! הוא יצא גבר. הוא הודה בכל ההאשמות נגדו. הוא יירקב בכלא עד יום מותו. כל הכבוד לך, ברנרד מאדוף. את מה שאתה שכחת, משה קצב כבר לא ילמד. איזו תדהמה! עיתונאי קם ויידה נעליים בנשיא לשעבר. סחתיין עליך, מונתזר א-זיידי, כתב רשת הטלוויזיה העירקית אל בגדדיה, שנתת בראש לג'ורג' וו. בוש. כמה חסרת ב"מסיבת העיתונאים" הפוסט פורימית שכינס הליצן מקרית מלאכי, עם עיתונאים בתפקיד סטטיסטים, שלא לומר טפטים, שלא לומר מרמס פאתטי לנעליו שלו. גם כן מסיבה. אפילו משהו לשתות לא הגישו, אם לא מחשיבים את נהרות הדם המטאפוריים שבתוכם שכשך קצב בהנאה ניכרת, כאילו היה ג'ק ניקולסון בסרט "הניצוץ". ההנאה הייתה רק שלו, ומכל ניצוץ אחר אפשר היה לשכוח. יונית לוי העירה בצדק שקצב עבר על החוק הראשון בטלוויזיה: לא לשעמם. "אנחנו מרגישים קצת מרומים", אמר דני קושמרו. קצת?! לו אני ערוץ טלוויזיה מסחרי, הייתי תובע את קצב בעוון החזקתי כבן ערובה בהבטחות שווא ו"טענות כזב" (ציטוט מתגובת משרד המשפטים), השתלטות חסרת בושה על המסך הציבורי, כאילו היה צעצוע שלו - בפעם השנייה בתוך 26 חודש, אגב - ואובדן הכנסות מפרסומות. מעולם לא התגעגעתי לפרסומות כמו בזמן המסע הארוך כנצח ("לאט לאט, נדבך נדבך ובלי פואנטות", כהגדרתו הפיוטית של ברוך קרא בערוץ 10) אל תוך השום דבר. "מחזה אבסורד בלתי אפשרי", תיאר ב"מבט" העיתונאי שלום ירושלמי את המעמד שממנו גורש אחרי שביקש להגיב על השמצות קצב כלפיו. גם הוא, חוששני, היה עדין מדי. עבריין מין או לא, קצב מזיין את השכל ("קשקוש מקושקש", נאנח באולפן ערוץ 2 גדי סוקניק, במקום להתריס ישירות בפני המקשקש) ואנס באכזריות את האינטליגנציה והסבלנות של כל שומעיו. הוא הסביר מדוע לא התאבד (ולא שההסבר הניח את דעתו של מישהו), אבל אני מוכן לשים כסף על כך שלא הייתי הצופה היחיד ששקל להתאבד במקומו אם האיש לא יסתום את הפה. נכון לרגע כתיבת שורות אלו, קרוב לשלוש שעות אחרי תחילת מיצג ההתשה, הוא עדיין לא סתם. ינון מגל לא פסל את האפשרות שהפארסה תזלוג אל שעות הבוקר. ככל שנקפו השעות, הקהל המובס הצביע ברגליו, אך למרבה האכזבה לא בנעליו. אחרי שהבינו באולפני החדשות כי חדשות לא יהיו פה הלילה, נפרדו בבוז ראוי מבזיון הקצב-לייב ורצו קדימה עם שאר ענייני היום. זה היה כמובן מעט מדי, מאוחר מדי, אבל גם המדכאות בידיעות נראו פתאום כמו אור גדול. משה קצב היה ונשאר שחקן גרוע של מופע אחד כושל, שאותו הוא מסרב להוריד מהבמות. אולי זה לא אבוד לגמרי. אומרים שבמעשיהו יש חוג דרמה מעולה.