למרות ש'האב' של סטרינברג נכתב לפני למעלה ממאה שנה ולמרות שחלק מהנושאים הנדונים בו מיושנים, עדיין הוא אקטואלי, פועם, מפעפע ומרטיט וברגעי השיא, הוא אפילו גורם לך להחסיר פעימה.
סטרינברג לקח פחד קמאי עמוק שטמון בכל גבר: חוסר הביטחון והוודאות אם הילד שלו הוא באמת שלו. כי תמיד מנקר איזה ספק קטן. איזו תולעת מכרסמת ומרעילה.
עד לא מזמן, בימים של טרום בדיקת רקמות, תחושת חוסר הוודאות הניעה לא מעט גברים לנקוט בפעולות קיצוניות: קנאה אובססיבית או אלימות כלפי האישה. מעין הפגנת כוח שבאה ממקום של חולשה. של הכרה בחוסר האונים של הגבר מול כוחה.
סטרינברג מצליח להמחיש, בו זמנית, את הניגוד במצבה של האשה: מצד אחד הגבר שולט ופוסק אחרון והאישה, אחרי שנישאה, סרה למרותו, כשהוא בתמורה דואג לכלכל אותה ואת הילדים. אבל מצד שני האישה היא בעצם השולטת. בעיקר בזכות העובדה שנשים הן שמגדלות את הגברים והן אלה שנושאות איתן את הסוד הגדול: מי האבא האמיתי של הילד?
הקושייה המרכזית היא זאת שמניעה את העלילה עד להתקף הטירוף של האב (גיל פרנק המצויין), שהספק שמכרסם בו מוציא אותו מדעתו. סטרינברג, שבעצמו היה גבר מפוחד שהכיר בכוחן של נשים ובה בעת בעט בהן, מצליח לשרטט כאן את מאבקי הכוחות בין גברים ונשים שכנראה יימשכו לנצח. כאן עומדים זה מול זו: גיל פרנק, כקצין מאצ'ו שתלטן, וגם חוקר ומדען, שמנסה לכפות את מרותו ולפסוק בקשר לעתידה של בתם (דינה סנדרסון השברירית) ושרה פון שוורצה, בדמות האשה הקרה, המחושבת, השטנית והמניפולטיבית שחולקת על החלטתו ומנסה להשליט את רצונה.
וכמי שבעצמו היה תלוי בנשים, העריץ ושנא אותן, סטרינברג חזה את הנולד: הגבר החזק, הנוקשה והמחוספס הוא בעצם חלש ושברירי ואפילו בוכה (מה שנתפש כחולשה נדירה באותם ימים). ומאבק האיתנים הזה בין גבר ואשה צריך להוליד מערכת יחסים שוויונית יותר. בינתיים, אליבא דסטרינברג החיים בזוגיות הם גיהנום. ערבוב של תשוקות, פחדים, שנאות, קנאות, יצרים, משיכה ורתיעה.
גיל פרנק מעולה ומרגש בתפקיד האב, פון שוורצה קרה מיכנית ומדוייקת בתפקיד האם. רוזינה קמבוס אנושית וטובה בתפקיד האומנת ודינה סנדרסון שברירית ופגיעה בתפקיד הבת.
שורה תחתונה: הצגה קלאסית שלא נס ליחה. מומלץ.
פרטים: התיאטרון הקאמרי
מאת: אוגוסט סטרינברג
בימוי: יוסי פולק
שחקנים: גיל פרנק, שרה פון שוורצה, רויזנה קמבוס, יוסי קאנץ, דינה סנדרסון, אבי טרמין ואסף גולדשטיין.