לפני 13 שנה הסביר ראש ממשלת ישראל את השבתו של רב המרצחים יאסר ערפאת לארץ ישראל במשפט הידוע "הם ילחמו בחמאס בלי בג"צ ובלי בצלם". מיליארדי דולרים ואלפי הרוגים מאוחר יותר התברר כי יאסר ערפאת איננו פראייר של ישראל. בג"צ וצלם נשארו כלים ביד אש"ף כדי לדכא את ממשלת ישראל, ואילו החמאס פרח ועלה, הפך למפלגת השלטון, ועתה הוא מפגיז את ישראל כאוות נפשו. במחיר השבת הלגיטימיות לאהוד אולמרט כ"מדינאי" קיבל אבו מאזן, סגנו הנאמן של רב המרצחים, מכחיש שואה מקצועי, מאה מיליון דולר, ועוד פכים קטנים כמו השבת חופש התנועה למרצחי הפתח.
ראש הממשלה מבטיח לנו כי הכסף לא ישמש למימון הטרור, אלא למימון הטבת תנאי החיים של הערבים, ואנו הפתאים אמורים לבלוע את העורב המבושל זה. לנו היהודים ברור מה משמעות הטבת תנאים: ביטחון, כלכלה, תרבות. לערבים ברור מהי הטבת תנאים: השמדת מדינת ישראל. אין להם עניין לא בכלכלה ולא בתרבות, לא בתרופות ולא במדע, יש להם עניין בדבר אחד: השמדת הריבונות היהודית בארץ ישראל, ואם לא עכשיו, מחר.
אין ספק, כלל שכל אותם מאה מיליון הדולר ינותבו למנגנוני הרצח של הפתאח, להלכה, נגד החמאס, למעשה נגד ישראל שכן אין הבדל בין החמאס לפתאח בכל האמור ביחס לריבונות היהודית. הלהיטות לחזור על שגיאות העבר מעוררת מחשבות נוגות על אודות שפיותו של השלטון בישראל, על אודות שפיותו של העם בישראל, ולוואי שאתבדה.
