מהו השיר המושמע ביותר בימי הזיכרון בישראל? "דמעות של מלאכים"? "החיטה צומחת שוב?" שלושה חוקרים באוניברסיטה העברית, מכללת ספיר והמרכז האוניברסיטאי באריאל בחנו את השירים שהושמעו יותר מכל בימי הזיכרון לאורך השנים, ובמקום הראשון: "החול יזכור". אך זה לא סוף הסיפור.
"החול יזכור", על-פי מילותיו של נתן יונתן, זכה לביצועים של הגבעטרון, חוה אלברשטיין, קורין אלאל ואחרים (ללחן של נחצ'ה היימן), ושלמה ארצי הלחין את השיר מחדש וביצע אותו בגירסה שונה.
עוד בעשרת השירים המושמעים ביותר "מי שחלם" (מילים: דידי מנוסי; לחן: יוחנן זראי), "הרעות" (חיים גורי וסשה ארגוב), "אנחנו מאותו הכפר" (נעמי שמר), "מה אברך" (רחל שפירא ויאיר רוזנבלום), "אחי הצעיר יהודה" (אהוד מנור ויונתן זראי), "אליפלט" (נתן אלתרמן וסשה ארגוב), "הנסיך הקטן" (יהונתן גפן ושם טוב לוי), "לבכות לך" (אביב גפן) ו"הוא לא ידע את שמה" (חיים חפר וסשה ארגוב).
המחקר לא נועד להכתיר את שיר הזיכרון הפופולרי ביותר, אלא לבדוק את "תהליך החיול" שעוברים שירים ישראלים, כפי שמכנים זאת שלושת החוקרים, המרכיב החמקמק ההופך שירים ישראלים, שלא נכתבו דווקא כשירי זיכרון לנופלים, למזוהים בלעדית עם ימי וטקסי זיכרון.
"אף כי הם שירי פופ ורוק בשאר ימות השנה, יש בהם עדיין אלמנטים טקסטואליים שקושרים אותם בכל זאת לנרטיב הלאומי של השכול", מספר גל חרמוני מאוניברסיטת תל אביב ומכללת ספיר, שערך את המחקר יחד עם ד"ר אודי לבל ובתיה צוריאל. "יש בהם הקשרים גיאוגרפיים והיסטוריים שמקשרים את השיר לסיפור היסטורי של תקומה. אפילו בשם השיר 'החול יזכור' יש קישור בין מרחב של אדמה, החול, לזיכרון - שמתייחס לעבר. סוג כזה של דימויים קושר שירים אל סיפור ציוני, שמנסה לקשור בין טריטוריה גיאוגרפית לבין היסטוריה, לרצף המדומיין של עם ישראל שהיה כאן, וצריך לחזור".
גם הביוגרפיה של היוצרים, מחוץ לשירים, קושרת את השירים והיוצרים לנרטיב הדומיננטי של יום הזיכרון, לפעמים בעל כורחם. "נתן יונתן, למשל, מזוהה מאוד עם בנו שנפל", מספר חרמוני, "והאנקדוטה הזו קושרת אותו לסיפור של השכול הלאומי. בין אם ירצה או לא, הוא הופך לסמל".
עוד טוענים החוקרים במחקרם כי "למרות ה'דמוקרטיזציה' וה'גלובליזציה' של התרבות הישראלית בשלושת העשורים האחרונים, הרי שביום הזיכרון עדיין מככבים שירי 'סגנון דור תש"ח', המבטאים את ערכי ההקרבה, הלאומיות, הקישור לטריטוריה הלאומית והיגון הלאומי".
מדוע "מנגנון החיול" לא מתרחש בשירים חדשים יותר, מהשנים האחרונות?
"זה לא מדויק. ברשימה המלאה אפשר למצוא גם שירים חדשים, משנות השמונים ואילך, שלא נכתבו למטרת יום הזיכרון ומושמעים כל יום, אך מכילים את המרכיבים האלה, שהופכים אותם לכשירים להשמעה ביום הזיכרון. למשל "הקיץ האחרון" של שפיות זמנית, שהיה להיט ענק בשנות התשעים, והוא לא שיר זיכרון. הוא עצוב, יש בו אלמנט של מוות, אבל אין בו קישור לצבא, מלחמה או לאומיות. בכל זאת יש בו תיאורי טבע הקושרים אותו לגיאוגרפיה, היוצרים עמדו לפני גיוס, ובזמנו היה דיון פומבי אם הם יתגייסו או לא. הביוגרפיה שלהם הכשירה את השיר ליום הזיכרון".
האם בחירת השירים נעשית במודע על-ידי העורכים המוזיקליים?
"בפירוש לא, זו לא מחשבה מודעת. אבל אני חושב שיש הנחיה מובנית אצלנו כישראלים או עורכים מוזיקליים ישראלים, לעשות סלקציה כמעט אוטומטית, לקיים, לשמר ולשעתק את האידיאולוגיה של יום הזיכרון, שקושרת בין תחושות פרטיות של אבל ומלנכוליה לבין סיפור לאומי גדול יותר".
מה עם טקסי זיכרון אלטרנטיביים, ושירים שמציעים נרטיב שונה של שכול וזיכרון?
"ממש בימים אלה אנחנו בודקים את טקס הזיכרון האלטרנטיבי בצוותא: לאיזה ערכים הוא מהווה אלטרנטיבה? האם הוא זו לא מהווה בעצם אקסטנציה של הטקסים הדומיננטיים? המחקר הזה עדיין בעבודה".
