התפטרותו הצפויה והבלתי נמנעת של הרמטכ"ל, דן חלוץ, צפויה לזרז גם את נפילתם של הדרגים שמעליו, שר הביטחון פרץ וראש ממשלת קדימה, אולמרט. כל יום נוסף שהללו מכהנים בתפקידיהם מחמיר את מצב המדינה, מעבר להידרדרות החמורה שאותה גרמו עד כה. מכל מקום, ימיהם בשלטון ספורים, ובתוך חודשים אחדים נראה דמויות אחרות על כיסאותיהם. כך לגבי פרץ, שחבריו נושפים בעורפו; כך לגבי אולמרט, שמבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה נאלצו להעביר את הטיפול בו לידיה של מערכת אכיפת החוק; וכך גם לגבי נשיא המדינה, שבכל מקרה אמור לסיים את כהונתו בעוד חודשים מעטים.
עצוב להיווכח שלכל אחד מן השלושה צץ מועמד מטעם עצמו, שהוא עצמו בלתי ראוי לתפקיד, ובחירתו תותיר את ישראל באותו מצב עגום שבו היא נמצאת היום, אם לא חמור ממנו. אהוד ברק רואה את עצמו כמי שלמד מטעויות העבר וכמי שראוי לשוב לתפקיד שר הביטחון. ציפי לבני מתיימרת לרשת את אולמרט למרות היותה חלק בלתי נפרד ממחדלי ה"הינתקות" והמלחמה השנייה בלבנון. שמעון פרס, אדריכל מלחמת אוסלו, חותר באופן בלתי נלאה למשכן נשיא המדינה. אף אחד מהשלישייה ברק-לבני-פרס, או בראשי תיבות בלו"ף, אסור שינהיג את ישראל באף אחת מ-3 המשרות הרמות ביותר. דעת הקהל בישראל חייבת להתגייס לאלתר לבלימתם.
אהוד ברק, שלא הבריק כרמטכ"ל ועוד פחות מכך כראש ממשלה וכשר ביטחון, יצר את המציאות העגומה של בריחה תחת אש, שחק את כוח ההרתעה של צה"ל ומדינת ישראל, והוביל את מנהיג החיזבאללה נסראללה לראיית ישראל כמדינת קורי עכביש. פרי הבאושים הצפוי מראש נראה לעיני כל במלחמה השנייה בלבנון, בקיץ 2006. המסלול אליה התחיל במחדליו של אהוד ברק בקיץ 2000. אותה בריחה מלבנון הראתה גם לערפאת וכנופייתו את המתכון המנצח: שימוש בכוח כדי לגרום לישראל לברוח. מי שהיה מוכן להסגיר לאויב את מחציתה של בירת ישראל אינו ראוי להגן על ביטחונה של ישראל, ולכן אסור שישוב לחיים הפוליטיים ולהנהגה הלאומית. ברק איננו "מר ביטחון".
ציפי לבני, שרה בכירה בממשלת קדימה המובילה את ישראל אחורה, אינה יכולה לרחוץ בניקיון כפיה, לשמור מרחק מאולמרט ומפרץ, ולטעון שאין לה אחריות למחדלי קיץ 2006. אסור להתעלם מכך שמי שייחצנה את ה"הינתקות" הבלתי הגיונית והבלתי מוסרית מודה היום בקול ענות חלושה שהיתה זו טעות. אבל, הכרה מעורפלת זו אינה מובילה אותה להכות על חטא ולפרוש. להפך, היא חותרת לגרש יהודים מבתיהם בלב הארץ, ביהודה ובשומרון, ומציגה את חזון הקמתה של מדינת אויב על חורבותיו של המעשה הציוני כאינטרס של מדינת ישראל. היא לוקה בכושר ניתוח וקריאת המצב. היא גם אינה קוראת את המציאות הדמוגרפית: מי שחרד לאובדן הרוב היהודי ממערב לירדן אסור לו/לה להתיר שיבת פליטים ערבים למקום כלשהו ממערב לירדן, גם לא למדינה פלשתינית אם חלילה תקום. מי שאינה מבינה מתמטיקה פשוטה זו אינה ראויה להיות ראש ממשלת ישראל ואף לא שרת החוץ שלה. ומי שמכשירה את השרץ של גירוש כוחני של אזרחים מבתיהם אינה ראויה גם לתפקיד שרת המשפטים. גם ידיה אינן נקיות. לבני איננה "גברת קלין".
שמעון פרס, מי שהפיל את יצחק רבין בפח של אסון אוסלו, מי שהזה את "המזרח התיכון החדש" בלי שאפילו חש ב"מכה קלה בכנף", מי שהוביל באופן בלתי נמנע וצפוי מראש למלחמת אוסלו, אינו ראוי להיות נשיא המדינה. נכון יעשה אם יסתגר בביתו וימתין לוועדת חקירה ממלכתית שטרם קמה, לחקירת הנסיבות שהובילו למחדל הגורלי בתולדות ישראל והציונות ולמלחמת אוסלו, הארוכה והמסוכנת בתולדות מלחמות ישראל. פרס אינו יכול לשמש כסמל של מדינת ישראל.
לא פחות חשוב מכך שיש לסיים את כהונתם של אולמרט ופרץ חשוב למנוע את שלישיית הבלו"ף - ברק, לבני ופרס - מלתפוס את הצמרת של מדינת היהודים. החלפת שלטון הבלו"ף של קדימה וגרורותיה חיונית ודחופה, עם בחירות כלליות או בלעדיהן.
