הסיפור האמיתי" בערוץ הראשון הקרין סרט בשם "היומנים של יוסף נחמני" של דליה קרפל. הסרט, ביחד עם הפאנל בהנחיית דוד ויצטום שליווה אותו, פתח בפני ה"היסטוריונים החדשים" את הערוץ הראשון, ה"ממלכתי", הממומן במסינו. את הלגיטימציה הזאת הם ניצלו ללא בושה - בסיועו הנדיב של ויצטום - כדי לספר לעם ישראל ולעולם, כיצד מדינת היהודים היא תוצר של תוכנית שטנית ואכזרית לגזול, לעשוק, לתקוף, לרצוח ולגרש את הערבים.
מנחה הפאנל, העורך הוותיק דוד ויצטום, המקרין וותק, מכובדות וידענות, וגם אובייקטיביות ומתינות של מיינסטרים, העניק לסרט המשמיץ והמסית הזה חותם של אותנטיות ואמינות. שכן, אם גם הוא מדבר על מלחמת השחרור כעל "סיפור נישולם של הערבים" וכ"אי-צדק משווע" - הרי לנו מעין הודאה רשמית בחוסר הלגיטימיות של מדינת היהודים. וכך, השוליים המטורפים הבקיעו וכבשו את האמצע, את לב הקונצנזוס.
יוסף נחמני היה פקיד גבוה בקרן הקיימת שעסק בגאולת קרקע, בעיקר בגליל העליון. אלא, ש"גאולת קרקע" בסרט הזה ובשיח שהתנהל אחריו, אינה אלא שם כיסוי צבוע ומרושע למסע מאורגן של נישול פלאחים ושוד אדמות.
העובדות בסרט הובאו בצורה מגמתית, הגונבת את דעת הבריות
בפיקחות מרושעת פורש הסרט בפני הצופה כביכול רק עובדות, ומה לנו עדות ישירה יותר מאשר יומניו של נחמני בעצמו? אולם העובדות מובאות בצורה מגמתית, הגונבת את דעת הבריות. הנה דוגמה: אין מסתירים מאתנו, שאת האדמות קנה נחמני בכסף מלא אצל הבעלים הרשומים, אפנדים עשירים. הסרט אפילו אינו מכחיש, שבנוסף שילמו עוד פעם לפלאחים האריסים שעיבדו את הקרקעות. מצטטים אפילו מיומנו של נחמני, כי הציע לכמה אריסים קרקע חילופית. אלא, שכל זה מוצג כחלק ממזימה ציונית כובשת ודורסת לגרש עם שלם מאדמתו. הכסף והחוק היבש מנוצלים בציניות כדי לפתות, להשחית ולנשל איכרים פשוטים ותמימים, סטראוטיפ אנטישמי של היהודי העושק ומשתלט בעזרת הכסף וערמומיותו הטבעית.
גרוע מזה: ללא כל אסמכתא נטען בסרט, בין היתר ע'י ויצטום בקולו, שערבים שלא הסכימו למכור מרצון, הוציאו מהם את האדמה בכח. אבל גם השימוש החוקי בכח שאכן תועד בסרט - שוטרים בריטים שנחמני הזעיק כדי לפנות אריסים במסגרת החוק - מקבל בו צביון של מעשה שיילוק.
בעורמה זדונית מעמת הסרט ברצף מהיר תמונות הירואיות, מוכרות וחביבות, של עשייה ציונית - חומה ומגדל, חריש וקציר - ולידן משפחות פלאחים ערבים עקורות, מושלכות בשדה. התמונה המצטיירת היא, שביתנו נבנה על עושק ועוול, וכל ההתישבות הציונית היא חטא. מכאן לא רחוקה המסקנה, שמוצדקת הדרישה שנלך מפה.
אח'כ עובר הסרט לעימות המזויין בינינו לבין הערבים, והוא יוצר ליישוב היהודי דימוי של מעצמה צבאית תוקפנית אדירה מול ציבור ערבי חלש, מסכן, מתגונן בקושי, צאן לטבח. בקיצור, אם בסרט הוליוודי יש "רעים וטובים" - אנחנו הרעים והם הטובים. זיוף ההיסטוריה נעשה ביד אמן. משמיעים זקנים ערבים מן הימים ההם ומקבלים את דבריהם כנתינתם - ללא ביקורת וללא עוררין. בטבריה, למשל, כך מספרים לנו - תקפו 3000 חיילים יהודיים - לוחמים של השורה הראשונה - 30 ערבים מסכנים שהתארגנו בצורה עלובה לשמור על רכושם. במקום אחר ובהקשר אחר אכן מצוטט מתוך יומנו של נחמני שהערבים תקפו את טבריה תחילה, הציתו אש ורצחו תשע עשר יהודים, אך את ההתרחשות המכרעת הזאת קברו עורכי הסרט מתחת לערימה ענקית של סיפורים מתקתקים, מה טוב ומה נעים היה "שבת אחים גם יחד" של היהודים והערבים בטבריה.
בתוך הפאנל ישב שמואל טולידנו, שמאלן קיצוני ידוע, טברייני במוצאו, שהפליג עד כדי האמירה ש"אנחנו הספרדים" היינו בכלל ביחד עם הערבים, מרוחקים מן האשכנזים.
מי שאיננו יודע את ההיסטוריה מקבל את הרושם שיהודים עוללו פשע נגד האנושות
בסרט מראיינים את בנו של נחמני, שבאותם הימים שרת כחבלן, והוא מספר על פיצוץ הכפר הערבי לובייה, 1000 בתים - בית בית. אף מילה על רצחנותו של הכפר הטרוריסטי הזה, שגבה במשך שנים מחיר דמים כבד מן היישוב היהודי. מי שאיננו יודע את ההיסטוריה, כלומר הרוב המכריע של הצופים, מקבל את הרושם שיהודים עוללו פשע נגד האנושות.
מסופר ביומנו של נחמני, שכשגברה ידם של היהודים, ערביי טבריה ביקשו לשאת ולתת, והמוסדות הציונים דחו את ההצעה, בניגוד לדעתו של נחמני. הסירוב הזה מתואר בסרט כקשיחות אכזרית. מעניין לדעת, כיצד מתייחסת יוצרת הסרט לסירובן של בנות הברית לשאת ולתת עם גרמניה באמצע מלחמת העולם, האם גם את דרישתן - כניעה ללא תנאי של האוייב - היא מגנה? מותר להניח, ששם הרצון לנצח נחשב לגיטימי, אך לא כן השאיפה שלנו לזכות בניצחון ברור. ומה הפלא? הלא קרפל, יוצרת הסרט, אינה מהססת לקרוא למעשינו במלחמת השחרור - "טיהור אתני", כלומר פשע מלחמה! אין בסרט אף מילה, מי היה התוקפן שפתח במלחמה. אף מילה, מי סרב לתוכנית החלוקה. אף מילה על מעשי הטבח הבלתי פוסקים של ערבים ביהודים - 70 שנים, כמעט ברציפות!
בסירטה של קרפל - הטובחים הם היהודים, ורק הם. מצוטט מתוך יומנו של נחמני, שבמבצע חירם רצח צה'ל חפים מפשע, ובהם נשים וילדים בכפרים שהניפו דגלים לבנים. מסופר על מוכתר, שדווקא שיתף פעולה עם היהודים ונרצח בדם קר, למרות שהתחנן על נפשו. מסופר על גירוש אכזרי מתוך כפרים בגליל העליון, ולמשל על אשה, שמתוך אפיסת כוחות נטשה את תינוקה תחת עץ. לנחמני נודעו הדברים האלה, וביומנו הוא מתייסר על כך מאד.
אולם, למרות זאת נחמני היה האיש, שחמישה ימים אחרי כיבוש טבריה הציע להרוס את כל הרבעים הערבים כדי למנוע את שובם של הבורחים. מי שצופה בסרט, איננו מסוגל להבין זאת. מפני שהצופה כבר נמצא מנטאלית בצד הערבי, בתוך הנארטיב הערבי, רואה רק את נקודת המבט הערבית ומובל בעל כורחו אל המישאלה, שהעוול יתוקן, הפליטים הערבים ישובו וטבריה תחזור להיות עיר מעורבת, עם דו-קיום מתוק ואידילי, כהזיותיו של טולידנו.
בכלל, אצל קרפל אין יהודים או עם יהודי, יש - "ציונים" ומסע הנישול והגזל שלהם. כל השימוש במונחים הוא מגוייס. כך, למשל, קוראת קרפל לטרור הערבי של מאורעות 1936-9 "מאבק מזויין", העתקה מדוייקת מן המילון הטרוריסטי הערבי של ימינו אלה, שכך רואה טבח אזרחים באוטובוסים ובבתי הקפה. אולם, מה שאצלם "מאבק מזויין", אצלנו הוא טבח.
הסרט יסייע לדרישה להחזיר ל"מדינה הציונית" את מליוני הפליטים הערבים
הסרט הזה יככב בטהרן וישמש דלק לפצצה של אחמדיניג'ד; הסרט הזה ישמש את מסע הדה-לגיטימציה של "המדינה הציונית" ההולך וצובר תאוצה באירופה המערבית ובאוניברסיטאות בארצות הברית - לחיסול מדינת ישראל, שכביכול נולדה בחטא, ותמיכת האומות בהקמתה היתה טעות; הסרט הזה יספק מצע משותף לניאו-נאצים, לשמאל הקיצוני ולאיסלאם הטרוריסטי. כולם ישתו ממימיו המורעלים; הסרט הזה יהיה לימוד חובה בבתי הספר הערביים, הוא יופץ במחנות הפליטים וישמש נשק מסייע מאין כמותו לדרישה הערבית להחזיר לתוך "המדינה הציונית" את פליטי טבריה ביחד עם מליוני הפליטים הערבים וצאצאיהם.
ועדיין משאירים רושם קשה מעשי הרצח בערבים שנחמני מדווח עליהם ביומנו בכאב עמוק, ועדיין העובדה קיימת, שההנהגה הציונית ואח'כ ממשלת ישראל אכן הורו להרוס רבעים וכפרים ערביים כדי שלפליטים לא יהיה לאן לשוב, ועד היום אנחנו מתנגדים לשובם.
כמעט מאליה מתבקשת ההשוואה למה שעוללו בנות הברית במלחמת העולם השנייה ואחריה לגרמנים המנוצחים. רוב ערי גרמניה נהרסו בהפצצות טייסי בריטניה ואמריקה. עשרות אלפים בהמבורג ובדרזדן נשאבו ממרחק רב אל תוך סופות אש שהוצתו בעזרת אלפי פצצות תבערה, בידיעה צלולה מראש שעתידות להישרף חיים משפחות שלמות, ובלבד לפגוע במוראל של עם האוייב, וגם - לנקום, כן לנקום על הפצצות הטרור הגרמניות את גרניקה בספרד, את רוטרדם בהולנד, את לונדון וקובנטרי באנגליה, את וורשה ואת לנינגרד ושאר ערי רוסיה. מי שהמציא את הטרור האווירי, שילמו לו ברבית דרבית. אין לאנגלים, לרוסים או לאמריקנים אנשים כדליה קרפל, שמואל טולידנו או פרופסור יפתחאל - "היסטוריון חדש" שגם הוא משתלח בסרט הזה בציונות - שיהפכו את היוצרות ויציירו את הנאצים כקורבנות ואת העולם החופשי כתוקפן, על שלא התפשר על פחות מאשר ניצחון שלם על הנאצים, ועד אז היכה בהם ולא ריחם על האכזרים.
וגם גירוש ונישול היו באירופה בעיקבות הניצחון. בין 12 ל-15 מיליון גרמנים, רובם נשים וילדים, גורשו מהאזורים שנמסרו לצ'כים, לפולנים ולרוסים. הם נעקרו מאדמתם והפכו לפליטים, רכושם נלקח מהם והם נאלצו לנדוד בקור וברעב. סיבלות גירושם וייסורי קליטתם במקומות גלותם יכלו למלא 1000 סרטים של אלף דליה קרפלים.
חישבו רק על זה: מייד לאחר כיבוש גרמניה המזרחית והבירה ברלין נאנסו ע'י חיילים רוסים מאות אלפי נשים גרמניות, מגיל 6 ועד 60 ויותר. למה אין ברוסיה, באמריקה ובאנגליה סרטים כאלה? ולמה אפילו בגרמניה הנושא מועלה אך בקול ענות חלושה?
כי גרמניה אינה תובעת "זכות שיבה" ל-15 מיליון פליטיה, שנקלטו היטב במקומותיהם החדשים. "גרמניה האחרת" גם אינה תובעת להחזיר לה את הערים שטטין, קניגסברג וברסלאו ואת כל חבלי הארץ שאיבדה בגלל תוקפנות, רישעות ויצר רע גרמניים להשתלט על העולם. הגרמנים יודעים, ומנצחיהם יודעים, שיש מחיר לתוקפנות, אותו צריך לשלם מי שרוצה לפתוח דף חדש של שלום. הם גם יודעים, שבכל מלחמה מבוצעים מעשי טבח ונקם מצערים, שלמרות שיש לעשות הכל שלא יקרו, הם כנראה בלתי נמנעים.
ויצטום אירח פאנל של שינאה עצמית פאתולוגית
עמים נורמלים יודעים לשאול, מה היה הכלל ומה - היוצא מן הכלל. אצל הנאצים ההשמדה ההמונית היתה הכלל ומעשי חסד היו יוצא מן הכלל נדיר. במערב החפשי הכלל היה כיבוד חיי האדם ורכושו, והיפוכו היה היוצא מן הכלל. בפאנל של ויצטום, פאנל של שינאה עצמית פאתולוגית, הפכו את היוצרות. ומי השתתף בו, בנוסף על יוצרת הסרט והשמאלן טולידנו? פרופיסור ערבי, ג'מל עמל, שעל יד שונאי עצמם היהודים נשמע כמעט מתון, כאשר דרש שהחברה היהודית תתמודד עם "העוול" שעשתה ותהיה מוכנה לשלם תמורתו. כך מדברים בגרמניה על העבר הנאצי.
וכאשר הפרופסור הערבי סיכם, שהזוועות בסרט הן סמל למה שכל המפעל הציוני חולל בא'י, ויצטום הינהן בהסכמה, וסיכם במילותיו שלו:"סרט מדהים. נדבך נוסף להיכרות עם עצמנו ועם ההיסטוריה שלנו". גם כך מדברים בגרמניה על העבר הנאצי.
ואם לא די בכך, ביקש ויצטום עוד סרטים כאלה, וסיים מבלי להניד עפעף: "הגענו למרות הכל להסכמה". למרות מה, בעצם? וכי מה הפלא שהוא, קרפל, טולידנו והפרופסור ג'מל עמל הגיעו להסכמה? הלא אחרים לא הוזמנו לפאנל הזה, לפי מיטב כללי ה"איזון" הסטליניסטי הנהוגים בערוץ הראשון!
הערה אחרונה של מתנחל: הנה הושלם המעגל. כל מה שמייחסים למתנחלים, כל הבוץ המושלך עליהם, רצח האופי וההשמצות - לכל זה יש מטרה רחוקה, גדולה מן המתנחלים, גדולה עליהם. הם רק המנה הראשונה. המנה העיקרית היא המפעל הציוני כולו ומדינתו. מי שמכקש להטיל צל על נהלל ורמת אביב, חייב להתחיל בחברון.
נותרה שאלה אחת: אלה שעדיין נשארו ציונים, אפילו הם בשמאל - האם הסרט הזה יפקח את עיניהם?