פוליטיקאים מקצוות הקשת הפוליטית הצטרפו למפלגת השלטון החדשה שהקים ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון תוך רמיסת כל זכר לאג'נדות, לאידיאולוגיות ולהשקפות העולם שהנחו אותם בעבר תמורת הבטחה או סיכוי לתפקיד זה או אחר. מסביב לשולחן אחד עם עוגיות רוגלך פריכות ביד אחת ובקבוק מיץ תפוזים בידם השנייה, התקבצו להם יחדיו שר לשעבר שבשנת 1982 התבצר על האנדרטה בפינוי ימית כשלצידו "יונת השלום" מאדריכלי והוגי "הסכם אוסלו". ממולם, חובש כיפה שחורה וחובש כיפה סרוגה יחד עם חברת כנסת התומכת בהפרדת דת ממדינה.
אל תתפלאו כשאישים שונים מ"קדימה" יענו תשובות מנוגדות ודעות הפוכות על בעיות וקושיות זהות ישר כשיעירו אותם משינה עמוקה. בישיבות סיעת "קדימה" ראש הממשלה מנסה "לאחד שורות", וראותיו ברורות, יש להישאר "ממלכתיים", לתת תשובות דיפלומטיות לתקשורת על כל השאלות כדי שניראה מאוחדים ומלוכדים בפני העם.
האינטרס של "קדימה" הוא לשמור על "גחלת שרון" בוערת וכך, לזכות שוב ברוב שייתן להם אפשרות להמשיך וליהנות ממנעמי השלטון. מעל חלקם מרחף לו ענן כבד של חשדות, כך שהם נאחזים בקרנות המזבח משני עבריו וממשיכים להיות קרובים לקופה הציבורית. בטוחני, כי הציבור החילוני לא יעשה שוב טעות, הוא לא ייתן לאולמרט ושות' מנדט פעם נוספת.
עפ"י תחזיות והסקרים "קדימה" תתרסק מ-29 מנדטים בכנסת הנוכחית למנדטים בודדים או שתיעלם כליל מן המפה הפוליטית. האלטרנטיבות המובילות שעומדות כרגע בפני ציבור הבוחרים שאינו מצביע למפלגות הדתיות והחרדיות הן: "הליכוד" ומפלגת "העבודה". בראשות "הליכוד" עומד בנימין נתניהו. כוחו בסקרים ממריא, הוא מרבה להתראיין בכלי התקשורת במיומנות רבה כשהוא מנפנף בהצלחותיו (?) כראש ממשלה וכשר אוצר. נתניהו נתפס כיום, בציבור כ"מושיע המולדת".
מן העבר השני, מפלגת "האבודה" (זו לא טעות סופר). בראשה עומד עדיין, עמיר פרץ שביום שקיבל לידיו את תיק הביטחון ועם הכישלון המוחלט במלחמת לבנון השנייה חרץ את דינו הפוליטי. לראשות העבודה יחזור כנראה, אהוד ברק. אותו אהוד שהיה מהגורמים לפריצתה של האינתיפאדה האחרונה ואותו אהוד שנלחם על הפעלת אוטובוסים בשבת והוצאת הסעיף "לאום" מתעודות הזהות. בסרט הזה כבר היינו!
שניהם קיבלו את מושכות המדינה כשנבחרו לראשי ממשלה. אף אחד מהם לא הציג פיתרון ביטחוני מהותי ואף זלזלו בציבור הדתי מי יותר (ברק) ומי פחות (נתניהו) למרות, שזכו לעזרה רבה ערב בחירתם והבטיחו רבות.
הגיע הזמן שהמפלגות הדתיות יאחדו כוחות ללא שיקולים ואינטרסים פוליטיים
הגיע הזמן שהמפלגות הדתיות יאחדו כוחות ללא שיקולים ואינטרסים פוליטיים שונים תוך הבנה שהתורה הקדושה ועיקריה יובלו את המפלגה החדשה. הכוח האלקטוראלי של מפלגה דתית- חרדית מאוחדת חזק מבעבר וחלק מהמחלוקות הישנות אינן רלוונטיות ונמצאות בשוליים. 12 המנדטים של ש"ס, בתוספת 6 המנדטים של יהדות התורה ו-8 המנדטים הדתיים של "האיחוד הלאומי", יחד עם 2-3 מנדטים "דתיים- מסורתיים" ממפלגות חילוניות ומנדט אחד נוסף, "שנשאר בבית" ביום הבחירות כי לא מצא אלטרנטיבה מתאימה יכולים להוות גוש חוסם חזק ומשמעותי בכנסת הבאה ובעצם, להיות פיתרון שלטוני, דתי, המושתת על דרך "ישראל סבא" ומכיל בתוכו אימון, הבנה, טוהר מידות ודרך ארץ, מילים שכבר אינן נמצאות בלקסיקון של רוב נבחרי העם. אם "קדימה" מצליחה לאחד דעות שונות ומחשבות מנוגדות לחלוטין עבור כס השלטון גם חובשי הכיפות והמגבעות יכולים לעשות זאת ולו רק לשם שמים.
את הסידורים הפנימיים-טכניים והארגוניים כדאי להטיל על ועדה מיוחדת המורכבת מקבוצת רבנים ואישי ציבור דתיים א-פוליטיים המייצגת נאמנה את כל העדות, הצבעים והסוגים השונים של הכיפה שתקבע מצע בסיסי משותף ותחליט גם, את מי להעמיד בראשה ולתמוך באופן נרחב בו בריש גלי בהתמודדותו על תפקיד ראש הממשלה. זהו אולי רק חלום שלא ימומש. מין תקווה כזאת "לשחק בחוקי המשחק הדמוקרטיים שלהם", וזאת, על-מנת לנצח ולהוביל את העם בדרך האמת.
בספרי "שמואל" ו"מלכים" אנו ערים לכינון המשטר מלוכני מאוחד. איחוד השבטים תחת הנהגה מרכזית הפך את ישראל למעצמה אזורית. בתקופת מלכותם של דוד ושלמה עם ישראל הכניע את עמי הסביבה, ואף, שיעבד אותם. תקופת שלמה אף מוזכרת כתקופת של שגשוג כלכלי ושלום ("איש תחת גפנו ותחת תאנתו") פנימי ועם עמים אחרים.
פיצול הממלכה המאוחדת לשתי ממלכות: ישראל בהנהגת שבט אפרים, ויהודה בהנהגת שבט יהודה בשנים שאחרי כן, התאפיין ביחסי שלום ומלחמה ביניהן לסירוגין, והביא לחורבנה של ממלכת ישראל. האשורים כבשו את שומרון בירת הממלכה והגלו את העם. ממלכת יהודה ששרדה את אשור, המשיכה להתקיים אך, נכבשה על-ידי בבל בהנהגת נבוכדנצר השני שהחריב את בית המקדש הראשון.
אנו תקווה שביום מן הימים בבואו של משיח בן דוד נחדש ימינו כקדם ונחזה בתפארתה של ירושלים ובבניינו של בית המקדש תוך שיבת כל היהודים ארצה.
