מושג ה"ערב רב" אחוז בגאולת מצרים כאש בנעורת. למסורת חז"ל ה"ערב רב" הם "האספסוף אשר בקרבו" (במדבר יא ד), והם היו עושי-צרות כרוניים במהלך שנות המדבר. קליטת ה"ערב רב" מזוהה בחז"ל כפועלו של משה, לאחר ויכוח נוקב עם הקב"ה. בפרשתנו הקב"ה "הודה" למשה והסכים אתו בדיעבד: "וכי יגור אתך אתך גר - כאן הסכים הקב"ה כדעת משה" (אור החיים). ה"ערב רב" נספח לישראל גם בגאולת בבל, כמתואר בספר נחמיה (יג ג): "ויהי כשמעם את התורה ויבדילו כל עֵרֶב מישראל". נראה שהם בכל זאת נשארו בקרבנו או בסביבתנו כקליפת גאולה.
המלה "ערב" נרמזת גם בציווי בפרשתנו להקריב פסח "בין הערבים". זו הפעם הראשונה שמלה זו מופיעה במקרא ונושאת אווירה של צללי ערב. בפעם השניה תוזכר מלה זו בפרשה הבאה, שם ה"ערב רב" התאוו לבשר והקב"ה מכריז: "שמעתי את תלונות בני ישראל, בין הערבים תאכלו בשר". מנגד, מי שירצה, יוכל לטעום במילה זו גם משמעות מהופכת: לשון ערב לחיך, כלשון אחרון הנביאים (מלאכי ג ד) בתארו את הגאולה העתידית: "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות".
שידול להסתפחות "ערב רב"
גם העלייה הרבתי למדינת ישראל מאופיינת בהסתפחות "ערב רב", במיוחד משנות ה-90 ואילך, עת קרסו מסכי ברית המועצות, ובמקביל קול שופר הגאולה הדהד מעבר להררי חושך, בירכתי אתיופיה. במשך "שבע שנים טובות" זכינו לעלייה יהודית במלוא מובן המילה, כולל עדת "ביתא ישראל" האתיופית שיהדותה הוכרה מזה דורות. לאחריהן עברנו עלינו "שבע שנות רעב" שבהן העלייה מורכבת מרוב מוחלט של נכרים (70-65 אחוזים)!
לא הייתי מעז לומר מילה נגד "קדושת העלייה" אלמלא התפרסמו השבוע אמירות מפי שני פרופסורים שאינני חושד בנאמנותם הציונית, ואני חותם בשתי ידים על דברתם. כה אמרה פרופ' רות גביזון, משפטנית ידועת-שם: "אין מקום להעניק זכאות מכוח שבות למי שאין לו שום עניין בחיים יהודיים", והיא מציעה "לשקול הטלת מגבלות על עלייה מתרבות שונה", תוך איזכור מפורש של עולי חבר העמים ואתיופיה. פרופ' שלמה אבינרי (מדע המדינה) כתב "נייר עמדה": "אני מתנגד שנשלח שליחים לחפש נכדים של יהודים ברחבי ברית המועצות. זה כמעט מיסיון. אנשים שלא עלה על-דעתם לבוא ולא חיפשו את הקשר ליהדות... אמרתי לאנשי הסוכנות: 'תחזירו את השליחים הביתה, ואל תחפשו אנשים כדי לקיים את המערכת'... מביאים את בני הפלאשמורה שהתנצרו, מכוח חוק הכניסה לישראל. בראשית שנות ה-90 אישרו את הבאתם רק במסגרת איחוד משפחות, אבל הפתח הצר הזה הפך לדבר רחב מאוד, והמספרים אינסופיים... הסיבה היחידה שמעלים את הפלאשמורה היא הלחץ של ארגונים יהודיים בארצות הברית שאין אומץ לעמוד מולם, והם לא מוכנים חס וחלילה שהאנשים האלה יגיעו למנהטן. אני מגדיר את הגישה הזאת 'צביעות'".
מי רכש את הקבוצה?
ואתרום מספר מלים מִיֵדע אישי: עדת "ביתא ישראל" היהודית מאתיופיה כולה כבר כאן. מתוך 300 העולים בחודש, הקרויים פלאשמורה, רק כשני שליש מזוהים כ"זרע ישראל", וגם אלו בזיהוי אישי די קלוש, בניגוד לעולי חבר העמים, למשל, הנדרשים להוכיח את יהדותם בפני חוקר מקצועי ולאחריו התייצבות בבית דין רבני. כל השאר הם נישואי תערובת לכל הדעות. "ערב רב" כפשוטו וכמדרשו.
העלאה (ולא "עלייה") זו כפויה עלינו ע"י ארגונים אמריקניים חסודים בעלי קשרים וממון. מרבית הקייסים, כהני הדת האתיופים, מתנגדים לעלייתם. אילו היתה מתקבלת החלטה אמיצה שאין לנו ענין "לפי שעה" בהעלאתם, משרד הקליטה לא היה "קופץ מעורו" בלשון המעטה. כנראה שגם לא מערכת החינוך הממלכתי-דתי הנאלצת לספוג אותם לשורותיה, כתנאי הכרחי לגיורם.
אני קורא איפוא לחשיבה מחודשת על ההכרח לייצר "קליפות גאולה".
