השורות הבאות אינן באות לקבוע האם נשיא המדינה עשה את המעשים החמורים המיוחסים לו. לכך נועד בית המשפט, אם וכאשר. הן גם אינן מיועדות לאושש את האשמותיו של הנשיא כלפי המערכות השולטות בחיינו. הציבור יודע וחש שמרביתן אמת. השאלה היא כיצד מגיבות מערכות אלה בכלל, והתקשורת בפרט, על האשמותיו. אחידות תגובתן ראויה לדיון נפרד, ללא קשר לכתב האישום נגד הנשיא, אם יוגש, או לתוכן תגובתן על כתב האישום שקרא הנשיא נגדן.
כאשר מוטחות האשמות כה חמורות במערכות אלו, ראוי היה שייעשה חשבון נפש וייבדק האם יש להן בסיס. בדיקה זו צריכה להיעשות גם אם הנשיא חטא וגם אם חצי מנאומו הושמע רק עקב מצוקתו. גם אם רק למחצית מטענותיו קיים בסיס, הן ראויות לבחינה. העובדה שאיש בתקשורת לא קם ואמר שהמלך הוא עירום, ואין הכוונה לנשיא, אומרת דרשני. כיצד פועל העדר, ומי נותן לו את קריאת הכיוון לשעוט באופן אחיד כמעט בכיוון זה או אחר?
רמיזות עבות יותר או פחות, אומרות שהתקשורת ידעה כבר בשעה שנבחר קצב לכהונתו הרמה על התנהגותו המינית, אולם בחרה לשתוק. מדובר באותה תקשורת המגדירה את עצמה כחוקרת וככלב השמירה של הדמוקרטיה, שתפקידה לחשוף עובדות לאור השמש ולהביאן לשיפוט הציבור, שקיימת בה תחרות. אם ידעה ושתקה, האם מילאה את תפקידה? אם לא ידעה וטוענת שידעה, האם דבריה היום הם אמת? אם רק חלק ממנה ידע, כיצד הושגה ההסכמה על שתיקה והשתקה?
האם זה המסר שהאזרח מספר אחת צריך לומר ביחס למערכות השלטון? שאלה זו נשאלת בנוסח אחיד למדי בתוכניות אקטואליה שונות אחרי נאום הנשיא. ייתכן שהגיעה העת לומר את הדברים, וחבל שהדברים יצאו לאוויר העולם בהקשר שהדיון החיוני בהם אינו מתקיים באופן ענייני. ושוב, אחידות התגובה מונעת דיון כזה.
האם קצב היה מלכתחילה מועמד ראוי לנשיאות? הוא נבחר כאשר הרוב בכנסת קבע כך, ולא התקשורת תקבע מיהו מועמד ראוי. ושוב, נראית תגובת העדר, תגובתם של המכים על חטא בכך שלא עשו אז יותר למען פרס, ושל הדורשים שהפעם יש להבטיח שהמועמד "הראוי" ייבחר. מי קובע מיהו מועמד ראוי? האם מי שגרר את מדינת ישראל לקשה במלחמותיה ושהביא לשסע כה עמוק ומסוכן בין אזרחיה ראוי לשמש סמל לכלל הציבור? גם מקהלה אחידה של התקשורת לא תכשיר אותו בעיני חלק עצום בציבור, אבל אחדות העדר ואחידותו מונעות דיון בשאלה מי ראוי. מי שה"המלך חפץ ביקרו" כבר נבחר, ואין פוצה פה ומצפצף גם כנגד הכוונה לשנות את תהליך ההצבעה בבחירת הנשיא רק כדי שייבחר יקיר העדר.
האחידות התקשורתית בולטת בהתייחסות העדר לשאלות גורליות רבות: ההתגייסות הכוללת כמעט למען "תהליך השלום", "גדר הביטחון" וה"הינתקות" בלי לחקור את הסיכונים ואת היחס בין העלות הגבוהה לתועלת המפוקפקת; הסירוב הגורף שלא לתת במה לפקפוקים בגירסאות הרשמיות סביב רצח רבין או רצח הילד מוחמד אל-דורה, ככל הנראה בידי בני עמו; ההתלכדות סביב האתרוג התורן ובקרוב ככל הנראה האתרוגית התורנית.
תומאס ג'פרסון אמר ש"חירותנו תלויה בחופש העיתונות, ואם חופש זה יוגבל לא נוכל להתקיים". ג'פרסון לא צפה מצב שבו העיתונות מגבילה את עצמה מדעת וגוזרת על עצמה ועלינו אחידות משמימה ואף מסוכנת.
