כראש ממשלה, אהוד אולמרט אמור להציג חזון, אג´נדה וכושר ניהול. אולם כובד התפקיד והלחץ גרמו לו להטיח האשמות שווא ולירות לכל הכיוונים. השבוע האשים אותי בעלייתו של החמאס, בשחרור מיותר של השיח יאסין, ובנכונות לרדת מרמת הגולן. כל אחת מהטענות הללו משוללות יסוד:
1)
בניגוד לטענתו של מר אולמרט, אין זה נכון שהחמאס עלה בתקופת כהונתי כראש ממשלה - החמאס הוקם בשנת 1987 כשהייתי שגריר ישראל באו"ם וביצע מאות פיגועי טרור, הרבה לפני הגעתי לראשות הממשלה. בעיית החמאס בעיני יצחק רבין הייתה חמורה עד כדי כך, שסבר שבאמצעות הסכם אוסלו יוכל למגרו. "ערפאת" הוא הסביר, "יטפל בחמאס בלי בג"צ ובלי בצלם". בתקופת כהונתי כראש ממשלה נחלש החמאס ומספר הפיגועים שביצע היה הנמוך ביותר מאז תחילת הסכמי אוסלו. ראשי הממשלה יצחק שמיר, יצחק רבין ושמעון פרס ניסו למנוע מהחמאס לעלות כגורם פוליטי לגיטימי, וכך עשו גם כל ראשי הממשלה אחריי, מלבד אולמרט. בניגוד לעמדתו של אריאל שרון, מר אולמרט אפשר לחמאס להשתתף בבחירות בירושלים המזרחית, ובכך סייע לעלייתו של החמאס לשלטון. ועכשיו כאמור, הוא מאשים אותי בעלייתו וחיזוקו של החמאס.
2)
בניגוד לטענתו של מר אולמרט, אין זה נכון ששחררתי את שייח יאסין "בגלל שטויות" - הוריתי על שחרור השיח יאסין (שאחר כך חוסל) כדי לשחרר את לוחמינו שנתפסו במהלך ניסיון חיסולו של חאלד משעל (לזה קורא ראש הממשלה "שטויות"). אני בטוח שזו הייתה החלטה נכונה ומוצדקת. כראש ממשלה לא הייתי מוכן להפקיר את לוחמינו בשטח ולסכן סודות מדינה. לוחמינו מסכנים את חייהם מידי יום מתוך ידיעה שהמדינה ערבה לביטחונם ותעשה כל הניתן להחזירם הביתה. כך נהגתי וכך הייתי נוהג גם היום.
3)
בניגוד לטענתו של מר אולמרט, לא הסכמתי לרדת מרמת הגולן - בעוד שראש הממשלה יצחק רבין ז"ל הפקיד בידי האמריקנים מכתב המצהיר על נכונות לרדת מרמת הגולן, אני הייתי זה שדרש וקיבל ממזכיר המדינה האמריקני, וורן כריסטופר, מכתב שביטל את פיקדון הנסיגה והזכיר את ההתחייבות של הנשיא פורד שישראל תישאר על רמת הגולן. דבקותי בעמדה זו היא שהביאה לסיום המגעים עם סוריה, דווקא משום שהתעקשתי להישאר על הגולן.
ראש ממשלה בישראל צריך לנהל מגעים עם מדינות האזור בניסיון להגיע לשלום. אנו חפצים בשלום, אך לא בכל מחיר. כך נהגתי במגעים עם סוריה, תוך הפעלת שיקול דעת ושמירה על האינטרסים הביטחוניים החיוניים של ישראל.
