את התמ"ל שנותנים בתינוקייה בתי החולים לא צריכים לקנות. יש לעובדה הזו מחיר יקר.
מזל טוב, ילדת. את נמצאת במחלקת היולדות, שיש הורים שרואים בה סוג של מלון וחושבים שמישהו אחר פרט להם יכול לדאוג כמוהם לילד שזה עתה נולד להם. התינוק מקבל מבית החולים, כמובן מאליו, בגדים, חיתולים, עריסה לישון בה, וכמובן אוכל, אם האמא לא מניקה אותו. את הבגדים והחיתולים וכל השאר בית החולים קונה. את האוכל - תרכובת מזון לתינוקות מוכנה מראש וארוזה בבקבוקים - הוא מקבל חינם. רגע, חינם? לא בדיוק. יצרני התמ"ל (מה שידוע בלשון העם כ"פורמולה", או מכונה בשם היצרן) משלמים על הזכות לתת לביה"ח את תוצרתם חינם. בכל בית חולים בארץ. אף בקבוק תמ"ל, בשום בית חולים בארץ, לא נקנה בכסף.
האם חברות התמ"ל עושות זאת מטעמים טהורים? המממ. התשובה הקצרה היא לא
ככה זה עובד: לכל בית חולים הסכם בלעדי עם יצרן מסוים [ראה הערה], ובתמורה - על כל בקבוק מופיע בגדול שם היצרן, ובדרך כלל ניתן יהיה למצוא בבית החולים את לוגו החברה במקומות רבים נוספים: על מצעי העריסה, על הבורדרים העליזים המקשטים את המחלקה, על דפי התזכורת שבהם משתמשות האחיות, ושיא השיאים - על מדבקות "אני תינוק יונק" המודבקות על עריסות היונקים.
היצרנים עצמם מספרים לנו למה הם משקיעים כל כך הרבה כסף בבתי החולים: הסיכוי שאמא תבחר בתמ"ל שבו השתמשו בבית החולים גבוה מאוד. שהרי אם בית החולים בחר דווקא באבקה זו, זה בטח כי היא הכי טובה, לא? לא נעים להודות, אבל גם אני הלכתי לברר, יום אחרי הלידה, באיזו משחה לטוסיק משתמשים בתינוקייה, מתוך אותו (חוסר) היגיון. ובנוסף ליולדת, גם כל מי שמבקר אותה, וגם אנשי הצוות - נחשפים, שוב ושוב, ללוגו ולפרסומים של חברות התמ"ל, ועל הדרך מפנימים ששיטת ההזנה הסטנדרטית לתינוקות היא באמצעות אבקה סינתטית בבקבוק פלסטיק.
זו לא תיאוריית קונספירציה. היצרנים והיבואנים וגם הצוות הרפואי יכולים לספר לכם את זה בעצמם, והנה דוגמה לאחת הפעמים שגם עשו את זה. ב-2001 ניסתה הח"כית דאז תמר גוז'נסקי (חד"ש), יו"ר הוועדה לזכויות הילד, להעביר הצעת חוק שתגביל את פרסומי התמ"ל בבתי החולים. בהמשך - כמה ציטוטים שאפשר למצוא במרחק הקשה על העכבר בקישור הזה, בדיאלוג בין חמוטל כהן-יצחק, סמנכ"לית השיווק של אחד השחקנים הגדולים בשוק התמ"ל בארץ, לבין ח"כ גוז'נסקי (קיצרתי מעט, אבל מומלץ לקרוא את התמליל המלא, וגם לחפש את הפרוטוקולים משאר הישיבות. הצעת החוק נפלה, אגב, בעקבות מאמציהם המוצלחים של היצרנים/יבואנים בשיתוף עם התאחדות התעשיינים, והלוביסטים היקרים ששכרו לשם כך):
חמוטל יצחק-כהן: (...)מה שנעשה כרגע הוא, שכל המרבה במחיר הוא זה שזוכה במכרז.
היו”ר תמר גוז’נסקי: זאת אומרת, כל המגדיל את ההנחה.
חמוטל יצחק כהן: זאת לא הנחה, הדברים ניתנים בחינם, הפורמולות ניתנות בחינם.
היו”ר תמר גוז’נסקי: אז מה זה המרבה במחיר? איפה המחיר פה?
חמוטל יצחק כהן: לא רק זה, מעבר לזה שאנחנו בעצם משלמים על זה שאנחנו יכולים לתת את הפורמולות בחינם.
היו”ר תמר גוז’נסקי: איך?
חמוטל יצחק כהן: אנחנו מוסיפים עוד תוספת.
היו”ר תמר גוז’נסקי: למחקרים ולציוד?
חמוטל יצחק כהן: לאו דווקא למחקרים.
היו”ר תמר גוז’נסקי: מה למשל?
חמוטל יצחק כהן: בבתי חולים מסוימים, שהם ידידותיים יותר, מבקשים תקן של יועצת הנקה, למשל זה דבר חיובי, ובבתי חולים אחרים זה יכול להיות גם דברים אחרים.
(...)
חמוטל יצחק כהן: אני רוצה לחדד עוד כמה נקודות. מחקרים לאו דווקא נעשים בתחום של תינוקות, ולאו דווקא בתחום של תזונת תינוקות, זאת אומרת זה לאו דווקא מחקרים שתורמים ספציפית לתחום.
היו”ר תמר גוז’נסקי: לא נאמר פה אילו מחקרים.
חמוטל יצחק כהן: דבר שני, העניין הזה פרוץ בצורה כזאת והדברים ניתנים בחינם, ועוד בנוסף לכך צריך לשלם.
היו”ר תמר גוז’נסקי: אז אנחנו נקל עליכם, לא תצטרכו לתת שום דבר יותר.
חמוטל יצחק כהן: למה שזה לא יהיה גנרי?
היו”ר תמר גוז’נסקי: מה זה גנרי?
חמוטל יצחק כהן: זאת אומרת שלא יראו את המותג. הרי ברגע שחברה נותנת, היא גם דורשת שהמותג שלה יהיה בתוך המחלקה.
היו”ר תמר גוז’נסקי: ד"ר שינוואל שאל אותנו למה אנחנו לא מתערבים בנושא הזה של הבלעדיות. עכשיו ד"ר שינוואל אומר שבמקומות אחרים עושים כך וכך. מה שקורה היום הוא, שבתי החולים לא רק נותנים בלעדיות, אלא מעלים את המחיר פעם אחר פעם.
חמוטל יצחק כהן: נכון, בפירוש כך. יש בתי חולים שעוד לא ירד להם האסימון בהקשר הזה, אז הם יותר צנועים.
(...)
חמוטל יצחק כהן: אני מבקשת להתייחס לדברים של פרופ' אידלמן, שאמר שהנושא הזה של הבלעדיות הוא לא רלוונטי לנושא שלנו היום. ממחקרים שערכנו במשך כמה שנים עולה, שאחד הגורמים המשפיעים ביותר על בחירת הפורמולה, ובכלל זה על השימוש בפורמולה, הוא עצם העובדה שבית החולים משתמש בפורמולה לתינוקות. מבחינת האם בית החולים הוא גושפנקא מספיקה בשביל להגיד שאם בית חולים משתמש, אז גם אני יכולה לעשות את זה. במיוחד בבחירת המותג שמופיע בבית החולים. רוב האמהות שיוצאות מבית החולים משתמשות באותו מותג, ולא בכדי. זאת אומרת בית החולים משמש עדיין כגושפנקא מאוד משמעותית. אבל גם אם לא ייפתר נושא הבלעדיות עדיין יראו את שם המותג על הבקבוקונים האלה הניתנים לפורמולות, וזאת השאלה שלי.
היו”ר תמר גוז’נסקי: השאלה היא שאלה.
ד"ר אריק שינוואל מבי"ח קפלן: (...) בואו נבדיל לפחות. אני לא יודע אם בסופו של דבר תצליחי להעביר את הנושא, אלה השיקולים הפרלמנטריים שלך, אבל בואו לא נגיד שזה לא נושא שהוא במקור העניין. כי בדיוק כפי שחמוטל אמרה, ובצדק מוחלט, הנושא של בית חולים קובע, אני נותן פורמולה איקס במחלקה שלי, תשעים אחוז מהאמהות כשהן תצאנה, לפחות בהתחלה, יתחילו עם תרכובת המזון הזאת. למה הם נותנים הנחה לבתי חולים? למה משקיעים כל כך הרבה כסף? בשביל הגושפנקא הזאת. כל עוד קיים אך ורק סוג אחד בבית חולים מסוים, יש בעיה. אם יש רוטציה או בחירה חופשית, או אפילו שני מוצרים על המדף, והרופא או האחות על בסיס שיקולים מקצועיים יכולים להחליט, זה כבר סיפור אחר לגמרי. אני ממש לא יכול לקבל שזה לא חשוב.
חמוטל יצחק כהן: זה מתקשר גם למה שאלן אמרה, ביחס לזה שבעצם מרכז הכובד של ההחלטה להניק או לא להניק מתבצע בבית החולים. הרי אם האם לא מתחילה עם ההנקה בבית החולים, היא כבר לא תמשיך איתה, כי החלב מתייבש והוא הולך לאיבוד. לכן מרכז הכובד צריך להיות בבית החולים, ולכן כל כך חשוב נושא הבלעדיות.
