את פסטיבל טרטמן ניתן לכנות "חאפלה של אמסטאפים". מי שצרך תקשורת בשלושת הימים האחרונים, לא יכול היה שלא לראות את הניבים הנוטפים, והקצף על פרצופיהם של כלבי השמירה, שתפסו את המיועדת לתיק התיירות בדבר שקר.
ונניח שהיו תופסים את ח"כ עמי איילון או אהוד ברק בשקר. האם היינו רואים את עדר הכלבים של אמנון אברמוביץ' מסתער עליהם? התשובה היא: מאה אחוז לא, מפני שכלבי השמירה של הדמוקרטיה הישראלית חולים. פסיכיאטרים מכנים את המחלה הזו שהם חולים בה- סכיזופרניה. מול שקרן משמאל יכשכשו בזנבם, ובשקרן מימין ינעצו שיניים.
שורות אלה לא היו נכתבות, אילו זכו כל השקרנים, אלה מימין ועמיתיהם משמאל, לאותו יחס. אלא שבמחוזותינו, השקרנים מהמחנה הנכון, זוכים להגנת האמסטאפים, והשקרנים מימין, ננשכים בכל הגוף. דוגמא בולטת: אבי קונספציית ה"אתרוג" התעורר בוקר אחד, וגילה שהשקרנות של אריאל שרון היא סטארטפ אידיאולוגי. "אני עיתונאי עם עמדה" הסביר את התגייסותו ותמיכתו בדיקטאטור מושחת ושקרן.
אותו אברמוביץ הוא שפתח את פסטיבל טרטמן. "במשפט תביעה שהגישה המיועדת לתיק התיירות נגד חברת ביטוח", סיפר אברמוביץ' לצופי הערוץ השני, "הצהירה, שהיא לא יכולה לעבוד יותר מארבע שעות ביום". יומיים אחרי זה, קראנו בידיעות-אחרונות (27.2.07) שלגברת טרטמן, אין תואר אקדמי. האמסטאפים שמעו והסתערו. צרכני התקשורת התמימים סברו שסיבת ההסתערות של כלבי השמירה היא סלידתם משקרנים. ולא היא.
השיטה ידועה: לוקחים עשר שניות מצולמות בהן נתפס הקורבן הימני באמירת שקר, משכפלים בעשרות עותקים, משדרים, ופרשנים עם אוריינטציה שמאלנית, משכנעים את הציבור, שמדובר באויב/ת העם. בן כספית על טרטמן: "איום אסטרטגי על הטעם הטוב" (מעריב/ 28.2.07). יום קודם, כתב נחום ברנע בידיעות-אחרונות:"אויבת הנכים". ככה, עם רצח בעיניים, מהבוקר עד הערב, וחוזר חלילה. למחרת ממשיכים. מול מאסה כזאת, אין לצרכן תקשורת שום סיכוי. בסוף החאפלה, האמסטאפים יכולים לחגוג את ריסוק האמינות, של יריבתם הפוליטית.
טרטמן היא לא הסיפור כאן. מבחינת האינטרס הדמוקרטי, נשיכתם הסלקטיבית של כלבי השמירה - הוא הסיפור. שימו לב: שר התיירות היוצא בוז'י הרצוג שמר על מאה טון זכות שתיקה מול חוקרי משטרה, ואסתרינה טרטמן הגישה מאה גרם רזומה משופץ. לנוכח כניסתו למשרד התיירות של בוז'י השותק, כלבי השמירה ויתרו על זכות הנביחה. לעומתו, טרטמן הדברנית, שורפת להם את כל הפיוזים הבולשביקים.
בוז'י לא היחיד. קבלו על קצה המזלג כמה דוגמאות של יקירי תקשורת, ששמעו "נו, נו, נו" מאופק בגין התחזות, וחזרו לשגרת יומם. העיתונאי החוקר יואב יצחק חשף שניים: השופטת עדנה ארבל, שהתהדרה בתואר שני במשפטים, וד"ר אריק כרמון, שהתהדר בתואר פרופסור.
על אלה תוסיפו את ניצב יעקב רז, שפיאר את חזהו בכנפי צנחן, למרות שלא צנח. לא שכחנו גם את ידידו, ניצב (בדימ.) אליק רון שהוגש נגדו כתב אישום בגין קבלת תעודה אקדמית מאוניברסיטת לטבייה, למרות שאת העבודה האקדמית כתבו אחרים. כמה הצהרות שמאלניות, וכתב האישום נגד הקצין שנתפס עד אז כבעל השקפה ימנית - בוטל.
על השקרים של אהוד ברק אפשר לכתוב תילי תילים של מילים. מאחר והיריעה קצרה, אביא לכם קטע אחד, שאמנון אברמוביץ' וחבריו לעולם לא ישדרו, אפילו שהוא נימצא אצלם בארכיון. ובכן, באותם ימים שעמותות פיקטיביות שפכו מיליונים כדי שייבחר לראשות הממשלה, ניצב גיבור "פרשת העמותות", והתחייב מול מיקרופון: "אני אקים ממשלה שתציב סדר עדיפויות לאומי חדש: כסף למיטות לחולים, לפני עוד עמותות פיקטיביות"(כינוס מרכז העבודה / בית ברל / 7.1.99). למי ששכח: במציאות, קרה ההיפך: עמותות פיקטיביות הריצו אותו, וכסף למיטות לחולים- יוק.
אילו רצו לרסק אותו, היו עושים לו, את מה שעשו לטרטמן: משדרים במשך שלושה ימים ברציפות, שני קטעים צמודים: הראשון: אהוד ברק מתחייב על "כסף למיטות לחולים לפני עמותות פיקטיביות", והשני: מבקר המדינה הקודם, אליעזר גולדברג, מסכם את פרשת העמותות הפיקטיביות של ברק, כ-"רמיסת החוק ברגל גסה". אחרי שלושה ימים כאלה, גווייתו הפוליטית של ברק הייתה מוטלת בשולי המגרש הפוליטי.