כשמדובר על נוסטלגיה תמיד קצת קשה להפריד אותה מאיכות. הרי ברור שמה שאנחנו גדלנו עליו הוא הטוב ביותר, אחרת איך היינו יוצאים כאלה מוצלחים? זה כמובן משפט שכל דור ודור רואה עצמו כאילו נכתב לכבודו.
עבור הדור הצעיר שלא ידע את אישוני וג'נגו, קבלו חמש סדרות ילדים נוסטלגיות מהמוצלחות שהופקו כאן. אומרים שהיה כאן שמח לפני שנולדתי.
הילדים משכונת חיים 1978-1974
22 פרקים בארבע שנים. סוף-סוף תוכנית טלוויזיה על ילדים כמוך וכמוני. בלבה של שכונת חיים שאינה שכונת פאר ולא שכונה של עוני, גדלה חבורת ילדים מציאותית למדי ובהם יוני, יונה וג'נגו. היו להם הורים שהתעניינו בכביסה ובתינוקת (רחל אטיאס), אריה אליאס בתור חנווני במכולת, ששון גבאי בתור מדריך, אבנר חזקיהו בתור השוטר ואבינועם מור חיים בתור אישוני, הכבאי המיתולוגי. המזל הגדול הוא כמובן שמעולם לא פרצה שם שריפה אמיתית. לא, ברצינות, עם קאסט כזה גם אני הייתי מוכנה לעשות רי לוקיישן לשכונה, בטח בשביל לטעום מהקובה של אמא של יוני. לסדרה, כמו למרבית הסדרות מבית היוצר של הטלוויזיה החינוכית, הייתה אג'נדה גלויה וברורה: להסביר מושגים לשוניים ולתרגל תקשורת בינאישית (כבר למדתם לשלוח מברק???) ואג'נדה קצת פחות גלויה והיא לתת במה ודמויות להזדהות גם לצד הפחות מושמע ומוקרן בימים ההם: הצד המזרחי. ברגע זה בדיוק בוודאי נזכרתם בהופעתה הראשונה והמדהימה של עפרה חזה בטלוויזיה ממש בתוכנית הזו: קו נקודה קו... סוד הקסם: כולנו מאותה צ'כונה.
הצריף של תמרי הנגר 1970
ברור לי שבכלל לא צריך להזכיר את איזמרלדה החתולה המפונקת, את הצב הנעלב, החמור בילעם בעל השפה העשירה וכמובן תמרי הנגר. שני דברים תמוהים בשם הזה. תהיתם פעם איך בשנות השבעים מסתובב אדם מבוגר עם השם תמרי? אז היה מתאים יותר יחזקאל או צביקה, אבל תמרי? והבקתה המתפוררת הזו זה הכי טוב שלו? אז זהו, שלא. הוא היה בעיקר מספר אגדות ועשה זאת בעזרת הבובות הנפלאות של אריק סמית. צפייה מחודשת משותפת עם הטף באחד הפרקים (בינתיים רק ביוטיוב, לצערי) מדגימה איך האיכות והפשטות מצליחות לשבות ילדים גם היום. סוד הקסם: שלוות עולמים.
ריצ'רץ' 1980-1976
אין ספק, ריצ'רץ' היא תוכנית טלוויזיה של ילדים, שהוגשה על-ידי ילדים, בשביל ילדים. שני צוותי ילדים מנחים, כמעט כולם ילדים טובים ירושלים, שהביאו למרקע חן, תמימות ואהבת חיים. בכל פרק אפשר היה להתפקע מצחוק מרמי הג'ינג'י, להתאהב בנעמה היפה, להקשיב לאינפורמציה בלתי חשובה וכמובן לשמוע את סיפורי כולם בנושא התוכנית ובתגובה למכתבי הצופים. בעצם כל פרק היה דומה קצת למסיבת סוף שנה שהחבר'ה מארגנים. הכל הוגש בעברית משובחת, סוכריה שתתקשו מאוד למצוא במקומותינו היום. לשבחה של הטלוויזיה הלימודית ייאמר שהפרקים נשמרו ואף יצאו למכירה באוסף די.וי.די. שגם ילדים בעידן החדש נהנים ממנו הנאה צרופה. סוד הקסם: תסתכלו עליהם, תראו אותנו.
רגע עם דודלי 1981-1976
הנה עוד תוכנית אג'נדה חינוכית שנועדה להעשיר את הילדים הקטנטנים במיומנויות חברתיות של פתרון בעיות מעולמם. בתוכנית הראשונה, רגע (ציפי מור המופלאה) נמצא בתוך קופסאת קרטון במרכזה של המכולת של דודלי, והופך בדרך נס לילד אמיתי. מאז ועד הפרק האחרון (מלבד פרק אחד שצולם בטיול לנמל), צולמו פרקי התוכנית במכולת ובחצר (באולפן כמובן). רגע, דודלי וחבורת הילדים המחיזו, התווכחו, שרו ורקדו יחד עם פיסטוק (במשבצת המוזר - המבולבל) וחביתוש (במשבצת הפלא הטכנולוגי היחיד מאז ומעולם בערוץ הראשון), ותוך כדי חינכו דורות שלמים לערבות הדדית. יוחזר לאלתר אתם אומרים? בבקשה, מארזי הדי.וי.די כבר מזמן בחנויות. סוד הקסם: כאן מותר בהחלט להיות ילד ולא לדעת הכל, אבל אסור בתכלית האיסור לקחת מפתח של חביתוש בלי רשות מרגע ודודלי.
הקרוסלה 1979-1978
איך שהוא כשמעלים נוסטלגיה, היא נדחקת לשולי הזיכרון וממש לא בצדק. כלומר, תסכימו איתי שכשהאחראי על המוזיקה הוא מתי כספי והמבצעת היא חווה אלברשטיין... נו, איך לא נתמוגג מהתוצרים? כשאברהמל'ה מור הוא סבא לא חביב אלא גנן נרגן שלא כדאי להתעסק איתו, כששלמה וישנסקי מצחיק ומקסים וכשחנן ענן מתעופף ביותר ממובן אחד (עדיין צח כשלג), זה חייב להיות מוצר מצויין, וזה באמת היה. ההתרחשויות הפשוטות התרחשו להן בגינת המשחקים השכונתית, בין הקרוסלה שמסתובבת לאן שרק יוצאת לה, לבין גינתו של הגנן והענן של חנן. בכל פרק פיזזה חווה אלברשטיין בינות פרחי הגן, וכל השאר הצחיקו אותנו, התמימים של אז. סוד הקסם: רינת של פעם.
ואיך אפשר בלי: משפטי מחץ אלמותיים
"יואבי תיזהר, גוטמן מאחרייך!"
"אני שונא קובה!"
"אני פה, אני שם, אני בשום מקום בעולם!"
"אני לא דואג, אני רק קצת מודאג"
"מריץ' ורץ' יוצא ריץ' רץ' מפרה ויתוש? פרתוש!"
"לא לוקחים מפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי"
"אתה הורס לי את הגינה ומקלקל לי את המצברוח!"
"שלום לכם נופת צופים שלי"
"הרשו לי להוקיע את הטעות הרווחת!"
"ריץ' רץ' הטלוויזיה, רוממה, ירושלים, ולא לשכוח - אלינו לשלוח!"
ואתם מוזמנים כמובן להוסיף עוד מזכרונכם...