הניצול/רוצח מתאונת הדרכים הקשה בה נהרגו/נרצחו שישה בני אדם מתראיים בכלי התקשורת ומבקש תמיכה ורחמים. הוא אינו זוכר, הוא לא נהג, הוא לא יודע.
ירון ברכה איבד את אחיו התאום שאיתו גדל, טייל, עבד ובילה כל חייו. בכל העיתונים כתבות ענק על האובדן הכואב, כיצד השניים שרתו יחד, שיחקו כדורגל, טיילו בעולם ועשו חיים. אבל גם אותם חמישה בני אדם נוספים שנהרגו בתאונה המחרידה היו חלק ממשפחה - הורים, בנים, נכדים - וגם הם טיילו, עבדו ובילו ביחד ועם ילדיהם ובני משפחותיהם, וחייהם נגדעו כך לפתע ע"י רוצח, שעל-פי החשד ולכאורה, היה מסומם ושתוי ודהר במהירות של 170 קמ"ש כאילו היה קליע תותח אל תוך הצומת, כשהוא לוקח עימו חיים ומשנה לעד את חייהם של אנשים אחרים.
זמן מה לפני התאונה עוד חגגו האחים ברכה באירוע, רקדו, שמחו, שתו, וכנראה גם "תודלקו", ואז שיכורי שמחה וכוח דהרו אל הטרגדיה הנוראה. עכשיו מבקשים בני משפחתם השתתפות בכאב והבנה. ואנחנו אכן משתתפים ומביעים צער על אובדן האח, אך לרגע לא שוכחים את נסיבות התאונה ואת הגורם לה. כאשר יושבים אותם בנים/בנות, הורים, אחים/אחיות של החמישה הנוספים שנהרגו וצופים בירון ברכה מבקש תמיכה והבנה ליבם לבטח מתקשח ואינם מסוגלים להבין את חוצפתו של האיש.
אין שונה המקרה מאדם מסומם או שיכור שלקח נשק, ירה לכל עבר והרג אנשים חפים מפשע. תאונות אינן קורות הן נגרמות והתאונה הזו כלל וכלל לא הייתה מחויבת המציאות. מר ברכה אינו שונה מכל רוצח שפל אחר, אולי רק עניין הכוונה הפלילית יעמוד לו מנגד באשמה של רצח, וכנראה שלבסוף יורשע בהריגה ועונשו... שלילה לצמיתות ומקסימום מאסר שלוש שנים.
