בגידת הנבחרים

בדמוקרטיה הישראלית מותר לנבחרי העם לרמות את בוחריהם, לגנוב קולותיהם ולבגוד בהם. במקום לשמש כמשרתי הריבון, "העם", הפכו הנבחרים לאדוניו, העושים בקולו ככל העולה על רוחם למען תועלתם האישית. סוס שקם על רוכבו. עשו זאת גונן שגב ואלכס גולדפרב שנבחרו על בסיס מצע "צומת" של רפול, אך תמורת תפקידי שר וסגן שר (וגם מיצובישי) מכרו ליצחק רבין את מחוייבותם לבוחרים. עקב בגידתם עבר "הסכם אוסלו 2" בכנסת, ברוב של 61 מול 59. לתזכורת - הסכם אוסלו המקורי הגדיר רק עקרונות, כמו הכרה בהחלטות האו"ם והכרזה על נטישת האלימות והטרור; הצעדים המעשיים - העברת שטחים במסגרת "פעימות", מסירת רובים כדי שבאמצעותם יוכל ערפאת להדביר טרור "בלי 'בצלם' ובלי בג"צ" - נקבעו ב-"אוסלו 2". התוצאות ידועות. כמוהם נהגו לפניהם ואחריהם, אך על כולם התעלתה מפלגת "הליכוד" בימי שרון העליזים. הבגידה הפכה לנכס, נבחרי הליכוד התגאו בה. גם אחרי שהסנדק העביר תוכנית ההינתקות להכרעת מתפקדי הליכוד תוך התחייבות לכבד הכרעתם, ומעל בהתחייבותו אחרי שהכריעו חד-משמעית נגדו - המשיכה סיעת הליכוד בכנסת לתמוך במהלכיו. ח"כ מיכאל איתן, בתוקף מעמדו כיו"ר וועדת החוקה חוק ומשפט בכנסת, נתן ביסוס עקרוני/משפטי למעשה הנבלה. הוא הסביר כי אנחנו דמוקרטיה ייצוגית, לכן בבחירות מעניקים האזרחים לנבחריהם זכות לפעול לפי שיקול דעתם, חותמים להם על "צ'ק פתוח". לא מוצא חן בעיניי הבוחרים השימוש שעושים הנבחרים בזכות זאת - יבואו איתם חשבון בבחירות הבאות. מחוייבות למצע, לתוכנית, לדרך - אלה זוטות חסרות חשיבות, לדעת המשפטן והלוחם הוותיק בשחיתות, מיכאל איתן. למותר לציין, כי מיכאל איתן תמך בהינתקות. במאמרו "חוק בלתי חוקי - Lawless Law" (חובה לקרוא!), הוכיח השופט (בדימ.) אורי שטרוזמן בדיון מפורט, מדוע בגידת הנבחרים אינה מוסרית, מהווה הפרת חוזה עם הבוחרים, ולכן היא בלתי חוקית במהותה. ישפוט הקורא, איזה משני הטיעונים עומד במבחן הסבירות. השופט שטרוזמן השתמש במונחים מאופקים כמו "מעילה באמון" ו-"גניבת קולות"; מאחר שאינני שופט, אני מרשה לעצמי לקרוא לילד בשמו. במילון אבן-שושן מוגדרת "בגידה" כ-"מעילה, הפרה חמורה של אמון" - ואף הגדרה זאת היא בגדר לשון המעטה יחסית למעללי נבחרינו. בעת הקמת "קדימה" התראיינה ציפי לבני, שרת המשפטים דאז, תחת כל עץ רענן והסבירה, כי אבד כלח על מצע הליכוד ועל דרכו. "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן" היא ציטטה בלעג, מי שממשיך לדבוק באלה הוא דינוזאור מנותק מהמציאות, סופו להיכחד. מדוע לא טרחה לפעול לעידכון מצע מפלגתה לפני הבחירות כדי להתאימו למציאות כפי שראתה אותה, או לעזוב אז את הליכוד ולחבור למפלגה אחרת, המושרשת במציאות חיינו, לדעתה - והעדיפה להיבחר על בסיס מצע ארכאי זה, לרמות בוחריה ולגנוב קולותיהם? זאת לא הואילה שרת המשפטים הנאורה להסביר. רוב נבחרי הליכוד, לרבות אלה שבכנסת הנוכחית, נהגו בדומה לה, גם אם לא הפכו בגידה לאידיאולוגיה. גדעון סער "כיהן כיו"ר הקואליציה ... ופעל לשמירה על הקואליציה למרות התנגדותו לתוכנית ההינתקות". יובל שטייניץ שימש כיו"ר ועדת החוץ והביטחון וצידד בהינתקות פרט לנטישת "ציר פילדלפי". ראובן ריבלין, כיו"ר הכנסת, תמך בממשלת שרון ולא יצא חוצץ נגד רמיסת אשיות הדמוקרטיה. ללוחם הבלתי-נלאה בשחיתות מיכאל איתן, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, התייחסתי כבר קודם. פרט לעוזי לנדאו שפוטר על-ידי שרון, המשיכו שרי הליכוד לשבת בממשלתו ולתמוך במהלכיו. "ארבעת המוסקטרים" סילבן שלום, לימור לבנת, דני נווה וישראל כץ, אף סירבו תחילה להיפרד מכיסאותיהם כשנדרשו לכך על-ידי יו"ר המפלגה החדש, בנימין נתניהו - שבעצמו פרש מהממשלה רק שבועיים לפני ההינתקות (ואז עיסוקים בהולים בחו"ל אילצוהו לצאת מיידית מהארץ ולא להיות נוכח בעת ביצועה). אפילו "המורדים" בראשות עוזי לנדאו הסתפקו בסיסמה הנואלת, פרי-באושים של פרסומאי כלשהו "אוהבים אותך שרון, אנחנו נגד ההינתקות", ופעלו להפלתו רק כשהיה כבר מאוחר מדי. עד היום לא השכלתי להבין על מה אהבו אותו, אחרי שבגד בתוכנית ובמצע כדי למלט עצמו ממלתעות החוק. למיטב זכרוני, היחידי שזעק שהמלך הוא ערום היה איוב קרא. מעטים עוד זוכרים כי היה חבר-כנסת בשם זה. נדרש חוק שיחזיר הריבונות במדינה לריבון, "העם" - ויהפוך בגידה בבוחרים, הפיכת הכרעת הציבור בבחירות למרכולת בידי נבחרים מושחתים, לעבירה חמורה. החוק צריך לאסור על הנבחרים כל פעולה המנוגדת למצע לפיו נבחרו, ולהטיל סנקציות קשות על העבריינים - הקלה שבהן פסילת הצבעתם וסילוקם לצמיתות מהכנסת. הסנקציות צריכות להיות אף פליליות, כפי שמחייבים עקרונות החוק והמוסר ביחס למעשי רמאות, גניבה ובגידה קיצוניים. תוצאה מבורכת של החוקי תהיה גם בכך, שהמפלגות יאלצו להתייחס ברצינות למצעיהן - לא עוד סיסמאות נבובות שאין כל כוונה לפעול למימושן. הצעת חוק שהתייחסה באופן חלקי לנושא, לפיה תופסק כהונת ראש ממשלה שלא יעמוד בהתחייבותו בבחירות, הוצעה בכנסת הקודמת על-ידי צבי הנדל - ונדחתה בשלב חקיקה מוקדם. הציבור צריך לדרוש מנבחריו לחוקק חוק כזה כתנאי לתמיכתו בהם. אם לא יצלח הדבר בידם והחוק לא יעבור בכנסת הנוכחית, על כל מועמד להתחייב באופן אישי, כי אם ייבחר יהיה נאמן למצע ולתוכנית ולא ימעל באמון בוחריו, וכי יפעל להעברת חוק זה בכנסת הבאה. הציבור ישפוט הרשימות לבחירות הבאות גם לפי התנהלותן בנושא זה. יש לדרוש זאת מכל המפלגות (פרט אולי ל"קדימה" שהיא תולדה מעוותת של שחיתות ובגידת מנהיגיה - והאופורטוניזם הוא עקרונה הראשי, כנראה אף היחידי). ל"ליכוד" חוב מיוחד לבוחרים בגין התנהלות נבחריו, גם אלה המכהנים כעת מטעמו. אם ברצונו לשקם אמון הציבור בו, עליו לפעול ככל יכולתו לחקיקת חוק זה - אחרת, מי יאמין שנבחריו לא יחזרו שוב על מעלליהם בעבר? במציאות הפוליטית העכשווית אין לדעת מתי יהיו הבחירות הבאות, בסבירות גבוהה הן יתקיימו הרבה לפני מועדן הנקוב. כדי שבגידת הנבחרים לא תישנה, נדרשת פעילות מהירה ונמרצת למניעתה. אזרחי ישראל - אל תתנו להם שוב לרמות אתכם, שוב לגנוב קולותיכם, לבגוד בכם בפעם נוספת! ראו, הוזהרתם.