תרשו לי לדלג הפעם על דברי הנימוסין הרגילים ולדבר על משהו שכולכם הייתם אדיבים מספיק בשביל לא להזכיר אותו בעודי נמצא בחדר.
אני ראש ממשלה לא פופולרי.
הסקרים מעידים על כך שאני ראש ממשלה לא פופולרי, העיתונים דואגים להזכיר לציבור שאני ראש ממשלה לא פופולרי, חברינו מן האופוזיציה ובראשם ידידי מר נתניהו לא מחמיצים הזדמנות להדגיש שאני ראש ממשלה לא פופולרי, אפילו בתוך המפלגה שלנו יש מי שעוסקים בשאלת הפופולריות שלי.
אני חושב שהם צודקים. אני אכן ראש ממשלה לא פופולרי.
אולי זה יפתיע אחדים, אך אני יודע כיצד ראש ממשלה יכול להפוך לפופולרי.
יש עשרות דרכים שבהן ראש ממשלה מכהן יכול להפוך לפופולרי, והאמינו לי, אני שועל קרבות פוליטי ותיק, שיודע לקרוא את המפה.
אם הייתי פורץ את מסגרת התקציב ומחלק מיליארדי שקלים לרשויות מקומיות, להסתדרות, על-פי מידת הלחץ שמפעילים עלי, יכול להיות שהייתי הרבה יותר פופולרי.
אילו ניהלתי את מלחמת לבנון השנייה לפי דרישותיהם של פרשנים וגנרלים לשעבר, מתחיל במהלך הקרקעי בשבוע הראשון תוך סיכון חייהם של חיילי צה"ל, או נמנע מן המהלך הקרקעי בשבוע האחרון תוך סיכון הישגי הלחימה כולה, יכול להיות שהייתי הרבה יותר פופולרי.
אילו הייתי זונח את הטיפול בסוגיות הנערמות מדי בוקר על שולחני ומקדיש את זמני למאבק בהאשמות השחיתות נגדי, אילו עסקתי בקידום מצבי במקום בשיפור מצבם של אזרחי ישראל, אילו הקדשתי יותר לתדמית ופחות לכלכלה,
אילו דאגתי יותר ליחסי ציבור ופחות מהתחמשות החיזבאללה והחמאס, אילו הייתי מעדיף להיפגש עם עורכי דיני במקום עם יו"ר הרשות הפלשתינית במאמץ להחיות את תהליך השלום, יכול להיות שהיה לכם ראש ממשלה יותר פופולרי.
אילו עסקתי בהדלפות, יזמתי סקרים מחמיאים מטעמי, שילמתי לסוכנויות טוקבקים, חשפתי מידע על מי שבונים קריירה מהניסיון להפילי ומנצלים את המתקפות עלי כדי להחניף לציבור, קרוב לוודאי שהייתי הרבה יותר פופולרי.
אלא שאם זה המחיר, אני מעדיף להישאר לא פופולרי.
אני לא אדם תמים, חברות וחברים, אבל אני עדיין מאמין שגם האמת נחשבת. "אמת מארץ תצמח", כתוב בתהילים.
אנחנו חיים בעידן שבמקום האמת יש שקרים על גבי שקרים, במקום אחריות יש תחרות יופי פוליטית, במקום הגינות יש רשעות, אבל בסופו של דבר "אמת מארץ תצמח", אין אפשרות אחרת.
חישבו רגע על בסיס הנתונים שעל פיו מסיקים מסקנות. מה יודעים על המורכבות של קבלת החלטות בזמן מלחמה? מה יודעים באמת על המידע הממשי שמאחורי ההאשמות האישיות המופנות כלפי? מה יודעים על קבלת ההחלטות היומיומית שעל פיה מנוהלת המדינה?
מה יודעים על ראש ממשלה שקם כל בוקר לקלחת רעלים ומפעיל את קור רוחו ושיקול דעתו כדי לעשות את מלאכתו נאמנה כדבר שבשגרה?
חברי ועדת וינוגרד עדיין מוצפים בכמות חסרת תקדים של עדויות וחומרים ולומדים אותם.
על סמך מה יש בציבור ובמערכת הפוליטית החורצים דין, או שזה פשוט קל יותר לדבוק באפשרות הגרועה ביותר?
החקירות המתנהלות כנגדי, שרובן או כולן הומצאו על-ידי אינטרסנטים רודפי פרסום מהסוג הגרוע ביותר, מתבררות לאיטן על-ידי הגורמים המוסמכים תוך שיתוף פעולה מלא מצידי. אין לי מה להסתיר.
אני מכיר את הפרטים טוב יותר ותוהה - למה יש הבוחרים להאמין תמיד לאפשרות הגרועה ביותר?
מה גורם לאנשים להיות כאלה? מה גורם להם להאמין תמיד ברע מכל? מה גורם להם להעדיף קטנוניות על פני חזון, חשדנות על פני אמון, סכסכנות על פני הצורך לעבוד יחד?
ניהול המדינה המסובכת ביותר בעולם הופקד בידי. זה עיסוקי היחיד. עם האיום האירני אי אפשר להתמודד דרך זריעת פאניקה והאשמות.
בפערים החברתיים אי אפשר להיאבק דרך הצהרות חסרות אחריות. את שיקום הצבא צריך לעשות בזהירות ובשכל.
אלו הן משימות קשות, מורכבות, שצריכות להתבצע בסבלנות ,לא לאור הזרקורים, בחשיבה לטווח ארוך שאינה נושאת תוצאות מידיות. זוהי הברירה הקשה, אבל הצודקת.
הדרך האחרת היא להחליט תמיד להאמין באפשרות הגרועה ביותר.
אני לא מוכן להתמסר להיסטריה הזו. אני לא מוכן לפעול על-פי תכתיבי פופולריות. אני לא מוכן לבזבז את זמני בהתנצלויות בפני מי שמעדיפים לאמץ מראש את האפשרות הגרועה יותר.
אני יודע, כמוכם, שהפוליטיקה היא גם תחרות על ליבו של הציבור, אבל אני יודע גם שמדובר בריצה למרחקים ארוכים, שבה אסור לך להסיר את מבטך מהמטרה רק בגלל שיש הפרעות מצד הדרך.
למרות שאנחנו בעיצומה של עונת הציד, צר לי לאכזב את מתנגדי, אבל אני כאן כדי להנהיג ולעבוד, ולא כדי לענות להם:
לפי דוח העוני האחרון מתברר שלראשונה מזה שנים נבלמה העלייה במספר העניים בישראל - זה מקום העבודה שלי.
מספר המובטלים ודורשי העבודה ירד למספר הנמוך ביותר בעשר השנים שחלפו, והמגמה הזו צריכה להימשך - זה מקום העבודה שלי.
יש לנו רמטכ"ל חדש ועלינו לעזור לו בבנייתו של צה"ל ובחיזוק כוחו - זה מקום העבודה שלי.
המלחמה האחרונה, שכולם שמחים כל כך להכריז עליה ככישלון, דחקה את החיזבאללה מגבול הצפון והציבה במקומו את צבא לבנון ואת הכוח הבינלאומי - זה מקום העבודה שלי.
כל עוד יש ילד אחד בשדרות שאינו ישן מפחד הקסאמים - זה מקום העבודה שלי.
המאבק באירן בזירה הבינלאומית ובזירות נוספות שאתם אינכם יודעים עליהן, ובמקביל הניסיון לשים בפרופורציה את יצרני הפאניקה המקצועיים פה אצלנו - זה מקום העבודה שלי.
מעמדה הבינלאומי של ישראל טוב ויציב - זה מקום העבודה שלי.
גלעד שליט, אודי גולדווסר, אלדד רגב ושאר השבויים והנעדרים עוד לא חזרו הביתה - זה מקום העבודה שלי.
אני מכיר בדאגה שיש בחדר הזה, אני מבין אותה ואני יודע שעלי לקחת אותה ברצינות, אבל תשאלו את עצמכם דבר אחד.
לא רק כחברי מפלגה, אלא גם כאזרחים ישראלים אכפתיים: מה אתם מעדיפים - ראש ממשלה שעוסק בשאלה האם הוא פופולרי, או ראש ממשלה שעושה את העבודה.
כי מקום העבודה האמיתי שלי הוא מדינת ישראל. לשם כך נבחרתי, למשך ארבע שנות כהונה, ואין לי שום כוונות למעול באמון שנתן בי הבוחר. אני עובד אצלכם, ושלא תהיה טעות, אני מתכונן לעבוד אצלכם עוד זמן רב.
תודה רבה לכם.
