בימים אלה יצא לאור הספר בדרכי שלום - עיונים בהגות יהודית, מוגשים לשלום רוזנברג. הספר, בעריכת פרופ' בנימין איש שלום, ראה אור בהוצאת בית מורשה בירושלים.
הספר מכיל 36 מאמרים של מיטב הכותבים, ההולכים בדרכו של פרופ' רוזנברג ופותחים שערים לעולמות מחקריים והגותיים מרתקים בסוגיות של פרשנות, תרבות וזהות יהודית; מחשבת ישראל ומחשבת ההלכה. מחקרים על: הרמב"ם, רבי יוסף קארו, רבי נחמן מברסלב, רבי יעקב עמדן, רש"ר הירש, הרב קוק, החזון איש, ש"י עגנון, הרב יצחק הוטנר, יוסף שכטר, ישעיהו ליבוביץ, רי"ד סולובייצ'יק, פרופ' שושני, הרב אשלג, עמנואל לוינס, זהות יהודית, פילוסופיה וקולנוע, על החלום - הנרטיב והאגדה, אורתודוקסיה יהודית, אתגר הפוסט-מודרניזם.
ביקורת / יניב מזומן
בספר, בדרכי שלום, מצויים מאמרים שונים מכל מרחב ההגות היהודית, אין לו מבנה תמאטי או נושא אחד, הספר מבקש לשקף את מגוון תחומי העיון שהעסיקו את פרופ' שלום רוזנברג, לאורך השנים, שמו של הספר 'בדרכי שלום' מעיד על כך. הביוגרפיה של רוזנברג מרתקת, פרופסור בנימין איש שלום, שערך את הספר, תאר בדברי ההקדמה תחנות בחייו ובהתפתחות המחקר של פרופסור רוזנברג, אחת הנקודות המעניינות שאיש שלום עומד עליהם בתיאור שלו קשורה לשורשים של פרופסור רוזנברג - "משחר נעוריו תפסו לימוד התורה ומורשת ישראל מקום מרכזי בעולמו. שנות לימודיו בישיבה, לימוד התורה אצל ה'מלמדים', הקשר המיוחד שלו עם מר שושני המסתורי, ודמותו של אביו ז"ל שהיה יהודי שורשי מאוד - כל אלה נטעו בלבו של פרופ' שלום רוזנברג אהבה גדולה לתורה, ללומדיה, למסורת היהודית בכללה ולעם היהודי." (עמ' 10)
רוזנברג למד משושני באורוגוואי, כאשר היה סטודנט צעיר לתואר שני, ושושני היה אז בשנותיו האחרונות. מר שושני הוא דמות אניגמאטית, פלאית ועלומה. בין תלמידו - מעריציו של שושני נמנים הפילוסוף היהודי צרפתי לוינס, הסופר אלי ויזל וההיסטוריון והבלשן ד"ר משה קטן. שושני לא פרסם מאמרים או ספרים השפעתו על תלמידיו הייתה בזכות הסגולות יוצאת הדופן שלו. ברשימה של פרופסור רוזנברג החותמת את הספר, הוא סוקר את הדמויות שהשפיעו עליו מימי ילדותו ונעוריו עד לימודיו והוראתו באוניברסיטה העברית, מקומו של מר שושני כמובן אינו נפקד "אחרון בין הדמויות של שנים עברו, עומדת לפניי יום יום, דמותו המסתורית והמופלאה של פרופ' שושני, שעקץ אותנו ולא נתן לנו להירדם על האמיתות המקובלות ועל הקונצנזוסים השקריים".(עמ' 630) בספר מוקדשים שני מאמרים קצרים לדמותו של מר שושני, אך יש תחושה שרב הנסתר על הגלוי, אני מקווה שעוד ידובר על מר שושני העלום וסיפורו ומשנתו יצאו לאור.
בין המחקר של מדעי היהדות לבין עולמו של בית המדרש מתקיים מתח ארוך שנים, שורשיו של המתח הזה והסיבות לקיימו עמוקות ומורכבות. לעיתים, המתח בין המחקר האקדמי ללימוד הישיבתי הופך לעוינות של ממש, אך גם יש ניסיונות למצוא דרך להפוך את המתח והקונפליקט בין המחקר והעולם הישיבתי עד כדי שעולם המחקר יוכל לסייע בעבודת ה' של היהודי המאמין והוא לא יפריע לעבודתו המחקרית. רוזנברג מציע נוסחה לקיום המשותף של עולם דתי אורתודוכסי עם עולם המחקר וכותב את הדברים בצורה אירונית משהו "...פה ושם הואשמתי בכך שעמדתי המחקרית נובעת מדעותיי האורתודוקסיות. אני אוסף בזיכרוני האשמות אלה תוך תקווה שהן תילקחנה בחשבון, כשאתייצב, אחרי מאה ועשרים שנה, בפני בית דין של מעלה. אולם אני מאמין באורתודוקסיה לא פונדמנטליסטית, שתדע לחיות עם המחקר המדעי, תוך מודעות לכך שמחקר זה הוא תמיד על תנאי" (עמוד 628). אך מלבד זאת בעיני, אחד הדברים הבולטים שמייחדים את פרופ' רוזנברג זה שהוא אינטלקטואל ואיש רוח שלא עוסק רק במחקר, אלא הוא גם מצליח לצאת מגבולותיה של האקדמיה ופועל גם במישור החינוכי והציבורי. בנוסף, מצליח פרופ' רוזנברג להביע את רעיונותיו לא רק דרך השיח האקדמי שרחוק מרוב הקהל, בשנים האחרונות הוא כותב בכל שבת טור בעיתון ידיעות אחרונות ומרצה לקהל לא רק מעל בימות אקדמיות.
בספר שלושים וששה מאמרים שמשתרעים על פני כששת מאות וחמישים עמודים, אבל אולי המרגש שבניהם הוא של פרופסור רוזנברג עצמו, שכתוב בנימה אישית. אני מבקש לסיים טור זה עם ציטוט שנגע לליבי מתוך המאמר, אולי הסיפור הקצר הזה מלמד על אישיותו ועולמו של פרופסור רוזנברג לא פחות מאמרים ההגותיים שבספר - " לא אשכח אף פעם כיצד יום אחד מצאתי את השומר במחסן הביצים של תנובה, יושב ולומד את 'אדיר במרום' של הרמח"ל. הדבר דומה לשומר במועדון הלומד מכניקה קוונטית. אמרתי לו אז: אתה יודע כמה פעמים התחלתי לקרוא את הספר הזה ולא הבנתי ? באותו זמן הייתי כבר מרצה באוניברסיטה. היהודי הפשוט, שלא היה פשוט כלל, ענה לי: לא נורא, תנסה עוד פעם ועוד פעם ואולי תצליח. אלו היהודים הפשוטים שמצאתי ברחוב. (עמ' 631)