פרשת רמון-קלון

חיים רמון הורשע בביצוע מעשה מגונה. ההרשעה היא הרשעה והמעשה הוא מגונה, כלומר נושא קלון בחובו. מגונה (לפי מילון "רב מילים") הוא: "מכוער, גס, לא מנומס, מרגיז; הראוי לגינוי בשל היותו מנוגד לחוק, למוסר או לכללי הנימוס". מעשהו של רמון ניחן בכל המאפיינים הללו. עיתוי המעשה, ביום פרוץ המלחמה הכושלת בקיץ 2006, ממחיש עוד יותר את אטימותו של האיש. ההרשעה יצרה קשר בל-ינותק רמון-קלון. ההבחנה המתפתלת בין מעשה מגונה עם קלון לבין אותו מעשה ללא קלון נראית כ"משפטפטת". באמצעותה ניסו שופטיו של רמון גם להישאר נאמנים לפסק-דינם וגם להיכנע ללחץ תקשורתי בלתי הגון ובלתי הוגן שלא לחסום את מי שהורשע בעבירת מין, בדרכו חזרה אל שולחן הממשלה, בבחינת "לא תחסום שור בדישו". במציאות שנוצרה אף גורם אינו נראה טוב:

• שורת המקהלה של התקשורת כבר הרשיעה את נשיא המדינה, אף שטרם הוגש כתב אישום נגדו, אבל התגייסה כעדר כמעט אחיד נגד יקירה, אף לאחר שהורשע. במדינת האתרוגים, בתקשורת "הממלכתית" והאחרת, יש נטייה גורפת לקדם את מעמדם של ציפי לבני ("הנקייה"), של אהוד ברק ("המנוסה", עוד ניסיון כזה ואבדנו) ושל הבן יקיר לי חיים ("ילד הפלא") רמון-קלון, למרות שהשאיר אדמה חרוכה במקומות שונים בהם דרך בדרכו הציבורית המסוכנת. אותה תקשורת שכחה שקורבן העבירה אינו השר ארך-הלשון אלא החיילת שלפיה הוחדרה אותה הלשון. העיסוק הכפייתי בתקשורת בסיכויי חזרתו של רמון המורשע לממשלה התעלם לחלוטין ממשמעותה הערכית של העברה שעבר. התקשורת ראתה בהרשעת רמון עוול ובהשמטת הקלון - כאילו שניתן להשמיטו - תיקון חלקי של אותו עוול.

• המערכת המשפטית נבהלה ככל הנראה מכך שלא עמדה בציפיות מקהלת המעודדות וריככה את ההרשעה החד-משמעית, בכך שמחקה ממנה את רכיב הקלון. בכך היא עמעמה את המסר הערכי החשוב שנכלל בפסק-הדין ובמידה מסוימת קרצה לאנשי שררה שמעשים מגונים שלהם לא בהכרח מרחיקים אותם מכיסאותיהם. יש לקוות שבג"צ והציבור ישכילו להותיר את הקלון במקומו הנכון.

• המערכת המחוקקת, ובמיוחד ח"כיות קולניות בתוכה, שתבעו את הדחתו של נשיא המדינה שטרם הואשם, נאלמה לפתע דום, כלומר השלימה עם התרת-הדם הכרוכה בנטילת עוקץ הקלון מתוך ההרשעה וסלילת דרכו של המורשע בחזרה לממשלה.

• המערכת המשטרתית, שאיבדה מועמד מוכשר לתפקיד המפכ"ל בגלל כתם שנכלל בזיכויו מלפני 13 שנים, בעוד שהרשעה "ללא קלון" עלולה שלא לפסול את רמון-קלון מלהיות שר.

• המערכת הממשלתית המידרדרת לסוף דרכה, שבה ראש הממשלה ושר האוצר מצויים בטיפולם של היועץ המשפטי ושל המשטרה, והשואפת לקבל שחקן חיזוק בדמותו של עבריין שזה עתה הורשע. המערת פריצים היתה ממשלת ישראל? ממשלה אשר קופת שרצים כבר תלויה על גבה עומדת להפוך לממשלת זדון-רמון-קלון. ממשלה שהעומד בראשה אפילו לא מצא לנכון להביע הבנה לחוויה המפוקפקת שחוותה חיילת בלשכתו, אבל מייחל לרגע שבו העבריין המורשע יצטרף לממשלתו, ראויה לאות קלון.