וינוגרד, אל תהיה משת"פ של אולמרט

שלום לך, כבוד השופט (בדימ.) וינוגרד, נפגשנו לראשונה פנים אל פנים בשלהי שנות השמונים, כאשר ביקשתי לפרסם את "הגביר" - ספרי הביוגרפי על מעללי שחיתותו של יו"ר ועדת הכספים של הכנסת דאז, ח"כ אברהם שפירא המנוח. באותה העת כיהנת כנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב ונדרשת לדון בעתירה של שפירא, שפנה לבית המשפט בדרישה לאסור עלי את פרסום הספר. בקביעה שנויה במחלוקת, קיבלת את טענותיו של שפירא ופסקת שיש למנוע את פרסום הספר, אלא אם אתן לשפירא ולבאי-כוחו את הזכות לעיין בספר טרם פרסומו, כדי שיוכלו, לגישתך, להתגונן ולהגיש תביעת לשון הרע. למרות שהבהרתי לך במהלך המשפט - באמצעות עו"ד שלמה ליבליך, פרקליטי המנוח - כי שפירא קיבל ממני רשימה של עשרות שאלות במהלך כתיבת הספר, כדי שיגיב עליהן באמצעות עו"ד רם כספי, אך במקום לענות עליהן הוא העדיף לנסות לשחד אותי, גילית אטימות לטענותי. דומה כי לא הבנת אז שאם אעשה כפי שהצעת, ייווצר תקדים מסוכן שלפיו כל סופר, עיתונאי, שדר רדיו, עורך תוכנית טלוויזיה, מחזאי, משורר, ואולי גם צייר ופסל, יאלצו לקבל אישור מוקדם לכל כתבה או יצירה שנוגעת לאישיות שאינה מוכנה לשתף עמם פעולה. חרה לי לראות איך התרפסת בפני שפירא בשעה שניצב על דוכן העדים, בעוד שכלפי הפגנת חוסר סבלנות. הטעם לכך היה שקוף. שפירא, מתוקף מעמדו הפוליטי, יכול היה לסדר לך מינוי לכהונה בבית המשפט העליון. אני, לעומת זאת, יכולתי להציע לך רק את האמת ואת כרטיס הביקור שלי כלוחם ללא חת בשחיתות הציבורית. נראה שערכים אלה לא העסיקו אותך בפרשה זו. למזלי, אהרן ברק, שכיהן באותה העת כמשנה לנשיא בית המשפט העליון, קיבל את ערעורי על החלטתך המוזרה והתיר את הוצאת הספר לאור. בפסק דינו הוא נזף בך, ומאוחר יותר - וזה ידוע ובדוק - אף סיכל את מועמדותך לבית המשפט העליון בגלל עמדתך הבעייתית (שנחשפה בפרשה זו) בסוגיית חופש הביטוי. אגב, ברק הציע לשפירא להגיש נגדי תביעת לשון הרע אם יחשוב כי יש בספר משום הוצאת דיבה נגדו, אך שפירא לא עשה כן. החלטתך למנוע את הפצת הספר מחשש לפגיעה בשמו הטוב של שפירא נראית מאז כל-כך עלובה. פסיקתו של בית המשפט העליון בפרשת "הגביר" - אבנרי נגד שפירא - הפכה לסמן-דרך בתולדות המשפט הישראלי ונלמדת מאז בפקולטות למשפטים. אני בהחלט חש מסופק מכך שתרמתי משהו למען השרשת העיקרון של זכות הציבור לדעת ונגד הניסיון לסתום פיות של עיתונאים. אדוני, אחרי מלחמת לבנון השנייה עתרה עמותת אומ"ץ לבג"צ בדרישה לחייב את ראש הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית לבחינת כשלי המלחמה בחזית ובעורף, ועדה בלתי תלויה שחבריה ימונו על-ידי נשיאת בית המשפט העליון, ושמסקנותיה יוכלו להביא להדחת ראש הממשלה, שר הביטחון וקציני צבא בכירים, ואפילו לחילופי שלטון. כוחה של ועדה מעין זו כרוך בין היתר בכך שמתוקף מעמדה, העדים שיופיעו בפניה מחויבים לספר את האמת, את כל האמת ורק את האמת, אם אינם רוצים לשאת בתוצאות הפליליות של מתן עדות שקר. ראש הממשלה, רמאי סידרתי שאינו מהסס לשקר גם בעדות בפני שופטים, חשש ממסקנותיה של ועדת חקירה ממלכתית והעדיף למנות בעצמו את חוקריו, במתכונת של ועדת בדיקה ממשלתית, וכך להעמיד את חברי הממשלה ואת הציבור כולו בפני עובדה מוגמרת. למען הסר ספק, אתה היית ברירת המחדל שלו בתפקיד יו"ר ועדת הבדיקה. קדמו לך מועמדים אחרים. חלקם התחמקו מליטול את התפקיד; אחד הסכים - נחום אדמוני, ראש המוסד לשעבר - אבל נאלץ לוותר על התענוג לנוכח הדרישה הציבורית שבראש הוועדה יכהן שופט. אתה, מצידך, לא החמצת את ההזדמנות הבלתי חוזרת הזאת לשוב אל מרכז הבמה הציבורית. בגיל שמונים, רק מעטים זוכים לכך. היו כאלה שאמרו שבגיל הזה אדם יכול כבר להרשות לעצמו להיות בלתי תלוי ואמיץ, אבל בניגוד אלי, הם לא מכירים אותך. צפויה להם אכזבה. לי אין ולא היו כל ציפיות ממך בהקשר הזה. לצערי הרב, אהוד אולמרט זכה מן ההפקר: עתירתנו לחייב אותו להקים ועדת חקירה ממלכתית נדחתה על-ידי בית המשפט העליון ברוב של ארבעה שופטים נגד שלושה. נותרנו אפוא עם ברירת המחדל הבעייתית: ועדת הבדיקה שבראשותך, שמלכתחילה לא נהנתה מאמון הציבור. לא בכדי נאלצתם לאטום את אוזניכם בפני קולות המחאה של אלפי חיילי מילואים, שקראו לך ולחבריך לוועדה לא לקבל על עצמכם את המינוי. יש בי אמונה שלא ירחק היום שבו תתפכחו ותבינו שאתם פיון קטן בלוח השחמט של ראש הממשלה, אדם שהשחית את המדינה מן המסד עד הטפחות. כולי תקווה שתובנה זו תדרבן אתכם להתייצב מולו באומץ ולדרוש ממנו להתפטר לאלתר. מי שהיה עדיין ספקן לגבי היקף הנוכלות שהפגין אולמרט בהקמת הוועדה שבראשותך, ודאי שינה את דעתו כשהתברר בדיעבד כי כתב המינוי שלה, שנוסח בערמומיות ובתחכום על-ידי אולמרט ואנשיו, מעקר מראש את האפשרות שהוועדה תוכל להמליץ על הדחתו ומפנה אותה לנעוץ את שיניה בדרג הצבאי, שכמה מבכיריו כבר שילמו את מחיר המלחמה. העיתונאי אמיר אורן, שחשף בסוף השבוע את הפרטים המביכים הללו בהארץ, ציין במאמרו בצדק כי לאור המשתמע מכך, "בהסכימם לכהן בוועדה, הפכו עצמם וינוגרד וארבעת חבריו למשתפי פעולה עם אולמרט. אפילו נחרדו לשמע עדותו ולמראה החומר, אין בסמכותם, עם כל הרצון הרע, להמליץ בפני ממשלת אולמרט מה לעשות בממשלת אולמרט. בצמרת צה"ל - כן. בפרץ - כן, חלקית". מר וינוגרד הנכבד: אני מבקש להבין איך קרה ששני משפטנים בכירים, אתה וחברת הוועדה פרופ' רות גביזון, לא עמדתם על רגליכם הקדמיות כדי לשנות את נוסח כתב המינוי. בעלי לשונות רעות כבר קושרים את המחדל הזה לטענה שגביזון מצפה למינוי לבית המשפט עליון בתמיכתו של ראש הממשלה. למען כולנו, אני מקווה שהם טועים. בכל מקרה, גם אם גביזון ואתה תמצאו בסוף דרך משפטית עוקפת להפנות אצבע מאשימה כלפי ראש הממשלה, תנוח דעתך המלומדה שאולמרט כבר ימצא את הדרך לתחמן את הממשלה, שממילא אינה מחויבת לקבל את מסקנותיכם. אולמרט עצמו רמז בראיונות החג שנערכו עמו, כי קרוב לוודאי שהוא ימנה ועדת שרים שתדון בדרכי יישום המלצותיכם. ועדה זו תשב על המדוכה כמה חודשים, והוא - כדרכו הנלוזה בקודש - ינווט את עבודתה מאחורי הקלעים, באמצעות אחד מנאמניו. ספק האם ועדה זו, אם אכן תקום, תסיק מסקנות על מסקנותיכם בעתיד הנראה לעין, ואולי כבר אז אולמרט לא יהיה ראש ממשלה, לא בגללך חלילה, אלא בגלל מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, שאינם סרים למרותו. בשבועות האחרונים נרמז כי ועדת הבדיקה שבראשותך עושה בכל זאת מלאכה יסודית ונאמנה, והיא עוד תפתיע את כולנו. הפרטים שפורסמו מתוך עדויותיהם של המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, צבוע ותיק, ושל ראש אגף המודיעין לשעבר, אלוף (במיל.) עמוס מלכא, בעבר אחד המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל - עדויות שבחלקן לא החמיאו לדרג המדיני - הצטיירו לשעה קלה כסנונית שמבשרת על בוא האביב, אך עד מהרה הגיעה עונת הקומבינות: בחרתם לסייע לאולמרט בניסיונותיו הנמרצים למנוע את פרסום עדותו בפניכם ואת פרסום עדויותיהם של שר הביטחון, עמיר פרץ, ושל הרמטכ"ל לשעבר, רב-אלוף (במיל.) דן חלוץ, פרסום אשר לבטח יביך אותו ויערער עוד יותר את אמון הציבור בממשלה שבראשותו. פרסום עדויותיהם של שלושת הבכירים - אולמרט, פרץ וחלוץ - הוא חלק מהתחייבות שנטלת על עצמך בעקבות עתירתה של ח"כ זהבה גלאון, שפנתה לבג"צ בדרישה לחייב את הוועדה לפרסם את תמלילי כל העדויות, בכפוף למגבלות הצנזורה. למרות שאתה נוהג כאיש של כבוד ושומר על החוק כעל קוצו של יו"ד, לא עמדת בהבטחתך. במקום זאת, הגשתם ברגע האחרון עתירה משלכם לבג"צ, בניסיון לפטור את הוועדה מההתחייבות, בנימוק שפרסום העדויות כרוך כביכול בפגיעה של ממש בבטחון המדינה. השימוש הפסול במונח "בטחון המדינה" מגיע מבית מדרשו של ראש הממשלה. הוא היה הראשון שהשתמש בנימוק הכזב הזה בניסיון לחלץ את עצמו מאי-נעימות, כאשר טען - יומיים לפני הגשת עתירתכם - שאם עדותו תפורסם בערב החג, יהיה בכך משום פגיעה מהותית בבטחון המדינה. בטיעון הזה יש משום חוצפה רבה, אם נזכור שאולמרט עצמו הדליף לכתבי החצר שלו, וכן חשף בראיונות גלויים לכלי התקשורת, חלקים "נוחים" יותר מתוך עדותו בפני הוועדה. במקביל, אולמרט ואנשיו ניסו להציג אותך כיו"ר ועדה חלש, כנוע ונגרר, ובעצם אולי צדקו בכך, שהרי נפלת בפח עמוס העקרבים שלהם וחזרת כמו תוכי על נימוקי "בטחון המדינה" (בהזדמנות זו, אזכיר לך כי לפני כמה חודשים היתה לראש הממשלה האחראי כל-כך שלנו פליטת פה אומללה בעניין יכולתה הגרעינית של מדינת ישראל. פניתי אז אל היועץ המשפטי לממשלה בבקשה לבחון את העמדתו לדין באשמת גילוי סודות מדינה, אך הוא דחה את בקשתי); הרי היה לכם די והותר זמן לפרסם תמלילים מצונזרים בקפידה, שחשיפתם לא תהווה פגיעה בבטחון המדינה. הצנזורית הצבאית הראשית לשעבר, תת-אלוף (במיל.) רחל דולב, האמונה עלי, אמרה בפירוש שאין בעיה לעשות זאת. אני תמה על כך ששני "הביטחוניסטים" בוועדה, האלופים (במיל.) מנחם עינן וחיים נדל, לא יצאו חוצץ נגדך בסוגייה זו ולא קראו לך לסדר. בחבר הוועדה החמישי, פרופ' יחזקאל דרור, מלכתחילה לא תליתי תקוות גדולות. בערב החג הוציא בג"צ צו על תנאי, בו נדרשת המדינה לנמק בתוך ימים ספורים מדוע לא פורסמו תמלילי העדויות. ייתכן שהפרשה תסתיים בכך שבית המשפט יחייב אתכם לפרסמם. במקרה כזה, הפרת הצו היא מעשה פלילי שאכן מתאים לאולמרט, מורה הנבוכים שלך. עו"ד פרופ' מיכאל קורינאלדי, פרקליטה של עמותת אומ"ץ, שהגיש בשמנו את העתירה בנושא הקמת ועדת החקירה הממלכתית, חשף בסוף השבוע עובדה מאלפת: בתגובת פרקליטות המדינה לעתירתנו נטען כי הוועדה שבראשותך היא גוף עצמאי לחלוטין, ולכן הפרקליטות אינה מייצגת אותה. והנה, בעתירתה של ח"כ גלאון, שעדיין תלויה ועומדת, נתבקשה הפרקליטות לייצג את עמדתכם. נוצרה כאן תסבוכת משפטית שהמדינה תיאלץ לתת עליה את הדעת. כבוד השופט וינוגרד: כאשר מונית לעמוד בראשות ועדת הבדיקה, ניתנה לך הזדמנות בלתי חוזרת לתרום לבטחון המדינה. תוכל לממשה אם תפעל בכל דרך להדחתו של אולמרט, ראש ממשלה מושחת שקלונו הוכח, בין היתר, במינוי שר ביטחון חסר ישע רק משום שהתאווה להוסיף לשלוט במשרד האוצר - שיקולים של שלטון המסייע להון, אשר מנחים את פעילותו בכל התחומים. עליך להתעשת באופן מיידי: להיות עצמאי, להפגין אומץ לב ונחישות, ובעיקר להשתחרר מחיבוק הדוב ההרסני שבו עוטף אותך אולמרט, חיבוק שעלול לפגוע בכולנו. אם לא תעשה כך, הוועדה שבראשותך תיזכר לדיראון עולם כוועדה ששימשה חותמת גומי לראש ממשלה שמתעתע בכולנו וסייעה לו להמשיך בכהונתו הרת האסון.