|
גם בתוך שאון הקריסה הפנימית האדירה של אוליגרכיית ה"הינתקות" הישראליסטית, מזדקר ה"צומוד" של עמיר פרץ לכס שר הביטחון, כמפץ מיוחד. בלון פלא: נפוח, אך ממולא בריק. מתכווץ ללא הפסקה, ברעש אדיר, אך אינו נופל. אבל בלון שהוא איום קיומי אמיתי. איום תלת-ראשי:
(א) בעצם ישיבתו על ברז ההחלטות (ב) בחרפת הענק שהוא ממיט על ישראל ו-(ג) בחוסר האונים של ישראל לתקן את הטעות הכל-כך ברורה. כי גם הסתננותו לכס וגם המשך היצמדותו לו, בצל ביזיון המלחמה וצבר ה"יציאות" היומיות המבישות, חשפו ומציפים bug מסוכן במערכת ההפעלה הנוכחית של מדינת ישראל. Bug שמחייב תיקון דחוף. כי פירצה יש לסגור, גם אם המערכת הנוכחית היא בשלב שירת הברבור שלה, ומערכת חדשה, שתחליף את הישנה-המקרטעת היא הכרח קיומי ומחוייבת המציאות.
כאן אפשר לקבוע בוודאות, שגם האבחנה וגם התיקון אינם צריכים לחכות לוינוגרד, ואסור שיחכו. גם כי אין את הלוקסוס לחכות, וגם כי ההיתממות שבהמתנה לחכמה שתצא מהוועדה, היא עלבון לאינטליגנציה. עלבון, שאם לא יתוקן מיידית, עלול המינוי של קליגולה את סוסו האהוב - אינקיטטוס, לקונסול ברומא, להיות קטן עליו.
שלוש הערות מקדמיות
(1) אינני מכיר את מר פרץ אישית וכל תובנתי מהתופעה היא מהתקשורת. ומה עם הזהירות המתחייבת מהתשקורת הישראליסטית? ובכן, שמכיוון שמדובר בסמולן כלבבה, סביר שהמצב האמיתי עוד חמור הרבה יותר; "קל וחומר" פשוט...
(2) לכאורה, צריך לשמר ולטפח את ה"מִינִיסטריות" המגוחכת, ולא "לשרוף" אותה. כי הרי כל להג בומבסטי, כל הפעלה חובבנית וכל שלומיאליות עילגת שיוצאים ממנה, עושים "נהפוך הוא" לכוונה הרעה ממנה באו, ומכים ב"אליטה" השלטת. אך מגיע רגע שבו מיצינו את הבזיון, והכלל "אם הוא לא היה שלי, הייתי צוחק", מתחיל לתפוס.
(3) יש אי נוחות לדבר בפרץ אישית. למה? - כי נראה, שפעולותיו אינן על רוע סמולני נטו, אלא יותר פרפורי הישרדות פוליטית. פרפורים חסרי-שכל לראייתי, אך לא לדעתו. והוא, כסופר-אופורטוניסט בעל עור של פיל, כבר הוכיח, שהוא יודע גם לגנוב מפלגה וגם לקשור את קהל היעד שלו: הסקטור הערבי במפלגת העבודה!
מיותר להסביר למה ואיך יכול שר ממונה להזיק למערכת אותה הוא מנהל ולמטרה עליה הוא מופקד. עמיר פרץ כשר ביטחון, הוא שילוב נדיר של עם-ארציות ויעוד סמולני: נזק על בטוח. כי מלכתחילה, סמולן הוא אנטי-חומר לביטחון אמיתי של ישראל. מודגש בזאת: 'סמולן', לא לבלבל עם איש שמאל, ו'ביטחון אמיתי' שהוא כמובן ההיפך מ'כאילו-ביטחון'. ה"כאילו-ביטחון" זה רק תרוץ שקוף ושחוק לטיהור אתני של יהודים מנחלתם, ולהפקרת חיי ישראל בידי "המתונים" לתחפושותיהם: הרש"פ, הוואהאביסטים, חללי אל-אקצה מפלג ברגותי, שומרי המינהרות בפילדלפי, וכו' וכו' וכו'.
שר סמולני, מוכוון מראש למנוע מישראל ניצחון על אויביה ובוודאי שלא לצרוב באויב תודעת הפסד. כי הרי צריבה כזו מחייבת לקיחת אדמה מהתוקפן, לצמיתות. יתרה מזאת, אצל שר ביטחון סמולני, הכל מראש הפוך: "עוזר לענייני התיישבות" זה הממונה על החרבת יישובים ("מאחזים לא מורשים" בלשונם). "יועץ משפטי" (מן הסתם, מינוי של שלום אך-שווא) אמור לתאם תואנות גרוש לא-חוקי עם החברים בבג"צ, ולהפוך כל חריגת בנייה לעבירה פלילית.
וסגן השר? - הוא מונה ע"ס נדוניה נכבדה: בגידה מוכחת והסתה מוכחת. בגידה ביעוץ שנתן לצוות בייקר-האמילטון לבחינת המלחמה בעירק; צוות שקבע - כצפוי - שעל ישראל לשלם - באדמה - את מחיר ההֵחלצות של ארה"ב משם (דרך אגב, בארה"ב בייקר רשום כסוכן רשמי של ערב הסעודית!). ואשר להסתה, זה אותו סנה שקרא לירות במפגינים כתומים בטרם ה"הינתקות", בנימוק ש"מלחמת אזרחים אכזרית והרסנית עיצבה את דמותה הדמוקרטית של ארצות הברית...". כך, "שר הביטחון" יכול להתרכז בהפרחת ספינים למסירת הגולן ובמשיכת אסד לאיים בפתיחה במלחמה למען מטרה זו, שכן רק כך יוכל הוא לממש את סמולנותו. והכל, כמובן, למען הביטחון...
(ב) למה חרפת הענק היא איום קיומי?
זה ששר הביטחון של ישראל הופך לבדיחה עולמית זה איום קיומי. זה ששר הביטחון של ישראל נוסע לארה"ב ופקידי ממשל מתביישים להיפגש איתו כדי לא לעשות מעצמם צחוק, זה דוקר גם אותי. זה שנאסראללה מתייחס לפרץ בהקשר שהצחוק יפה לבריאות, זה רע לכולנו.
לערבים, גם לאלה שרוצים - גם אם בהסתר - ישראל חזקה באזור, משדר פיאסקו פרץ: "המדינה הציונית השתגעה, ולכן דרך הג'יהאד לשחרור אל-קודס - עובדת". לאירופים (בהכללה כמובן) זה נותן קורטוב של הצדקה לאנטישמיות המובנית שכל כך עמלו להסוות, ולתובנה לה החלו לתת דרור לאחרונה, שהקמת ישראל היתה שגיאה. ואשר למיעוט הפילושמי בעולם - נוצרים אוואנגליסטים בארה"ב ובאירופה ומעט יפנים אוהדים, להם זה לא מוסיף בריאות לראות את חזון הנביאים יורד מהפסים. וההנהגות הממוסדות בכל מדינות המערב אינן יכולות להתנתק מדעת הקהל שלהן.
יתרה מזאת, מאז גנב טרוף הסמולֶנֶת את ישראל, הפך הבוז להיות המנוע העיקרי ביחס הערבים לישראל, ובחיזוק אמונתם בדרך הג'יהאד. כי מדינת ישראל, שהסבה את יעודה ממדינה יהודית ומדינת היהודים, להיות ארגון מתכלה למסירת אדמות ציון לערבים, ולהקמת מדינה ערבית נוספת על חורבות יישובים יהודיים פורחים, מעוררת אצל הערבי את הבוז. בוז למי שמתכחש לאדמתו. בוז למי שמתאכזר סתם ככה לאחיו. בוז למי שזוחל כדי לפייסן אותם. ועם מי שבזים לו, לא רק שלא עושים שלום, אלא חובה לסלק אותו מהכפר. ואין כמו שר ביטחון סתום משקפת להאדיר את הבוז הערבי לישראל, ומתוך כך, את מחויבותו להשמדת ישראל.
(ג) למה חוסר האונים של ישראל היא איום קיומי?
במקרה פרץ, האומה היהודית כולה - לשבטיה - כולל הממסד הישראלי, ואפילו ה"אליטה" הישראליסטית השלטת, כולם מסכימים: הוא לא צריך להיות שם. אנשי המילואים. חברי מפלגתו - "הסכינאים", בעלי הברית ב'קדימה' ואפילו "מעצבי דעת הקהל" מ'הארץ'. סקרים, למרות הטייתם הידועה, נוקבים במספר המדהים 99% - שחולקים הכרה זו. ממש כמו תוצאת בחירות אצל סטאלין!
אבל, כאן העוקץ: יש בזיון ואין תיקון. קצרה ידה של המערכת. קצרה ידו של החוק. קצרה ידם של נאמני ישראל. קצרה ידם של האזרחים התמימים, מלממש את התיקון. ההינתקות האמריקנית מעירק כבר באוויר. המלחמה בצפון כבר בקנה. הביצור והמינהור של חבל עזה ידועים, ערביי ישראל בדרך להיות סוס טרויאני לוחם, ומעל לכל: הסכנה הגרעינית נושפת בעורפנו, אך דבר לא יזיז את חמורו של מג'אדלה, את סוסו של קליגולה.
המעיין בספר החוקים של מדינת ישראל - חוק יסוד הממשלה, לא ימצא שם מילה לגבי איכויות נדרשות משר או מסגן שר. נבצרות ופסלות נשלפות רק על פשעים, קלון, או אילוצי בריאות. פוליטיקאי אינו חייב באישורי תקשי"ר, ובעצם יכול להיות חמור-גרם, או אפילו אויב מושבע וגלוי של המדינה. כמו שממחיש השר מג'אדלה. היוצא מן הכלל הוא מי שפישל בגדול והמערכת הפוליטית קשרה לצלוב אותו ע"י ועדה. או אז, לגביו, יוצא צו הרחקה, כדרך ועדת כהן באירוע סברה&שאתילה. כמובן שבמקרה המצער הנ"ל יסתבר בדיעבד, שהיה צריך להרחיק את בעל פוטנציאל ההרס השטני וחסר המצפון מכל נגיעה בגורל ישראל, ולא להצטמצם למשרה אחת בלבד.
תיקון אפשרי?
קודם כל, ובלי להיכנס לפרוט המכניזם, חובה על ישראל - כאומה חפצת חיים, לפנות את עמיר פרץ מכסאו; מיד, ובלי שום התניות. 'סור מרע' דחוף. בדיקטטורה אבסולוטית אפשר למנות את סוסו של השליט לקונסול או לשר מדע. במדינה לא-מטורפת, אסור שדבר כזה יקרה ו/או יתמשך. לכן, חובה על המחוקקים לתקן לכך חוק חרום. לכן, חובה על כל אזרח שפוי/נאמן לעשות ככל יכולתו להסרת הנגע, ולא לשחק 'ראש קטן' שהמחוקקים יוציאו עבורו את הערמונים מהאש. כל מרי אזרחי שיבריא את המערכת - טוב, גם אם בחטא הגדול - ה"הינתקות", זה לא צלח: שביתה כללית (עם צמיגים?). הפגנת שבת. עצירת אימונים. אי ציות-עיוור וכד'. ומעל לכל בעלי החוב, מתנוססת חובת שותפי הקואליציה של עמיר פרץ מ"המחנה הלאומי" - 'ש"ס' ו'ישראל ביתנו': נשגב מבינתי, איך ארגונים פוליטיים שמנפנפים בפיקוח נפש מעל לכל, יכולים לחיות עם סיכון נפש כזה.
לאחר שכובתה שריפה, צריך להתפנות לפתרון מערכתי. עם זאת, צריך להכיר בכך שאין פתרון מדף אינסטנט למינוי שר בHטחון מקצועי, מאורגן, אמין, נאמן ובעל ראייה אסטרטגית נכונה, בתהליך 'בטוח'. למה? כי זה אינו ענין טכני בלבד, אלא פועל יוצא מתשתית הממשל. ותשתית זו זועקת לתיקון. זועקת מכל חדר חקירות, מכל פס"ד סדומאי ומכל "קאראווילה". אבל מעל לכל, תיקונה מותנה כיום בתיקון חטא ה"הינתקות", וזה השורש האמיתי, ובו הכל מתחבר.
ומכיוון שהכל מתחבר, אני מאמין באמונה שלמה ומעריך באופן ריאלי, שתיקון חטא ה"הינתקות" יכול וצריך להתחיל בקפיצת נחשון: בשיבה אמיתית לחומש, למשל. |
