כל מי שחולף על פני הכיכר המרכזית של רחוב קליאה ויקטוריה, מרחובותיה המרכזיים של בוקרשט, אינו יכול שלא להבחין בתמונה העגומה, הזועקת לשמים: בדומיה מוחלטת ניצב שם משמר-מחאה יומי של קשישים, מזי רעב, כשעל חזיהם מתנוססת כרזת-ענק בנוסח: "איננו יכולים עוד". הכרזה, המתורגמת לשלוש שפות, מבטאת את מצבם הכלכלי המעורער של אותם קשישים, שהגיעו עד לעברי פי פחת.
ואכן, מספר לא-מבוטל של קשישים רומנים לא הצליחו, עדיין, להתאושש ממשטר העריצות שהנהיג הרודן ניקולאי צ'אושסקו ושהותיר אותם בחוסר כל. כיום הם זרוקים לרחוב כמקבצי-נדבות, משוועים לחסדיהם של העוברים-ושבים לפת-לחם. בתמונה העגומה הזו חזינו בימים אלה במו עינינו. באותה שעה נוכחנו גם בשוד אלים של זקן, סמוך לתחנת-אוטובוס. היה זה כששלושה בריונים צעירים זינקו לעברו, הפילוהו ארצה ושדדו ממנו את המעות המעטות שהיו בכיסו.
אלא שבצד שתי תמונות עגומות אלה חזינו גם באלומת-אור גדולה. בוקרשט, עיר של ניגודים משוועים, עושה כיום כל שלאל-ידה כדי להוכיח עצמה מול השוק האירופי המשותף, שאליו הצטרפה בתחילת השנה האזרחית הנוכחית. כך, למשל, היא מצוייה כעת בתנופת-בנייה בלתי-פוסקת ונוקטת צעדים נמרצים לשפר את התשתית הרעועה שהותיר אחריו משטר האימים הקומוניסטי. מעל לכל היא בזה לעבר הקומוניסטי האפל, ואם לא די בכך היא גם פוסחת, במתכוון, על תקופת המלוכה שהיתה נהוגה בשנים עברו ברומניה.
תחת זאת היא מאמצת, באדיקות רבה, את הלכי הרוח של המערב ומחקה את דרכיו ומנהגיו על כל צעד ושעל. כך, למשל, חולפות בכבישי העיר פחות ופחות מכוניות דאצ'ה רומניות, ויותר ויותר מכוניות מתוצרת חוץ. ואם במכוניות עסקינן: קשה להתעלם מהפקקים הנוראיים הפוקדים מדי יום את כבישי העיר בשעות הלחץ של הבוקר ואחרי הצהריים. בשעות אלה קשה מאוד למצוא מונית, שבקושי יכולה לפלס לעצמה דרך. אבל המוניות עצמן זולות להפליא לכיסו של התייר ובשעות הלא-סואנות הן זמינות מאוד.
התייר כמלך
סממן נוסף לחיקוי המערב הם מרכזי הקניות של חברות בינלאומיות כמו "איקאה" (לריהוט), "בוש" (למוצרי אלקטרוניקה), "מיצובישי" (למכוניות) ו"אורנג'" (לטלפונים סלולריים). מרכזים כאלה מצויים בפינות רבות בעיר ובין המשקיעים הזרים בולטים כיום גם משקיעים ישראלים, בעיקר בתחום מרכזי הקניות.
מעל לכל חוגג התייר, ההופך כאן למלך של ממש: הרומני האדיב ומסביר הפנים עושה כל שביכולתו כדי לרצות אותו ואינו מצפה, תוך כך, לתמורה כספית כלשהי, אפילו לא לתשר, שמקומו לא יכירנו ברומניה. הדברים אמורים במיוחד בנהגי המוניות, בצוותי השרות של המלונות ובמלצרי המסעדות. כאן המקום להזכיר גם את הכנסת האורחים המופלאה של הרומני המצוי, היוצא מגידרו כדי לארח, שוב ללא תמורה, את התייר המזדמן לביתו. התייר, אגב, יכול לנוע, חופשי, ברחובות העיר ללא חשש מכייסים צוענים, שסולקו מהם בהמוניהם ושמצאו בינתיים מקלט במדינות אחרות.
שפות התיירים הנפוצות - אנגלית, ספרדית, צרפתית וגרמנית - שגורות בפי רבים מהתושבים והם ששים להסביר באמצעותן את משאלות התייר המתקשה בדרכו. קלטות ודיסקים בשפות אלה, כמו גם עיתונים וכתבי-עת, מצויים בחנויות ובקיוסקים. חנויות ה"דיוטי-פרי" בשדה התעופה מלאות בכל טוב והשדה עצמו מואר באור-יקרות גם בשעות הלילה, להבדיל מהעלטה המוחלטת ששרתה בו בעידנו של צ'אושסקו.
מדינה זולה ופוטנציאל עשיר
אף שרומניה הצטרפה אך באחרונה לשוק האירופי המשותף ואימצה את מטבע האירו - עדיין שולטים בה המטבעות הרומניים: ה"ליי" הישן וה"רון" החדש (בהשמטת ארבעת האפסים של הליי), לרווחתו של התייר, שאינו נעשק, לפי שעה, על-ידי האירו היקר.
בכלל, רומניה נותרה, עדיין, אחת המדינות הזולות ביותר לכיסו של התייר הישראלי. הדברים ניכרים במיוחד בתחבורה הציבורית, במסעדות ואפילו בבתי-המלון. גם השרות בהם הוא מעל ומעבר. האדיבות חוגגת בכל מקום ובצד היחס הלבבי זוכה התייר גם לתמורה מלאה לכספו.
בוקרשט עצמה היא עיר מרשימה. בבנייניה היא מזכירה מאוד את פריז. מלבד שער הניצחון והאובליסק, יש בה בניינים רבים בסגנון הפריזאי. גם העיר העתיקה, שחלק ממנה הוחרב על-ידי צ'אושסקו, מזכירה בסגנון הארט-נובו שלה את בירת-צרפת. עם זאת היא טעונה, עדיין, שיפוץ וליטוש, במיוחד בסימטאות הצרות והמקורות שלה וגם בכנסיות הציוריות מהמאות הקודמות. אם תשכיל ממשלת רומניה להשקיע בשחזורם של אלה - תהפוך בוקרשט, לתייר הנקרה אליה, לאחת הבירות האטרקטיביות ביותר של אירופה.
במרכז-בוקרשט קשה למצוא סופרמרקט, או אפילו חנות-מכולת אחת לרפואה. הרומני המצוי, המתגורר באזור זה, נאלץ לכתת את רגליו למרחק לא-מבוטל כדי להשיג את מצרכיו האלמנטריים. עם זאת יש בתי-מימכר רבים לדברי מאפה, שהרומני להוט אחריהם. הם בנויים בצורת כוך, עם צוהר קטנטן, ממש כמו בבית-סוהר, שמבעדו מושיטים ללקוח את מבוקשו.
מנגד זועק לשמיים הפאר שבפאר, המתגלם בארמון הפרלמנט, מקום-משכנו של צ'אושסקו בתקופת שלטונו. הארמון - המבנה השני בגודלו בעולם, לאחר הפנטגון האמריקני - הושלם רק לקראת סוף תקופת שלטון צ'אושסקו, אבל גם כך הצליח להוציא את המיץ מאזרחי רומניה, שנאלצו להשקיע בו את מירב כספם. אין כמו הארמון הזה כדי להעיד על שיגעון הגדלות של צ'אושסקו: 11 מיליארד דולר הושקעו בבניית אלף האולמות שבו - ביניהם אולם האוניון המפורסם, שבו נפגשו בזמנם לשיחות השלום יאסר ערפאת ושמעון פרס ושבו גם נישאה הספורטאית הדגולה, נדיה קומאנצ'י. במרבית אולמות הארמון הענקיים נעדרים השטיחים, מחמת עלות הטיפול הגבוהה בהם והמצריכה, מטבע הדברים, העסקת צוות-עובדים אסטרונומי. עם זאת בולטות בכל אולם נברשות הבדולח הכבדות, המפיצות אור-יקרות תרתי-משמע, כשמשקל כל מנורה כזו הוא טונות רבים. פרט פיקנטי: בארמון המפואר לא הותקן מיזוג-אוויר. הסיבה: צ'אושסקו חשש כי בדרכי האוורור עלול להיות מוזרם רעל. שיגרום למותו
אתרים מומלצים
מלבד ארמון צ'אושסקו, שבו ניתן לבקר, אף כי בעלות גבוהה למדי, יש מספר אתרים נוספים שכדאי לא לפסוח עליהם, ביניהם המוזיאונים לאמנות, להסטוריה הרומנית, מוזיאון האיכר הלאומי ומוזיאון הכפר. וישנם גם הגנים הבוטניים וגני קיסמיגיו, שנבנו בשנת 1849 במרכז-בוקרשט. גם האופרה הרומנית, הידועה ברמתה הגבוהה, שווה ביקור וכך גם התיאטרון הלאומי. לתייר הישראלי מומלץ שלא לפסוח על בית הכנסת המרכזי, שבו מתקיים עד היום מניין יומיומי.
לשוחרי הבידור מוצעים מופעי פולקלור מרשימים ולמהמרים יש בתי קזינו על כל צעד ושעל, עם ארוחות-חינם במרבית שעות היום. ויש גם מסעדה ישראלית, "לגנדה" שמה, שבה מוגשים שיפודים, חומוס, טחינה, פלאפל, סלט מטבוחה, ג'חנון ואפילו חמין בשבתות. מן הסתם זוהי, בוקרשט, על קצה המזלג, לתייר הישראלי.
