למרות הבכיינות אליה הורגלנו בדבר המחסור בכסף וקופת המזומנים הריקה של המדינה, שוב מתברר שממשלתנו וקופת המדינה דווקא נמצאים בעודף. כפי שניתן ללמוד מן המסמך הבא, הממשלה אינה עומדת למעשה ביעדים שקבעה היא עצמה. מוזר לא?
לכאורה מדובר בהתפתחות מבורכת, אולם לי נראה שיש פה יד מכוונת – אולי זו היד הנעלמה של השוק - שמלכתחילה דואגת לכך שיהיה עודף, כאשר השימוש בו לא ייעשה רחמנא ליצלן לפתרון בעיות חברתיות אלא לדברים ברומו של עולם.
כמו מה, למשל? לדוגמא הורדת מיסים, בעיקר כמו מס חברות או ההשתתפות בתשלומי ההעברה של המעסיקים, והקטנת חלקם בתשלומי הביטוח הלאומי עבור עובדיהם. אלה כידוע טובים רק למיעוט מתושבי המדינה או ליתר דיוק לאלה שהפרוטה מצויה בכיסם, ולכן הם חשובים יותר.
על-פי אומדני החטיבה למידע ניהולי בחשכ"ל, בחודש מרס היה לממשלה עודף בסך של כ-1.1 מיליארד שקלים - 1.2 מיליארד כולל מתן אשראי נטו. מתחילת השנה מסתכם העודף בסך של 6.5 מיליארד שקלים לעומת 7.8 בתקופה המקבילה אשתקד. לשנה זו נקבע גרעון שמעל ל-18 מיליארד שקל. מכאן, שכדי לעמוד בגרעון בתשעת החודשים הנותרים אפשר היה להוציא 24 מיליארד שקל נוספים.
זאת ועוד, בדיווח כספי של ממשלת ישראל, הניתן להורדה מאתר משרד האוצר, אנו למדים שגם בשנה שעברה מדינת ישראל לא עמדה בגירעון שקבעה לעצמה. בעוד הגירעון אמור היה להיות כ-17 מיליארד שקלים, הוא הסתכם בסופו של דבר בשישה מיליארד, פער של 11 מיליארד שקל. ההוצאה של משרדי ממשלה הייתה נמוכה ב-17 מיליארד ממה שאמורה הייתה להיות, אחוז ביצוע של 94%. משרד החינוך חסך 1.3 מיליארד שקל, אחוז ביצוע של 95%. משרד הפנים השתמש ב–80% מתקציבו, חיסכון של 1.1, יותר מ-400 מיליון נחסכו ממענקי איזון לרשויות מקומיות. רק שני גופים ניצלו את כל תקציבם, החשב הכללי 100% והכנסת 107%. כלומר האוצר והכנסת, שני הגופים הראשיים האחראים לעוני בישראל. אלה כנראה יודעים איך לעבוד.
אז מכיוון שגם בשנה שעברה היה עודף – אפילו גדול יותר - ומכיוון שגם השנה יש עודף, יש להניח שכך יהיה גם בשנים הקרובות. לכן נעשה עכשיו תרגיל פשוט בחשבון. חישוב כזה מעלה את הנתון המדהים הבא: 24 מיליארד ש"ח בחמש שנים (רק לצורך הדגמה) הינם 4.8 מיליארד ש"ח בשנה. 4.8 מיליארד ש"ח בשנה הינם 400 מיליון ש"ח בחודש. בסכום הזה ניתן לייצר כ-53,300 מקומות עבודה בחודש אחד בשכר מכובד של 7,500 ש"ח ברוטו. כלומר בתקופה של כחצי שנה ניתן להדביר את קללת האבטלה והעוני.
זאת ועוד, חישוב זה מראה שהשקעת הסכום הזה הייתה יוצרת בתקופה האמורה כ-200,000 מקומות עבודה, ועוד נשאר היה עודף למכביר. 200,000 מקומות עבודה בשכר של 7,500 ש"ח בחודש היה מכניס בחישוב שנתי לקופת המדינה מיסים של כ-2.9 מיליארד ש"ח על בסיס חישוב של 1,200 ש"ח תשלומי מיסים. כלומר, שבחישוב שנתי הייתה המדינה לא רק מחזירה את ההשקעה, אלא אף כמעט מכפילה אותה.
קוראינו מוזמנים לחשוב לבד מהן המשמעויות של השקעת הסכום העודף מאותם עשרים וארבע מיליארדי שקלים בחברה בישראל, לו היו מושקעים במקומות הנכונים. אבל את מי מעניין בישראל לייצר מקומות עבודה או שלומה של החברה. העובדים והמובטלים הם הרי ממילא עצלנים, הם לא באמת רוצים לעבוד. אז מי רצה עוד דמגוגיה דמגוגיה ולא קיבל?
חשוב להדגיש, כי הדוח הזה הוא חשוב מאוד. הוא מאפשר לנו להיות עם האצבע על הדופק. הרי קל להאשים את האוצר בתת ביצוע של התקציב, אולם מנגד רצוי מאוד ששרי הממשלה, ובעיקר חברי הכנסת, יעקבו אחרי הביצועים בזמן אמת. אסור לתת לחסוך בהוצאות שחשובות לאזרחים, לרוב המוחלט של האזרחים.