הידיעה ברדיו על עשרות ההרוגים בפיצוצים שהיו בשבת בבגדד ובכרבאלה שבעירק הניעה אותי, כמעט באופן אינסטינקטיווי, ללחוץ על שלט הטלוויזיה ולצפות בערוץ ה-בי.בי.סי., שבוודאי - כך סברתי - יביא לצופיו ברחבי תבל דיווחים חיים מארץ המוות והמתים.
לא פיצוצים ולא מתאבדים, לא עשן ולא אש - נחשפו לעיני. תחת זאת הופיעה על המסך דמות מוכרת למדי, מדברת בשצף-קצף נגד מדינת ישראל, נגד אופייה היהודי של ישראל ובעד זכות השיבה של הפליטים הפלשתינים.
"אני קורא לעולם להפעיל לחץ על ישראל, בדיוק כפי שהופעל הלחץ על דרום-אפריקה לשנות את מדיניות האפארטהייד שלה, לחץ שנחל הצלחה. הקהיליה הבינלאומית צריכה לדרוש מישראל להפסיק את האפארטהייד שלה". והדובר הוא לא אחר מאשר אילן פפה, אשר בכיתוב מתחת לשמו נאמר, כי הוא היסטוריון מאוניברסיטת חיפה.
לא מכבר עזב ה"חוקר" הזה את ארצו ואת עירו ועבר ללונדון (אין אני יודע אם גם התפטר מן האוניברסיטה שעל הכרמל - ואינני מבין מדוע לא פוטר זה מכבר. לפרופ' אהרון בן-זאב, הנשיא, הפתרונים). על המסך בביתי פגשתיו, כשהוא אחד מארבעת חברי הפאנל, שנערך על-ידי שירות השידור הבריטי בדוחה, בירת קטר. "דיוני דוחה" - כך נקרא הפורום המשודר לכל העולם דובר האנגלית, והנושא הפעם נסב סביב השאלה, האם על הפלשתינים לעמוד על "זכות השיבה" או לוותר עליה.
את מירב מחיאות הכפיים מן הקהל המוסלמי השבע ומהודר שגדש את האולם, גרף כמובן המרצה מישראל. הוא הוציא החוצה את דיבת ישראל, כפי שהוא עושה באופן חולני, מטורף, ללא כל מעצור, מזה שנים רבות - ולכן הוא בן-בית בשירות השידור הבריטי ובערוצי טלוויזיה ערביים.
גם הפעם - לעיני ובאוזני קהל ששתה בצמא את דבריו - קיבלנו מפי חוקר ישראלי "הסבר", מדוע דרוש חיסולה של ישראל כמדינה היהודית היחידה, כמדינה זעירה בים המדינות הערביות-מוסלמיות הסובב אותה.
היה לו תנא דמסייע, לד"ר פפה הבוגדן: אמריקני ממוצא ערבי, המפעיל משיקאגו עיר מגוריו "אינתיפאדה אלקטרונית" כהגדרתו, ואשר טענתו העיקרית היתה, כי משפחתו גורשה מ"פלשתיין" ב-1948. "אני רוצה שאמא שלי תוכל לשוב לביתה בפלשתין, וכך גם כל הפליטים, ואינני שולל את זכותו של יוסי ביילין לחיות באותה פלשתין - כך אמר באנגלית המצוחצחת שלו, וזכה אף הוא לתשואות רמות.
אכן כן, אחד מארבעת הפאנליסטים היה ראש תנועת מרצ, שעשה את "כל הדרך לדוחה", כדבריו, כדי לחזור על התוכנית שלו ל"שלום" - חזרה לקווי 1967, ויתור על מזרח ירושלים ("הר הבית שייך למדינה הפלשתינית"), אבל גם אי-יישום "חלום זכות השיבה". הנה מה שמבדיל בינו לבין פפה, אבל האיש ה"מכופתר" הזה לא התפרץ ולו פעם אחת לדברי עמיתו הישראלי האנטי-ישראלי.
יוסי ביילין ישב בצד השני של המנחה, טים סבאסטיאן, כאילו כדי לאזן את "המקרה האבוד" שנקרא אילן פפה, אבל נימוקיו וחינחוניו נפלו כולן על אזניים ערלות. יתר על כן, אפילו מילה אחת הוא לא השמיע על הקשר ההיסטורי של עם ישראל לארץ-ישראל, על זכותנו הקודמת לזכות הערבית ועל כך שהאמא של אותו איש אינתיפאדה משיקאגו שילמה את מחיר הניסיון הערבי-פלשתיני לחסל את המדינה היהודית שזה אך קמה, בתש"ח. ובעצם מה רע לאותו הצאצא השבע שלה בשיקאגו?
אין לנו טענה לד"ר פפה. כל-כולו מכור לקידום העניין הפלשתיני, כולו אנטי-ציוני-מתוצרת-בית מן הסוג הגרוע ביותר, אך המוכר. יש כמוהו עוד כמה היסטוריונים באוניברסיטאות שלנו, שאנו, הציבור הרחב, משלם משום-מה את שכרם. אבל ד"ר ביילין?
אם כבר עשית את המאמץ, כדבריך, וטסת עד לדוחה שבמפרץ הפרסי, מאמץ ממש ראוי להערכה, הופעת לפני קהל שמראש אתה יודע כי אין לך סיכוי לשכנעו גם בעמדותיך היוניות ביותר, הבלתי מקובלות על הרוב המכריע של אזרחי ישראל - לא להגיד ולו מילה אחת לטובת מדינתך, בני עמך היהודים, וזכותם ההיסטורית? לא לדבר על המלחמות והטרור שכופים עלינו שוב ושוב הפלשתינים? לא לומר ולו משפט אחד על אחריותם שלהם למצבם ולקיומם במחנות הפליטים? לא להגיב לשואלת בורה ושטופת שנאה מן הקהל, שהודיעה כי לדעתה (ועל כך זכתה למחיאות כפיים סוערות) על המלחמה בישראל להתנהל עד הסוף?
וכל זאת מעבר לטענה שיכולה להישמע נגד הטלוויזיה הבריטית על חוסר האיזון בקרב ארבעת אנשי הפאנל שהוזמנו להשתתף בדיון (וזכו בוודאי לכרטיסי טיסה ואש"ל חינם בעיר של "אלף לילה ולילה"). לכאורה, כן היה איזון: ערבי וישראלי מצד אחד, ערבי וישראלי מן הצד השני. אבל זה איזון זה, כאשר הפרו-ישראלי ביותר מבין הארבעה הוא ראש מרצ, וגם הוא עושה כל מאמץ ללכת לקראת הערבים?
לא היה בדיון נציג אחד לעמדה הציונית, שהיא עמדת הרוב בקרב אזרחי ישראל - אף כי יוסי ביילין ניסה "למכור" לשומעיו פעם ועוד פעם את הטענה, שבישראל יש היום רוב גדול לתוכניתו, הקרוייה על שם העיר ז'נווה. חנפנותו, התנצלותו, רפיסותו, כמו נסיונו הנלוז לזכות על כך לפחות באהדתם של מאזיניו וצופיו באולם ואולי גם בעולם, כשלו לחלוטין. גם בדוחה ה"נאורה" כביכול, העשירה והשבעה, שחיי פליטים רחוקים מהווייתם כרחוק מזרח ממערב - דוחים לחלוטין כל רעיון לפשרה עם ישראל, מצפים להתחסלותה בין אם על-ידי המשך דרך הטרור והמלחמות ובין אם על-ידי הרס פנימי בעזרת כוחות מבית כדוגמת אילן פפה.
כמובן, בהצבעה שנערכה בתום הדיון ופרק השאלות והתשובות, התברר כי למעלה מ-80 אחוז תמכו בפפה ולא בביילין, כלומר - בזכות השיבה ולא בפשרה כלשהי עם היישות היהודית. "תודה רבה למשתתפים" - סיכם המנחה הבריטי, והשידור עבר מיד ללונדון.
עתה החל ה-בי.בי.סי. לשדר את חדשות היום האמיתיות ובראשן מראות הזוועה מכרבלא ומבגדד, מראות הרצח הנוראיים של מוסלמים בידי מוסלמים, ערבים בידי ערבים, נושא שהוא כנראה חשוב פחות בעיני הבריטים מאשר "זכות השיבה" לחיסול מדינת ישראל.
