בואו נלך כמה שנים אחורנית. ראשי ממשלה דומיננטיים, רבין ז"ל, ביבי, ברק, נשיא בית משפט עליון מאוד דומיננטי אהרן ברק. ראש הממשלה, הריהו ראש כנופיית שלטון הכוח, ונשיא בית המשפט העליון הריהו ראש כנופיית שלטון החוק.
עדה שלמה של עיתונאים וכתבתבי חצר, מפחדים מהכוח, ובשמו תומכים לכאורה בכנופיית שלטון החוק. ואז נופל למשכב ראש כנופיית שלטון הכוח, מי שמחליף אותו הוא נושא כליו, איש שכל ימיו עסק במניפולציות פוליטיות וכספיות, ראש כנופיית שלטון הכוח לא ניבא את הסתלקותו מהפעילות, ולא בחר לו יורש ראוי.
לעומת זאת החלפת ראש כנופיית שלטון החוק, היתה מתוכננת, מסודרת, ירשה אותו תלמידתו, ובעצם הוא נשאר שולט, וגם אם דמותו לא נראית, הרי שקולו נשמע כנראה באמצעות צדי ג'.
משתי כנופיות מלוכדות, מאוזנות, אשר נזהרו מאוד שלא לחדור לטריטוריות לא להם, נותרו פתאום קבוצות קבוצות, גונדות, ללא רועה וללא אבא.
העיתונאים, שזוהי פרנסתם, חיפשו ומצאו דרך לחלק את אהדתם בין שתי הכנופיות, באשר הם לא ידעו מאיזה כיוון יבואו הכדורים.
ואז באה מלחמת לבנון השנייה, ושיבשה עוד יותר את המציאות העגומה. חברויות של שנים נשברו, נאמנויות החליפו ידיים, אנשים שינו דעתם מן הקצה אלה הקצה. וכאן אני מבקש להעלות את השערותי ההזויות.
שלטון הכוח אף פעם לא מאבד מכוחו, כל מי שהיה נאמן לו, לא יכול להרשות לעצמו לעבור לצד השני, כאמור שלטון הכוח, יש לו קלסרים מסודרים, בייחוד על נאמניו.
אך כאשר נוצרת בעיה של "אמון הציבור" ושלטון הכוח נראה כאילו חלש, הוא מספין (בלשון יוצר ספין) חלק מנאמניו מסבירי הפנים אל הצד השני (הטריק הזה מקובל מאד במערכות הבחירות בישראל, גם לכנסת וגם לרשויות המקומיות שאולמרט אמון מאוד על שטיקיהן).
וכך מתגבר לכאורה שלטון החוק מכיוון בלתי צפוי, באמצעות גייס חמישי, המכה שורשים אצל האויב, וממתין להזדמנות פז לחזור למקורותיו, וכאמור אין לו כל ברירה, הוא מחכה למילת הקוד, ואז הוא הופך דיסקט על-פי התוכנית.
כאשר אולמרט מינה את ועדת וינוגרד, הוא עשה מקח טעות מאוד מאוד גדול, יראת המנהיג הבלתי מעורער של כנופיית שלטון החוק עמדה לנגד עיניו, (הוא לא לקח בחשבון שהכנופיה השנייה איבדה בינתיים את הראש) הוא השתפן, והביא "בורר" חיצוני על-מנת שיוציא לו את הערמונים מן האש, אבל הבורר הזה נראה פתאום אחד שעומד על דעתו, לא מתכופף לכל גחמה של הכנופיות, ואז שתי הכנופיות הותיקות האלה מתחילות פתאום להבין, שקמה לה כנופיה שלישית, השמה את שתיהן בכיס הקטן.
ואז דן מרגלית במעריב, במצוות ראש כנופיית הכוח, אשר לכאורה חצה את הקווים קודם לכן, תוקף חריפות את ועדת וינוגרד. אליעד שרגא מאיכות השלטון, תוקף את אולמרט ואת וינוגרד, הנשיאה ביניש, תוקפת, הפרקליטות כושלת, ונראה כאילו היא נאמנה כלל לצד השני.
שתי הכנופיות שהיו אויבות זו לזו, חוששות פתאום לעצם קיומן, וממצב של מלחמה קרה, הם עברו די בחטף למצב של כלום לא קרה, ומשלבות ידיים על-מנת להעיף לכל הרוחות את האיום החדש.
מאז, ברווזים עיתונאיים גועים על הצורך בהתפטרות הוועדה, על תוכניותיה להתפטר (בגלל כבודה המחולל על-ידי בג"צ), אחרים רוצים שתיכנס בבג"צ ואחרים מבכרים שתיכנע לבג"צ - והכל הכל, או לפחות הרוב ספינים תקשורתיים אשר ניזומים על-ידי הכנפיות הכושלות.
ואם זה המצב, אז הן, כנופיות העבר, משחיתות זמנן לשווא, כי מי אנחנו שנייעץ לראשי ה-START UP הזה, איך לנהוג, ראשי הכנופיה החדשה מריחים כבר את ריח השלטון, הם רואים את כנופיית שלטון הכוח וכנופיית שלטון החוק מתפוררים אל מול עיניהם, הם גם מאוד קרובים לצלחת, באשר על-פי חוק, חייבים ראשי הכנופיות למסור להם נתונים חסויים ביותר על התנהגותם. ונזכור שאין להם, לראשי הכנופייה החדשה, כזו קופה של שרצים תלויה להם מאחוריהם (ואם יש אז אף אחד לא יודע עליה).
בקיצור אולמרט, ביניש - השיפוד בדרך - לא יעזרו לכם הטריקים והשטיקים. ואם נכונה התיאוריה, אז המסורת הביטחונית של מדינת ישראל, נשברה עם היבחרם של אולמרט ופרץ לשלטון, חטפה מכה אנושה במלחמה, וממשיכה להישבר יום יום אל מול אינטרסים אישיים צרים, וחלה חובה על כולנו להשפיע באופן דמוקרטי על-מנת לקצר תקופה זו ככל האפשר, ואחת הדרכים היא לתמוך בכל האמצעים הכשרים, בכנופיית וינוגרד.
