אם חפצי חיים אנו, עלינו להתייצב במאות אלפינו בכיכר רבין ביום חמישי ולזעוק "אולמרט התפטר". עלינו לשכוח באותו לילה מכל המחלוקות הפוליטיות האוכלות בנו כל חלקה טובה: ימנים ושמאלנים כאחד עלינו לשלב ידיים, אם ילדינו ונכדינו יקרים לנו, ולסלק את ממשלת המחדל הזאת מן השלטון, שהיא דבקה בו בצורה מעוררת בחילה - למרות הממצאים החמורים של ועדת וינוגרד.
אבל, בשעה שנתכנס בהמונינו בכיכר רבין, עלינו לדעת כי בכך אנחנו עושים רק את הצעד הראשון, כמו אותו ילד מאושר ביומו הראשון בבית הספר כשהמורה אומרת: "שלום כיתה א'".
אין כל ספק כי מחאה המונית תשמש רוח גבית להפלת הממשלה ולהקדמת הבחירות. ומה הלאה, במי נבחר? האם בליכוד, בעבודה, בקדימה, או שמא באחת המפלגות האחרות? האם אנחנו רוצים שנתניהו יהיה ראש הממשלה, או אהוד ברק, או עמי אילון, או אולי ציפי לבני?
רבותי, בשעה שאנחנו קוראים להתפטרות הממשלה, השאלה המכרעת העומדת בפנינו היא לא מי ירכיב את הממשלה הבאה, משום שיהיה אשר יהיה האיש שהנשיא יטיל עליו להרכיב את הממשלה החדשה, הוא יאלץ לעשות זאת שוב בשיטת הממשל הכושלת שלנו: שוב יתהפכו בני מעינו מול המרוץ המתועב אחרי הכיסאות בממשלה, שוב ישתמשו בכספי המיסים שלנו לתשלומי השוחד כדי להקים קואליציה בכל מחיר, ושוב ימכרו משרדי הממשלה בנזיד עדשים, ושוב יהיה ראש הממשלה שבוי בכבלי אלה שבחסדיהם הוא יושב על כיסאו.
לכן, עלינו לבחור רק באותה מפלגה אשר תבטיח לנו שהמשימה הראשונה של הח"כים שלה תהייה לפעול מיד לשינוי שיטת הממשל הפסולה שלנו. במגרות קיימות מספר הצעות שיש להסיר מהן את האבק, לבחור ללא כל דיחוי את הראויה ביותר, ולהציגה לאישורה של הכנסת. אותה מפלגה חייבת להבטיח גם לוח זמנים: לאחר מקסימום של לא יותר משנה, תתפזר הכנסת, כך שהכנסת של 2009 תבחר כבר בשיטה חדשה שתאפשר לכוחות טובים ורעננים להיבחר לכנסת, ואז נזכה סוף סוף בממשלה לה אנחנו ראויים, שלא תחזור על מחדלי הממשלות הקודמות, אותן בחרנו בשיטה הפסולה, שהביאה עלינו מנהיגים, שבלשון המעטה, לא היו מהטובים שבנו.
ההצעה לקיים שתי מערכות בחירות שנה אחרי שנה נשמעת הזויה, אולם בהתחשב באלטרנטיבות, ובהמשכה של ההסתאבות השלטונית, ובעיקר הרגשת הייאוש כשבבחירות האחרונות רק 63% טרחו להצביע, משום שלא האמינו שיכולתם להשפיע. בשיטה הקיימת הרי גונבים לנו את הקולות. כמו אלה שהצביעו לזה שהבטיח להם "דין נצרים כדין ת"א", או אלה שנתנו אמונם במפלגה שהניפה את דגל האג'נדה החברתית, שהושלכה לאשפה במשרד הביטחון.
אין ספק כי האיומים הביטחוניים מחייבים יציבות שלטונית שתאפשר יישום מהיר של לקחי מלחמת לבנון השנייה. יש לקוות כי הרמטכ"ל מיישם את הלקחים המתבקשים מבלי שהמתין להמלצות הוועדה, הוא הדין גם בהכנת העורף למלחמה הבאה. אם לא נפעל כולנו ומיד למען שינוי שיטת הממשל אין לנו תקנה!!!
