מעצרו של אלי רייפמן הוארך ב-14 יום נוספים. זאת מאחר שרייפמן טרם העביר את מניות אמבלייז שבאחזקתו למנהל המיוחד, שמונה לכינוס נכסיו. לפני 45 יום פסק הרכב שופטי בית המשפט העליון בראשות הנשיאה ביניש כי רייפמן יישלח למאסר לאחר שטרם העביר את מניות אמבלייז.
השופטת ורדה אלשיך מבית המשפט המחוזי קבעה היום כי על רייפמן להכין בתוך 10 ימים רשימה מפורטת של הפעולות שיבצע אם ישוחרר ממעצרו. השופטת הורתה לו להעביר רשימה מפורטת בכתב של הפעולות, על-פי סדרן, אותן הוא מתכוון לבצע אם ישוחרר. כמו-כן היא הורתה לרייפמן לחתום על ייפוי כוח לנאמן שיאפשר לו לפעול בשמו להעברת המניות. בנוסף היא הורתה לרייפמן להתחייב בכתב כי אם יחליט הנאמן לייצגו רייפמן ישתף עמו פעולה בכל דרך שיידרש. כן עליו למסור האם הקים בארץ או בחו"ל חברות אליהן הועברו המניות.
בתום עשרת הימים שנקצבו לרייפמן הוטל על עורכי דינו להכין דוח שיוגש לשופטת כדי שתשקול את שחרורו לפרק זמן מסוים כדי שיבצע את כל הנדרש ממנו לביצוע העברת המניות לידי הנאמן. השופטת ביקרה את פרקליטיו של רייפמן שלדבריה "ביקשו להפוך את הדיון המשפטי כבר מראשיתו לאירוע תקשורתי לכל דבר ועניין". השופטת סירבה לתת ליועץ התקשורת ששכר רייפמן להיכנס לאולם וציינה כי "זהו המקרה הראשון אחרי שנים רבות שאני עוסקת בנושאי פשיטות רגל בו אני שומעת שחייב שוכר לעצמו שירותי תקשורת". היא ציינה כי "נוכח סרבנותו המתמשכת, תחכומו של רייפמן והדרך בה הסתיר אף לדבריו את מניותיו, הופכת את המאסר לדרך היחידה לאכיפת הצו השיפוטי. כך אף כדי למנוע מצב בו מורת הדין ושלטון החוק מושמים, באורח מתמשך, ללעג ולקלס".
השופטת גינתה את מה שהיא מכנה "אסופת הגרסאות המשתנה, חדשות לבקרים, שסיפק רייפמן לאי-העברת המניות, שהתפתחו מהאחת לשנייה במהלך ההליכים השונים, כאשר חלקן מועלות בניגוד למצוות הדין".
אלשיך מזכירה בהחלטתה, כי רייפמן היה חופשי במהלך חודשיים וחצי בהם נדרש להעביר למנהל המיוחד את מניותיו, אך לדבריה הוא "לא עשה דבר כדי להעביר את המניות, מלבד פיזור הבטחות ומיני רמיזות על תהליכים בלא שהללו גובו בכל ראייה ממשית".
היא מוקיעה את ניסיונות פרקליטיו של רייפמן, עו"ד דורון אפיק ושלומי תורג'מן, "לערער על קביעות עובדתיות חלוטות (שאינן ניתנות לערעור), שנקבעו בשלוש ערכאות ובידי שופטים שונים, ולנסות להמציא את הגלגל מחדש, כמו לא היו דברים מעולם, זאת תוך מיחזור טענות ישנות שנדונו ונדחו בשתי ידיים". היא מוסיפה כי "קשה להימנע מהתהייה, האם מערבבים החייב ובאי-כוחו מין בשאינו מינו, אך בשל היותם סבורים כי חזרה שוב ושוב על אותן טענות, סופה לשכנע, או למצער להתיש את המערכת המשפטית עד שתקבל את שנדון ונמצא שקרי בעבר".
