יש אנשים שלא יצאו מעולם מגבולות הארץ. חמור מכך - יש כאלו שמעולם לא דרכו רגל בסיני, למשל. ואילו אני, אומנם נולדתי בסיני, אך מעולם לא דרכתי רגל ב'sushisamba' המהוללת. וואלה, קורה. כשהיא נפתחה, ברוב רעש וצלצולים, לא גרתי בארץ, וכשחזרתי היה לי הרבה חורים קולינריים לסגור, כך שרק לאחרונה פקדתי אותה לראשונה, מלווה בצ'יקיטיטה הקטנה ר'.
נטועה בלב המתחם הקולינרי של רמת החי"ל, סושיסמבה נחבאת מאחורי ענפי במבוק ורק מוסיקת אלקטרו-סמבה (המצאה שלי, די מדויק) בווליום אדיר, מזמינה את העוברים ושבים לתהות על קנקן הסאקה שלה.
המסעדה מעוצבת בקווים ניו-יורקים צבעוניים וקתדרליים למראה. בכניסה מקבל את פניכם מקרר עצום השקוע בקיר ומציג את תפריט הסאקה הנרחב של המסעדה, מאחורי הבר מיתמר קיר ענק וצבעוני, באופק - פינת לאונג' מעליה מרחפים גופי תאורה רכים ומשמאל - אזור ישיבה בכורסאות שנראות מזמינות. ר' ואני בחרנו לשבת על הבר, לא רחוק מה-Dj וקרוב לברמנים. מיקום אידאלי.
פתחנו בצמד קוקטיילים: ענביטו וספייסי ג'ינג'ר (42 שקל האחד), מבוססי סאקה שניהם. הענביטו אירח גם מידורי, ענבים כתושים העניקו לו ירקרקות רעננה ונענע ומיץ לימון הפכו אותו סופית ליקיר הערב. גם הספייסי ג'ינג'ר היה מוצלח: עם וודקה תות, גויאבה, ג'ינג'ר טרי ומיץ לימון.
מתפריט הטמפורה בחרנו בטמפורה סקאלופס (22 שקל) ואבוקדו (12 שקל). אבוקדו! בטמפורה! תתפלאו. גם אנחנו התפלאנו. למרות שכשהגיעה ההפתעה, משהו שם לא הסתדר לנו כל כך - שמץ מרירות שגרמה לנו להתמקד בסאקלופס, שהיו מצוינות ובמעטפת פריכה וטובה. טבלנו אותן בספייסי מיונז ושמחנו בחלקנו.
אני, שידעתי כי קיבתה של ר' מאותגרת-מקום, ניסיתי לרקוד על כל אגפי התפריט... מה חבל שלבסוף נפלתי במלכודת הסושי הידועה, אבל לפחות מלכודת טעימה להפליא זו הייתה...
בשלב האופטימי של הערב, הזמנתי לנו (ר' הפקירה את חיכה בידיי המנוסות) טרדיטוס (כמו סביצ'ה, רק עם הרבה מיצים, של פרי בעיקר) של סלמון (42 שקל) - צלחת עמוקה ובה פרוסות נאות ונאות של סלמון טרי, עליו ענבים פרוסים ונבטי בזיליקום, והכל שורה ברוטב נהדר על בסיס מיץ תפוחים וליים. יופי של מנה שסחטה מאיתנו את הקולות המתבקשים. הברקה של ממש.
בשלב זה התפתיתי לתפריט המיוחדים של הסושי, שהציגו שילובים לא שגרתיים עם מלא שמות לא מובנים אך מגרים בעליל, וממנו הזמנו מאיה דרגון (62 שקל) וקוֹקוׁשרימפס (52 שקל) - צמד רולים, 8 יח' האחד, שסתמו את הגולל סופית על ארוחתנו, אך עשו זאת בחן רב.
הדרגון היה רול לחובבי הצלופח (ר' נאלצה להתמודד עם השרץ הזה לראשונה בחייה) - כתר צלופחי מעטיר לראשו ותוכו שרימפס, מלפפון ואבוקדו. הקוקו הציג שרימפס טמפורה ואבוקדו, והיה מצופה בפנקו קוקוס קלוי ומנוקד ברוטב ברביקיו-מיונז. שניהם היו עשויים למופת.
התפריט האקלקטי מפגיש את המטבח היפני עם זה הדרום-אמריקני, כשאת הכל מערבבת מידה נאה של אמריקניות. גם הפסקול, בהתאם, הגיש מבחר להיטים עכשיויים יותר ופחות, ממוקססים באווירת סמבה עליזה. גילינו שה-Dj מתארח במסעדה מדי רביעי וחמישי בלילה, ויש להודות שזה תורם רבות לאווירה הקוסמופוליטית המדליקה ששורה על המקום.
בשלב זה הקטנה שמשמאלי התחילה להראות סימני קריסה, וכך הזדרזתי להזמין קינוחים, בטרם תשבוק חיים. Ice cream Martini - קוקטייל קינוחי המכיל אספרסו, סאקה וליקר קפה עם גלידה וניל (38 שקל) היווה סגירה אלכוהולית מתוקה ומענגת לערב משובח, אבל כדי להיות בטוחות, קיבלנו גם צלחת עם מבחר קינוחי הבית:
Arroz con Leche - קציפת אורז, קוביות של ג'לי סאקה, גלידת ריבת חלב ופצפוצי אורז; קינוח ספיישל של אותו ערב - מוס שוקולדי עשיר מונח על מצע פצפוצי אורז ועדוי בטוויל שוקולד מהודר ו-Trea Leches - עוגת שלושת הגבינות - מעין ספונג' קייק ספוגה בחלב מרוכז, מעליה ג'לי גויאבה וקרם ריבת חלב, שהייתה חביבתנו המיידית.
עכשיו כבר היה נראה כאילו לא חסר הרבה כדי שנקרוס אל אחת הכורסאות המזמינות. גררנו את עצמנו אל אויר הלילה הצונן והסכמנו שזה הכי קרוב לניו-יורק שנגיע בזמן הקרוב.