אין מדינה בלי ירושלים

כשדוד המלך קבע את ירושלים כבירת ישראל לפני 3,000 שנה, המדינות שסירבו להיות מיוצגות כאן היום עדיין לא התהוו. ראוי שיידעו: הקשר שלנו עם ירושלים הוא בן אלפי שנים. הוא כתוב בספר הספרים, הוא נקווה בים של דמעות ותקוות במשך שנות גלותנו הארוכה. בירושלים מלכו מלכי ישראל, בירושלים ניבאו הנביאים, בירושלים נצרפה הזהות והמהות של העם היהודי. הקשר הזה הוא כל כך חזק, שגם כשנחרבה ירושלים והגלו אותנו ממנה ומן הארץ כולה חזרנו אליה. וכשהחריבו אותה פעם נוספת, זרעוה במלח ושינו את שמה -- גם אז לא עזבנוה. היהודים נאחזו בירושלים בציפורניהם במשך הדורות והפכו לרוב בעיר כבר באמצע המאה ה-19, חרף העיזבון הכולל בארץ-ישראל שנזנחה על-ידי כל כובשיה. לא עזבנו את ירושלים גם בתפוצותינו. בכל מקום בעולם במהלך הדורות אמרו היהודים בראש תפילותיהם: "לשנה הבאה בירושלים". אין קשר כזה בין שום עם לעיר ובין שום דת לעיר כלשהי. הקתולים, למשל, אינם אומרים "לשנה הבאה בוותיקן". אומנם קיימות זיקות של דתות לערים בכלל ולירושלים בפרט, גם אם לא בעוצמת הקשר שלנו עם ירושלים. אנו מכבדים זיקות אלה. במבחן ההיסטורי של אלפי שנות קיומה של ירושלים, רק אנחנו כיבדנו אותן. הצלבנים והמוסלמים התחרו ביניהם מי יבלום את מי, מי ימנע ממי את הנגישות למקומות הקדושים בעיר. רק כשחזרנו אנו למשול בעיר, פתחנו את הדלתות לכולם והבטחנו את חופש הפולחן. החזרה שלנו לירושלים שהיטיבה עם אחרים תמיד היתה כרוכה במאבק. מישהו הזכיר לי לאחרונה משהו שקרא ביומנו של דוד בן-גוריון. כילד בפלונסק ראה בן-גוריון את אמו מדליקה נרות ליד תמונה של הכותל, והיא בוכה חרישית על ירושלים. זה אולי מסביר מה שקרה במלחמת השחרור. הקרב על ירושלים היה קשה ביותר. כמעט 2,000 לוחמים, כשליש מהנופלים במלחמת השחרור, נפלו בקרבות על ירושלים וסביבתה -- בגוש-עציון, שער הגאי, בשיירות. מדי יום נפלו עשרות לוחמים והמפקדים באו לבן-גוריון ואמרו לו: "די, אי-אפשר יותר". בן-גוריון דפק על השולחן ודרש להמשיך באומרו: "זו ירושלים! אין מדינה בלי ירושלים!" הוא ביטא כאן את האמת שנצרבה בלב כל אחד מאתנו, ובקולקטיב היהודי. אין מדינה בלי ירושלים. המאבק היהודי הראשון על ירושלים בזמן החדש היה לאזור אומץ לצאת מחומות העיר העתיקה, ולבנות את שכונת משכנות-שאננים. אחר כך נמשך המאבק על כל שכונה ושכונה, בייחוד אחר הניצחון במלחמת ששת הימים. גילה, רמות, פסגת זאב - הקהילה הבינלאומית התנגדה להקמת כולן. כראש ממשלה היה לי חלק צנוע בבנייתה של ירושלים שאני גאה בו, כשהוריתי על בנייתה של שכונת הר-חומה. איזו התנגדות הייתה לצעד זה בעולם, כולל לצערי מכמה חברים בבית הזה! אבל כך נבנתה ירושלים, וכך היא תיבנה גם בהמשך, מתוך אותו צו דורות. ביום חגה של ירושלים נזכור צו זה ואת מה שאמר ראש הממשלה הראשון: אין מדינה בלי ירושלים. ואני מוסיף: אם לא ניאבק על ירושלים, לא ניאבק על שום מקום!