ההישג: ראיון פורנוגרפי עם ניצולת האונס

חדשות 10, ערוץ 10, 20:00; "עובדה" עם אילנה דיין, ערוץ 2, 21:00 הראיון הבלעדי עם הבחורה שהותקפה וכמעט נאנסה על גדות הירקון בוודאי גרם נחת רבה לאנשי חדשות 10. עד כדי כך ששלחו את המגישה הבכירה מיקי חיימוביץ' לראיין אותה. האמפתיה של מיקי, ראש בראש עם קורבן טרי של אלימות מזוויעה. היש דבר מרגש יותר מקורבן טרי? האנס בוודאי יוכל להשיב על כך. חיימוביץ' עם עיניים לחות, מלאות השתתפות בצער, שאלה את השאלות הגועליות ביותר שאפשר להעלות על הדעת. כל המחרימים את האח הגדול מטעמי אנינות יכולים היו להרגיש בסדר על כך שהם צופים בפורנוגרפיה תחת הכותרת חדשות. את מיקי אי-אפשר לקרוא לסדר בחדר האח הגדול, ואי-אפשר להדיח אותה כי לא התנהגה בהתאם. חדשות הריאליטי הפורנוגרפי יצאו לדרך. לא בטוח שרצינו לדעת את כל הפרטים, אבל מיקי רצתה. כבר כשאמרה "אני יודעת שזה קשה, אבל אני רוצה להחזיר אותך לרגעים ההם", היה ברור שטוב לא ייצא מזה. תמיד יש את האבל הזה, של מי שפשוט חייב לעשות את העבודה שלו. שואלים ובוכים. "איך הוא החזיק אותך, מאחורה או מקדימה?", "מה צעקת?", "הוא היה גדול? חזק?", "הרגשת שהוא מסוגל להרוג אותך?", והדיאגנוזה: "כלומר, הוא היה ממש בעניין של לעשות את זה". כן מיקי, הוא היה ממש בעניין. ממש כמו שטל קורקוס, בכתבה נהדרת של אילנה דיין ב"עובדה", הסביר שהיה ממש בעניין של להיות עבריין. למרבה ההקלה דיין לא מזייפת עיניים לחות או אמפתיה. "פתחת עליהם", היא אמרה לקורקוס והצליחה להציץ לעולם שכל-כך מסקרן אותנו. העולם שבו אם טועים, שוחים עם הדגים. עולם שבו ראש משפחת פשע, נאמר טוני סופרנו, יכול להיות גם אדם שסובל מהתקפי חרדה, הולך לטיפול פסיכולוגי, ומגדל ילדים מרגיזים בגיל ההתבגרות. "מה זה אומר על היכולת שלך להבחין בין טוב ורע?", היא שאלה, וגם "להיות פושע זה סוג של סלבריטי", אמרה לו על העובדה שקיבל חינם את מה שרובנו משלמים עליו. כשהוא הסביר את הלוגיקה של הבגידה, השיבה לו שאינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו. קורקוס, מרואיין נדיר, הסביר לדיין מה דמיין כשרצה לטפס בסולם הדרגות ולהיות עבריין: "כסף, פאר, כוח, שליטה, עוד כבוד, עוד כוח". לכאורה זה נראה לא הוגן. לדיין היה אס בידיים, מרואיין מושלם, יוצא דופן, בשל וכזה שאין לו מה להפסיד. לחיימוביץ' הייתה בחורה שרק לפני יומיים עוד שכבה בבוץ ונאבקה על חייה. לחיימוביץ' הייתה כתבה בת שלוש דקות, לדיין היו חמישים דקות. ועדיין, צריך גם לדעת לשאול.