למעשה, כמעט שאין לקוחות המשלמים מחיר מלא בעבור מכונית חדשה. בישראל יש ארבע רמות של הנחות על מכוניות נוסעים "עממיות". הרמה הגבוהה ביותר היא זו של "מכירת חיסול" - כשליבואן יש מלאי גדול של דגם מתיישן, שאם לא יימכר ייהפכו המכוניות בו למשומשות (לפי החוק, מכונית נרשמת על שם היבואן 12 חודשים לאחר תהליך ייצורה, ויכולה להימכר רק כמשומשת), ניתנות ההנחות הגדולות ביותר באופן חד-פעמי. הרמה השנייה היא הנחה קבועה. חברות הליסינג הגדולות נהנות מהנחה גדולה וקבועה. חברות ליסינג קטנות יותר נהנות גם הן מהנחה קבועה, אך בשיעור נמוך יותר. הסוג השלישי הוא הנחות למועדוני לקוחות, כמו חבר. אלה הנחות המיועדות למעין קבוצות רכישה של הקהל הפרטי, ומגיעות עד ל-10%. לבסוף, הסוג הרביעי הוא ההנחות לקהל הרחב באולם התצוגה. בעזרת מיקוח יכולים הלקוחות לקבל הטבות שונות, כמו הנחה של אחוזים בודדים, מימון וטרייד-אין במחיר מחירון. בשוק מכוניות היוקרה (שאינן מוצעות לציי רכב) מגיעות ההנחות לקהל הפרטי לעשרות אחוזים, ומחירי המחירון הם פעמים רבות מלאכותיים בלבד.
|
לכאורה, זכותם של יבואני הרכב להעניק הנחות לחברות הליסינג הגדולות ככל העולה על רוחם. ואולם בשוק המכוניות המקרה הוא שונה: בניגוד לכל מוצר אחר שנמכר בסיטונות, מכונית נמכרת שוב כמשומשת לאחר שאיבדה מערכה. אם מחיר המכונית במכירה הראשונה (לחברת הליסינג) היה נמוך, במכירה השנייה משלם הלקוח סכום מנופח שנגזר ממחיר המחירון של המכונית, ולא ממחיר העסקה בפועל. גם לקוחות שרוכשים כלי רכב חדשים סובלים ממחירי המחירון המופרזים לעומת העסקות בפועל בליסינג, בתופעה המכונה "סבסוד צולב": הלקוח הפרטי משלם מחיר גבוה יחסית כדי לסבסד את ההנחות שמקבלות חברות הליסינג. התופעה הזו נובעת ממבנה השוק הייחודי בישראל. ב-2008 נמכרו 56.2% מהמכוניות החדשות בישראל לציי רכב. במכוניות מסוימות, בקבוצת הרישוי 2 הנסקרת כאן, ההתפלגות קיצונית עוד יותר: 96% מהמכוניות מדגם פורד פוקוס הגיעו לציי הרכב, ו-97% מהמכוניות מדגם מיצובישי לאנסר נמכרו לציים. בתנאי שוק כאלה, אין ליבואנים כל אינטרס להוריד את המחירים לקהל הפרטי, אלא להעלותם ככל הניתן כדי להגדיל את שיעור ההנחה.
|
בשבוע שעבר התקבלה החלטה בכנסת על שינוי שיטת החישוב של שווי השימוש לשיטה רציפה. המשמעות היא שמעתה ישלם עובד שיש לו מכונית צמודה לפי שיעור קבוע ממחיר המחירון של הרכב, ולא לפי קבוצות מחיר. מחיר המחירון, אם כן, יתחיל להשפיע גם על נהגי הליסינג, ולא רק על הלקוחות הפרטיים. האם המשמעות היא שמחירי המכוניות יירדו וההנחות לציי רכב יצטמצמו? לא בטוח. נהג ליסינג שיקבל ב-2010 מכונית שמחיר המחירון שלה הוא 110 אלף שקלים, ישלם מס לפי שווי שימוש של 2,299 שקלים בחודש. נהג שמכוניתו עלתה 120 אלף שקלים, ישלם מס של 2,628 שקלים בחודש. ההבדל במשכורת הנטו יכול להגיע לעשרות שקלים בלבד, ואין זה תמריץ מספיק להורדת מחירים. למעשה, גם בשנה הבאה כדאי ליבואני הרכב להציג מחירים מנופחים ולהגדיל את ההנחות לחברות הליסינג. יבואני המכוניות היפניות, הרוכשים את המכוניות ביין, כבר הצהירו כי בכוונתם להעלות מחירים. סביר להניח שגם יבואנים אחרים יעלו מחירים במעט, כדי לאפשר להם להעניק הנחות גדולות יותר. ייתכן שרק ב-2011, עם ההגדלה של נוסחת שווי השימוש הרציף ל-2.5%, נראה שינוי של ממש.
|
|