בעיצומם של הפיגועים באינתיפאדה השנייה (אל-אקצה), כאשר התפוצצו מטענים באוטובוסים, ומספר מתאבדים הצליחו לבצע את זממם וגרמו להרוגים ופצועים בקרב האוכלוסיה האזרחית, שאלתי חבר כנסת מסוים, דווקא מהשמאל: "מה יהיה הסוף עם הטרור הזה?", והוא ענה לי "יהיה רע ועוד יותר רע, אך לבסוף ימצא הפתרון ויהיה טוב" ולא יסף.
ואכן, לאחר תקופת רגיעה יחסית (לא כולל שיגור הקסאמים, המהווה טרור לכל דבר) ולקראת הפעולות הצבאיות המתחייבות נגד החמאס ברצועת עזה, והתגובות האפשריות נגד, לפי הערכות אנו עשויים לעמוד כיום לקראת התלקחות מחודשת של פעולות פעילות חבלנית עוינת (פח"ע) וטרור, ורצוי מאד שהציבור במדינה יערך לכך גם הוא.
כמה מילים על הטרור
פעולת טרור, כפי שמשתמע מהמובן המקורי של המילה- פחד, חרדה, אימה, נועדה לזרוע אימה ופחד בקרב הציבור המותקף ולגרום לו לדמורליזציה, ולעתים מבוצעת גם כפעולת נקמה במעגל דמים של אלימות. חלק ניכר מנשק הטרור הוא הפרסום הרב שפעילותו מקבלת בציבור, באמצעות התקשורת האלקטרונית והמודפסת.
מהו ארגון טרור? ארגון טרור הוא ארגון המשתמש בטרור ככלי עיקרי להגשמת מטרותיו. בעולם פועלים ארגוני טרור רבים, מרביתם מקומיים, אך פעילות אחדים מתפרסת על-פני מדינות רבות. לאחדים מארגוני הטרור הפועלים בישראל יש הנהגה היושבת בסוריה ובירדן.
מאז היווסדה מתמודדת מדינת ישראל עם היבטיו השונים של הטרור. בשנים הראשונות הוא נתפס כמטרד במסגרת "הביטחון השוטף", אך ככל שעבר הזמן, ובמיוחד מאז 1996, הוא קיבל משמעות אסטרטגית, כאשר מפעיליו עשו בו שימוש לפגיעה, ואף לעצירה, של תהליך המשא-ומתן המדיני בין ישראל לבין הפלשתינים. הטרור, על היבטיו השונים, ובראשם טרור המתאבדים, הפך מאז לבעיה בעלת השלכות על מהותה ועתידה של מדינת ישראל. מדינות רבות מתחבטות בניסיון לפתח מדיניות יעילה נגד טרור וגם בארצנו שוקדים על כך כל הזמן.
ארגוני טרור אלה, שהבולטים ביניהם הם החמאס, הג'יהאד האיסלאמי והחיזבאללה, ותנועות ההתנגדות של הפלגים הפלשתינים השונים, שואפים להשפיע על קידום המטרות פוליטיים תוך שימוש באלימות ובטרור להשגת מטרותיהם המדיניות. בתוך כך, דוברי החמאס הודיעו בימים אלה על גמר הפסקת אש ומאיימים בגלוי, על-רקע העיכובים בעסקת שחרור האסירים, כי ימשיכו בפיגועי טרור ובחטיפות חיילים ואזרחים. גם גורמים בפת"ח מאיימים באינתיפאדה שלישית ורביעית כל עוד הכיבוש ימשך.
חיזוק כוחו מחדש של החיזבאללה, התחמשותו והתעצמותו; ההתארגנות המאיימת של החמאס ובניית תשתית כמעט צבאית מלאה על-ידי זרימת אמצעי הנשק והחבלה ממצרים ואימונים מתקדמים של יחידות צבאיות (ההערכה היא שניבנו ארבעה חטיבות) תוך הכרזות וכוונות לקראת עימות צבאי - כל אלה אינם מבשרים טובות, בלשון המעטה.
החשש הוא שהשקט לא ישרור במדינתנו עוד זמן רב ופעולות הטרור יחריפו ויעמידו את הציבור הישראלי בפני מציאות קשה המעמידה במבחן את כושר העמידה והספיגה מחדש, אלא אם ייכון הסדר שלום בר קיימא עם גבולות קבע מוסכמים.
לרשות הטרוריסטים הפלשתינים ושל החיזבאללה עומדים, למצער, שורה של אמצעים ושיטות להפעלת טרור. אלו כוללים: הפעלת מכוניות תופת במרכזי אוכלוסיה; "שהידים" - מתאבדים עם מטענים במקומות ציבור; הנחת מטענים ופיצוצם באוטובוסים ובמקומות ציבור; חטיפות חיילים ואזרחים לצרכי מיקוח לשחרור אסירים; פיגועי ירי מרכב נוסע והפעלת מארבי ירי סטטיים נגד אזרחים וחיילים; שיגור וירי רקטות ומרגמות מכל סוג על ערי ישראל מהרצועה, הגדה המערבית ומלבנון; חדירת מחבלים מיומנים מהאוויר באמצעות גלשנים למבצעי פיגוע והרג; והצתות ושריפות (טרור אקולוגי).
הגופים הביטחוניים העוסקים במניעת הטרור ואחריותם
ראשית הבה ונגדיר את המושג ביטחון פנים. ביטחון פנים-כלל הפעולות הננקטות על-ידי זרועות הביטחון למניעת פעילות חבלנית עוינת ופעולות טרור על כל מאפייניו,כדי להגן על האוכלוסיה האזרחית במדינת ישראל.
ואלה המוסדות והגופים האחראים בין היתר לביטחון פנים ולמניעת פעולות הטרור:
צה"ל- אחראי לביטחון השוטף במסגרת אחריותו להגנת המדינה ווכן לביטחון פנים בשטחי קווי העימות ובשטחים שאינם באחריות משטרת ישראל ,צה"ל מפעיל יחידות מיוחדות נגד מבצעי טרור באופן שוטף וכן את סיירת מטכ"ל בעת הצורך (בעת שלום).
משטרת ישראל- אחריות המשטרה לביטחון הפנים בעורף המדינה, מעוגנת בסדרה של החלטות ממשלה שהראשונה מביניהם היא: החלטת ממשלה 411 מיום 26.1.1975 והיא מפעילה ומיישמת אחריות זו באמצעות כלל שוטריה ויחידות מג"ב, המחוזות וסניפי המשטרה וכן באמצעות יחידת הימ"מ למבצעים נגד פעילות טרור כגון מבצעי פיגוע מיקוח ועוד.
השב"כ (שרות הביטחון הכללי)- הוא הזרוע המודיעינית שאחראית לאספקת מידע על ארגוני הטרור, עליו מוטלת המשימה של סיכול טרור פנימי: חשיפת וחקירת התארגנויות טרור בישראל ובשטחים. מתן הנחיות מקצועיות לאבטחה, וכמו כן משימות פיקוח על אבטחת נכסים אסטרטגיים של המדינה, כגון מטוסי נוסעים ושדות תעופה.
המוסד למודיעין- (בהקשר לטרור) מופקד מטעם מדינת ישראל על איסוף מידע, מחקר מודיעין וביצוע פעולות חשאיות מיוחדות מחוץ לגבולות המדינה. הוא מבצע זאת על-ידי הפעלת סוכנים, איסוף מידע אלקטרוני, שמירה על קשרי מודיעין ודיפלומטיה. על המוסד הוטלו לאורך השנים תפקידים מיוחדים, כגון ביצוע פעולות חיסול של ראשי ארגוני טרור.
המטה ללחימה בטרור(הלוט"ר)- גוף מטה ויועץ לראש הממשלה, תפקידו ליעל את הלחימה בטרור ע"י גיבוש המלצות, קביעת יעדים וייזום תוכניות פעולה, הגברת התאום ושיתוף הפעולה בין הגופים הביטחוניים, המודיעיניים ואחרים, מיצוי וחיזוק יכולות ומשאבים, מעקב אחרי ביצוע החלטות.
אין מאמר זה עוסק בניתוח פעולת הגופים הנזכרים לעיל, ודאי שלא ביקורת על כך, גופים אלו אמונים על מלאכתם ועוסקים במניעת הטרור משך 24 שעות ביממה ואנו בהחלט רואים ברחובות ערינו את התוצאות הטובות של מעשיהם.
אך והיה וייפרץ המעגל הביטחוני שבאחריות גופים אלה והפיגועים והמפגעים, חלקם יחדרו את מעגלי המניעה והאבטחה, אזי התחנה הסופית או הקו האחרון וגם הרגיש ביותר הינה האוכלוסיה האזרחית, שהיא בעיקרון חסרת ההגנה. לכן, יש לחזק את היכולת של הציבור באשר הוא להתגונן במקרים והוא נתקל ראשון במפגעים ולמנוע את הפיגועים והתפשטותם.
יכולת התגוננות הציבור בפני פעולות טרור היא מוגבלת למדיי, ולכן הינה הבטן הרכה והפגיעה ביותר. מכאן שאנו מצווים וחייבים לחזק ולעבות יכולת זו בהערכות של הסברה נאותה ומקצועית, בהטמעת הסיכונים ובאמצעים מתאימים ומבעוד יום, וזאת באופן שיטתי ומושכל לטווח הזמן המיידי ולאורך זמן. כי הדבר בנפשנו.
הכנת האוכלוסיה האזרחית
כדי לקיים הערכות של הציבור להתגונן בפני פיגועי טרור במקרים שמעגלי הביטחון והאבטחה הנזכרים לעיל נפרצו, יש לבחון את ביצוע הצעדים הבאים, חלקם ניתנים ליישום באופן מיידי והשאר נוגעים לטווח הזמן הארוך יותר.
B>צעדים מיידיים
עידוד נשיאת נשק אישי - להגברת הביטחון האישי וכדי להגיב מיידית נגד טרור, על משרד הפנים, בשיתוף עם משטרת ישראל, להקים ועדה שתבחן הגמשת הקריטריונים לקבלת רישיון לנשק. מאחר והיו לא מעט מקרים בעבר שבהפעלת נשק אישי זמין התגברו אזרחים על מחבלים ומנעו פגיעה באזרחים. יש להרחיב את מעגל נושאי הנשק ואת מכוני האימון והירי לרישוי הנשק. זאת, תוך הפעלת שיקול דעת לגבי הגורם אליו נמסר הנשק (למשל, לא למוסרו למורשעים בפלילים, בעלים אלימים, בעלי עבר פסיכיאטרי וכיוב').
עידוד ליציאה לטיולים ולבילויים - הטמעת מודעות בציבור של מדיניות עידוד יציאות מהבית לטיולים בחיק הטבע בקבוצות ברחבי הארץ, (לא בודדים) לא לפחד ולא להסתגר, כי במקום שכף רגלינו לא תדרוך, שם יסתובב ארגוני הטרור - בבחינת אין חלל ריק. כמובן שבתוך כך יש לנקוט באמצעי אבטחה ונשק צמוד כדי להגיב מיידית בעת הצורך.
הסברה לעידוד לערנות הציבור - מבצעי הסברה קבועה ומקצועית של משטרת ישראל בכל אמצעי המדיה התקשורתית לכללי התנהגות וערנות לציבור האזרחי, החל מחפצים חשודים וכלה בדמויות חשודות, לרבות הנחיות בשימוש בנשק במקרי חירום.
ציידי מידע ותגמולם - הציבור יכול בהחלט לסייע במודיעין ומידע ורצוי לבנות מערכת תגמול לדיווחים איכותיים. המטרה לעודד העברת מידע מוצק ככל האפשר על החשודים כמחבלים מידע במטרה ללכידתם. וערנותם כלפי חפצים חשודים.
לטווח הזמן הארוך
חינוך להגנה והתגוננות עצמית - על משרד החינוך והתרבות, וכן ברשויות המקומיות, לפתח את המודעות בנושא כבר בבתי הספר בכיתות י"א וי"ב על-ידי הקצאת שעות חודשיות לכך. למבוגרים ניתן לאפשר זאת בקהילה, למשל במסגרת המתנסי"ם או מכוני הכושר הפרטיים, למשל בהסדר שאחת לשבוע יעבירו אימון של התגוננות אישית. על-ידי כך, ליצור מצב גם של הקניית ביטחון אישי וכלים להתמודדות עם מפגע בעת חירום.
אימוני חינוך וגדנ"ע - על צה"ל, באמצעות חיל חינוך וגדנ"ע, להכליל בתוכניות הלימודים פרק אימון בהתגוננות אישית בעת התקלות עם מחבלים, וזאת בתאום עם משטרת ישראל.
הרשויות המקומיות - מחלקות הביטחון ברשויות צריכה לשמש כתובת אפקטיבית יותר, גם בעת אירוע, עד שכוחות המשטרה ו/או צה"ל יגיעו וייקחו את האירוע לאחריותם. כך גם בשגרה. יש לקיים ערבי הסברה בנושא הטרור בקהילה וכן להדריך את התושבים שבשטח שיפוטם בנושאי הפעלת נשק וכללי התנהגות, ושוב בתאום עם משטרת ישראל והמשמר האזרחי כולל הקצאת אמצעים, במקרה הצורך.
מכוני הרישוי לנשק - על משרד הפנים להוסיף לאימוני הירי שכל אזרח נושא נשק עובר פעם בשנתיים, גם שעורים מיוחדים של ירי בעת התקלות עם טרוריסטים ושליפת נשק ביעילות בעת ניסיון של חטיפה. הדבר יוכל להגביר את המיומנות לכך וגם את הביטחון האישי.
לסיכום
הכנת האוכלוסיה אינה אומרת קבלת הטרור כמובן מאליו, אלא פשוט היערכות מראש, השונה מסגנון ה"סמוך" הישראלי (יהיה בסדר). וידעו מנהיגי ארגוני הטרור, המשגרים מחבלים למשימות הרג, כי יש סכנה גם מצד האוכלוסיה האזרחית, היודעת להגן על עצמה בעת הצורך.
כפי שנאמר לגבי תקופת עזרא ונחמיה: "הבונים בחומה והנשאים בסבל עמשים באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח." (נחמיה פרק ד' פסוק י"א).
